בתמונה: הנשים שעמדו במרכז יציאת מצרים Pietro Perugino [Public domain], via Wikimedia Commons
בדבר תורה לפרשת "שמות" הרבה גייל דיימונד עומדת על צדקתן של שפרה, פועה ומרים ובת פרעה. החוש המוסרי שלהן, והחיים כערך מרכזי לשימור ההמשכיות, הוא שהוביל אותן להתנגד להרס של פרעה. בתוך כך, אנו למדים שזכויות האדם לא יכלו להיווצר ללא הכוח הפמיניסטי של אימהות האומה.
נשים כדמויות סמכותיות שמקדמות את ערכי האלוהים
בפרשת "שמות" אנו רואים נשים שעומדות מול דמויות סמכותיות כדי לקדם את ערכי האלוהים ותכנית הגאולה. כבר בפרק הראשון, של העלילה, אנו שומעים על המיילדות העבריות שפרה ופועה שמצוות על ידי מלך מצרים להרוג את הבנים שהן עוזרות להביא לעולם.
"ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו…"(שמות א:טז)
הטקסט מספר לנו שהמיילדות סירבו לציית להוראתו של המלך, שכן הן חששו מאלוהים (ותראן המיילדת את האלוקים). למרות שמלך מצרים היה הסמכות הגבוהה ביותר במדינה בה הן התגוררו, הן מיד התנגדו להוראה הישירה שלו בגלל:
- החוש המוסרי הפנימי שלהם, של טוב ורע
- הפחד מפני האלוהים
- המודעות שתפקידם להביא חיים, עולה בקנה אחד עם רצח.
מדרש "שמות רבה" מחבר את שמות המיילדות לאקט אחר של עמידה מול סמכות. במדרש המיילדת פועה היא בעצם מרים:
שמות רבה (וילנא) פרשה א:יג פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד, אמר עמרם ולריק ישראל מולידים, מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג’ חדשים, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן, אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות, פרעה רשע הוא וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת, אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת, עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם, הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה.
במדרש זה, אנו רואים שמרים (פועה) במעשה הזה, עומדת מול דמות סמכותית, מול אביה. אולי לא גדולה כמו של המיילדות, אבל עדיין, התמונה דומה. מראה של אשה עם פחות כח ושיעור קומה, שמוכנה לעמוד בפני דמות סמכותית, בשם מה שנראה מבחינה רוחנית.
מרים מכה בתוף, כנסיית דורמיציון, ירושלים | By Radbod Commandeur (1890 – 1955); photo by Deror avi (Own work) [Attribution, CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0) or GFDL (http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html)], via Wikimedia Commons
יוכבד, אימו של משה, גם היא מתריסה נגד הסמכות כאשר היא מסתירה את התינוק שלה ומכניסה אותו לסל בנילוס. ההתרסה היא ללא דיבור. התרסה היא למעשה של הורים המוכנים לעשות הכל כדי ללכת לאורך כל הדרך כדי להציל את ילדיהם. גם ביתו של פרעה מוצגת כאשה שלוקחת סיכונים, כדי לקחת ולטפל בתינוק אותו היא מוצאת בנהר. בתלמוד במסכת סוטה, במדרש אחר, מחזק את חשיבות תפקידי הנשים בסיפור יציאת מצרים. זה מתחיל עם המשפט המפורסם:
"דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים."
צדקתן של שפרה, פועה, מרים, יוכבד ובת פרעה, כללה בנכונות שלהן לפעול נכון כדי לשמר את החיים הכרחיים לנוכח דמויות סמכותיות שחיפשו להרוס (פרעה) או לעכב (עמרם). כל הנשים החזיקו בחיים כערך המרכזי לשימור ההמשכיות. זאת היתה המטרה שלהן. הן הניחו בצד את החששות לביטחונם ורווחתם האישית בשם חיים אחרים. בתורתו של החכם הלל בפרקי אבות, אנו מוצאים הודעה בלשון זכר שמתארות פעולות דומות:
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש."
הוראה זו מזכירה לנו שגם כאשר החברה הסובבת אותנו לא מכבדת את ערך החיים והאנושיות, אנחנו יכולים וחייבים עדיין לשמור על ערך זה. גם אם החברה מסביבנו רומסת את זכויות האדם, גם אם אחרים אינם מסוגלים או מסרבים להגן על אחרים, אנחנו מוכרחים כמו הנשים בפרשת שמות לעמוד על החיים.
שבת שלום,
הרבה גייל דיימונד
לקחתם את פשטו של מקרא למקום מאד לא טוב. התורה היא תורת חיים ולא ניתנת לפרשנויות מהמותן עם אג'נדה שהיא למעשה נגד זכויות אדם. תגובת המערכת תחסם. אז חבל לכם על הזמן. רשמתי את המייל שלי בגלל שזה שדה חובה.