צילום מסך מתוך כתבה שבה ערוץ 10 נתן במה להסתה והאשמות שקריות שעלולות להוביל לאלימות חמורה
אנו חיים בזמנים מסוכנים. האיומים החיצוניים הם ברורים, אבל ניתן להניח שהם לעולם לא יכריעו אותנו: לא איראן וגם לא נערים פלסטינים, שהוסתו לרצח. האיום על מדינת ישראל נמצא בקרב אלו שחושבים, למשל, שראוי לשרוף נער פלסטיני בעודו בחיים; לצהול על מות פוליטיקאי מהצד השני של המתרס או לתקוף רב שמגן על זכויות האדם; ואיום לא פחות נמצא בקרב אלו ששותקים על כך. הרב אד רטיג, חבר ברבנים למען זכויות האדם, במאמר דעה שהתפרסם לראשונה בעיתון "הארץ"
ברוח סכנה זו, הורה באחרונה בית משפט שלום בבאר שבע לבטל הרצאה של "שוברים שתיקה" בעיר, וגם הרצאה של הארגון בת"א נתקלה במכשולים יוצאי דופן מצד המשטרה. תהיה דעתכם על הארגון אשר תהיה, יש מקום לדאגה. בתקשורת דווח כי אחד הנימוקים לקשיים שהוערמו בפני המארגנים היה טענת המשטרה כי היא אינה יכולה להבטיח את שלום המשתתפים לנוכח איומים של גורמי ימין קיצוניים. כך נרשם עוד ניצחון חשוב לטרוריזציה של החיים הציבורים במדינת ישראל.
שבוע לפני כן נתנו חדשות 10 במה למתנחל קטין, שהודה בתקיפת נשיא רבנים למען זכויות האדם, הרב אריק אשרמן. זו כתבה שיכולה לסמן את הבנאליזציה של הטרור היהודי: הקטין תקף את הרב אשרמן על גבעות בגדה בעודו חמוש ומנופף בסכין, ויידה ברב אבנים גדולות ; כל זאת משום שהרב אשרמן ביקש לבחון מוקד אש שהציתו חבריו של הקטין בעצי זית של פלסטינים. בתגובה קיבל הקטין במה והתראיין יחד עם עורך דינו איתמר בן גביר. הקטין אמר, בין היתר:
"אם אני אהרוג להם אחד זה ייגמר, אבל ככה זה לא חוקי…צריכים כוח הרתעה [כנגד פעילי זכויות האדם]. אם יצעקו עליו ויגידו לו 'לך' וזה, אז זה כמו שתיתן לו סוכריה ותגיד לו 'לך הביתה'. הם צריכים פעם אחת לקבל מכה אחת ולתמיד ".
בין אם מסכימים עם הרב אשרמן ובין אם לאו, קשה להבין כיצד הסתה בוטה לאלימות זוכה לבמה מרכזית. איפה עוד יכלו הקולות האנטי-ישראליים לדלות כאלו פנינים? נער עבריין לכאורה ועורך דינו, חסרי כבוד לנורמות הדמוקרטיות הבסיסיות קוראים להכות פעילי זכויות אדם ללא כל גינוי ציבורי.
לא שמענו שום גינוי מצד גורם ממשלתי או ממנהיגי ציבור בהתנחלויות
אלו לא רק דברי הדיבה שלהם בכתבה, לפיהם הרב אשרמן וארגון רבנים למען זכויות האדם מעודדים אלימות פלסטינית (בעוד שההיפך הוא הנכון: פעיל שטח פלסטיני שלנו תועד כשהוא מגן על שוטרת ישראלית שנקלעה למטר אבנים בגדה, ובתקרית אחרת הוא הגן אפילו על נערי גבעות פורעים שנתפסו בכפר פלסטיני); זו לא רק העובדה שהקטין ועורך דינו מעודדים אחרים לאלימות. מה שזועק הוא השקט הציבורי שבו מתקבלים הדברים. כחודש לאחר התקרית שתועדה בווידיאו וכשבועיים אחרי שידור הכתבה, לא שמענו שום גינוי מצד גורם ממשלתי או ממנהיגי ציבור בהתנחלויות.
אנשים רבים לא מבינים את עומק הסכנה שתהליכים כאלו מהווים לחברה שלנו. לפני עשרים שנה, שיח חסר רסן כזה הביא לרצח ראש ממשלה; שנים לפני כן זה הוביל להתקפת טרור על תהלוכה של "שלום עכשיו" במהלכה רצח אזרח ישראלי את אמיל גרינצווייג. כיום אין לנו תירוצים. אנו יודעים לאן זה מוביל.
התקיפה של הרב אשרמן היתה תקיפה על כל בית ישראל. על אחיו של יוסף נאמר שאיבדו את היכולת להידבר עם אחיהם ללא עוינות והדבר הוביל לאלימות ("וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" בראשית ל"ז ד'). המסלול בו נצעד כחברה ייקבע לפי הדרך בה נצליח להידבר. לשם כך עלינו לשלוט באלו שלא ניתן להידבר אתם, באלו שמסכנים אותנו כשהם מעודדים ומבצעים טרור פנימי על בסיס אידיאולוגי. האם אנו פונים לכיוון גאולה או הרס עצמי של החברה שלנו?
אדוארד רטיג הוא חבר הנהלת שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם
