"כל הנוגש את העני, והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו — עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב, כד) " – הלכות מלווה ולווה פרק א
בכנסת דנים באינטנסיביות רבה בימים אלו בחוק מאגר נתוני אשראי. עוד כלי פיננסי שהאוצר מעוניין שיעלה לישראל, שנהייה כמו הגויים כולם, תהיינה חברות פרטיות שיקבלו נתונים שיאסוף עלינו בנק ישראל וייתנו לנו דירוג אשראי. מסבירים לי שהנתונים יראו לנו מהו מוסר התשלומים של האדם (ואני אחזור למונח הזה עוד מעט). הם יאספו עלינו את המידע מהבנקים, ואולי מעוד מקומות "חיוביים" לדבריהם וידרגו אותנו. אם נצא טוב בדירוג – האשראי שנקבל או מהבנק או מחברה פרטית אחרת יהיה זול יותר. הסיבה המרכזית לקידום המאגר (כך הבנתי) הוא שלמי שיש לו "מוסר תשלומים טוב" האשראי שהוא יוכל לקבל יהיה זול יותר. הרב עדית לב מסבירה מה הבעייתיות בחוק מאגר נתוני האשראי.
אני רוצה לחזור רגע למושג הזה, שכל כך מכעיס אותי: “מוסר תשלומים", במונח הזה טמונה הנחת בסיס – יש לך אפשרות לשלם עבור הצרכים שלך, אבל מסיבות שאינן ידועות אתה בוחר שלא לעשות זאת.
והשאלה הכי חשובה היא האם זה המצב?
מי הם אותם אנשים שיש להם כסף ובוחרים שלא לשלם, ולכן זה מעיד על רמתם המוסרית. אני מניחה שאם נדבר על טייקונים שלקחו הלוואות שאין להם סיכוי להחזיר, וסביר להניח שהם והצוות המקצועי שליווה אותם ידע שיש סיכוי כזה. ועדיין הם בחרו לבקש ולקבל את ההלוואה – האנשים הללו יש איתם בעיה מוסרית, אותם אנשים שחשבו שאין בעיה להמר על כספי הפנסיה שלנו. האם האנשים הללו ייפגעו או יושפעו מהמאגר הזה? אני מנחשת שלא.
"מוסר תשלומים" ואנשים החיים בעוני
קבוצה אחרת של אנשים, שנחשבת כזו ש"מוסר התשלומים" שלה נמוך, ואני מניחה שתיפגע (ואולי תיפגע קשה) מהמאגר היא האנשים החיים בעוני. האם רלוונטי לדבר על "מוסר תשלומים" בהקשר זה?
אדם בן 45, שלא מצליח למצוא עבודה, אין לו חסכונות ורכוש, וחי מ- 1730 ש"ח של הבטחת הכנסה בחודש, ומכיוון שהוא רווק הוא גם לא זכאי לסיוע בשכר דירה ובוודאי שלא לדיור ציבורי, צריך מהסכום הזה של 1730 ש"ח לשלם את כל הוצאות חייו, כולל דיור. מי מאיתנו יכול לחיות רק מהסכום הזה? אז האדם הזה (שאיננו אדם דמיוני, אני מכירה כמה וכמה שכך הם חיים) צריך לשלם שכר דירה, חשבונות, אוכל, אוטובוסים ועוד מהסכום הזה.
האדם הזה לא יכול לעמוד בכך, ולכן כל פעם הוא בוחר מה הוא לא משלם. אחת מהפעילות, במרכז הזכויות שאנו מפעילים בחדרה, אמרה לי פעם: "יש חודשים שאני לא משלמת חשמל, כמה חודשים אני לא משלמת ארנונה ולפעמים לא משלמת מים. אי אפשר לשלם הכל ביחד.”
האדם או האישה האלה ייחשבו כבעלי "מוסר תשלומים גרוע", אבל מי פה בעל המוסר הגרוע? האדם החי בעוני שלא מצליח למצוא עבודה, שלשכת התעסוקה לא מצליחה למצוא לו/לה עבודה, ומדינת ישראל החליטה שזה הסכום שהוא צריך לחיות ממנו, אולי מדינת ישראל היא זו שאיננה מוסרית?
"אולי, רק אולי, לפני שמתחילים לעסוק בכלים פיננסים מתוחכמים שאמורים לסייע לאנשי המעמד הבינוני ומעלה, יעצרו לרגע לחשוב על האנשים החיים בעוני"
לפני שמתחילים לעסוק בכלים פיננסים מתוחכמים
אולי, רק אולי, לפני שמתחילים לעסוק בכלים פיננסים מתוחכמים שאמורים לסייע לאנשי המעמד הבינוני ומעלה, יעצרו לרגע לחשוב על האנשים החיים בעוני, יחשבו איך אנחנו מייצרים חברה טובה יותר גם עבורם, ולא מְרֵעִים את מצבם, לא במובן התפיסתי ולא במובן הפיננסי.
ואם את כל זה לא תעשו בכנסת או במשרד האוצר לפחות תפסיקו להשתמש בביטוי "מוסר תשלומים" כשאתם מדברים על אנשים החיים בעוני, הבעיה המוסרית היא אצל מקבלי ההחלטות שחושבים ש- 1730 ש"ח הוא סכום שעומד בתנאים של חיים בכבוד.
ומה שעוד יותר מטריד – שינוי כזה משמעותי בהתנהלות הכלכלית שלנו עובר בלי שיח ציבורי פומבי משמעותי. הרבה ישיבות מתקיימות בכנסת ולא מעט אנשים מגיעים, אבל בעיתונות דממה. אני עוד מקווה שגם שם יבחרו לכתוב, ולדון על המאגר הזה.
הרב עדית לב
פינגבאק: הצעת חוק נתוני אשראי התשע"ו-2015 | המשמר החברתי