איך לצאת מימים של חושך, שבהם המדינה מתנערת מהמחויבות כלפי אזרחיה ›

הדברים שנשאה הרב עדית לב באירוע חנוכה של השדולה לפלורליזם ושוויון אזרחי בראשות ח"כ מיכל רוזין. באירוע מנהיגים ומנהיגות רוחניים מקהילות יהודיות האירו במדרשיהם את זכויות האדם והאישה ביהדות לרגל שבוע זכויות האדם הבינלאומי

אני רוצה להתחיל מאגדה תלמודית, על חג החנוכה, שהבת שלי, תמר, כתבה לה גירסה קצת יותר עדכנית:

האגדה מספרת שאדם הראשון וחוה נוצרו בראש השנה, ובסוכות גורשו מגן עדן. יצאו אדם וחוה מגן עדן, וזו הייתה השנה הראשונה שהם חיו בכלל, וגם הם לא הכירו את העולם בכלל. אדם וחוה לא ידעו הרבה דברים, הם גם לא ידעו שבמהלך השנה הימים הולכים ומתקצרים עד סוף חודש כסליו, ושבתחילת חודש טבת הם הולכים ומתארכים. כשאדם הראשון ראה שהימים הולכים ומתקצרים הוא נבהל, והוא חשב שאלוהים נותן להם עונש על החטא שהם חטאו בגן עדן. אדם הראשון חשב שזה שהימים הולכים ומתקצרים זה סימן שהם יתקצרו ויתקצרו עד שהם יהפכו לתוהו ובוהו, והעולם ייהרס – וגם הם ימותו.

חוה אמרה לאדם הראשון: אל תדאג, אדם, אין סיכוי שאלוהים הפך את העולם עוד פעם לתוהו ובוהו, כי הוא כבר נתן לנו את העונשים שמגיעים לנו.

אדם אמר: לא יכול להיות חוה, בואי נתפלל ונצום במשך שמונה ימים, ונבקש מאלוהים שלא יהרוג אותנו.

כשהתחיל חודש טבת, התחילו הימים להתארך ואדם הראשון הבין שזהו טבעו של עולם – הימים מתקצרים ואחרכך מתארכים, וכך זה יחזור על עצמו שנה אחרי שנה.

חוה אמרה: אמרתי לך, אדם,אלוהים לא יהרוג אותנו.

אדם אומר: נו טוב, צדקת.

מאז אדם וחוה החליטו לחגוג את חג החנוכה, שמונה ימים של אור בימים הכי חשוכים בשנה.

מבוסס על ספר האגדה (ע"זח.; ע"י)

האדם והאישה הראשונים המופיעים במדרש הזה נבראו, על פי בראשית א', בצלם אלוהים, ובאופן שיוויוני.

בראשית א' כז'-לא' :וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם;

אני מאוד אוהבת את הסיפור הזה על מקורו הפחות מוכר של חג החנוכה, ואני שואבת ממנו השראה, כמו שאדם וחווה מצליחים לגרש את החושך, גם אנחנו נצליח יום אחד לגרש את החושך לזמן ארוך יותר.

סיפור בריאת האדם הוא עבורי הבסיס לכל העבודה שלנו על הזכות לחיים בכבוד ב"רבנים למען זכויות האדם". כולנו נבראנו בצלם אלוהים, ולכן יש חובה לדאוג שלכל אדם באשר הוא אדם יהיו חיים שבהם הזכות לכבוד תשמר.

כדי לשמור על הזכות הזו על המדינה יש אחריות לדיור, בריאות, חינוך ורווחה. יש לה גם אחריות לדאוג למקומות עבודה, ולאכיפת חוקי העבודה הטובים שיש לנו.

אנחנו בימים של חושך, גם כי זו העונה בשנה, וגם בגלל שאלו ימים שבהם המדינה עושה ככל יכולתה להתנער מהמחויבות שלה כלפי אזרחים בכלל, וכלפי אזרחים החיים בעוני במיוחד. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לא לאפשר למדינה להתנער מחובתה לחיים בכבוד של כל מי שחי כאן.

יש רגעים של ניצחונות ואז אור מציף את החושך, בינתיים האור הזה הוא כמו אור החג של אדם וחווה, בא והולך, לא כזה שנשאר לאורך זמן. התקווה שלנו היא  שיבוא היום שהאור ינצח את החושך, והאור יישאר פה להרבה זמן, ומדינת ישראל תכבד את הזכות לחיים בכבוד, של כל בני האדם החיים כאן, ואנחנו נוכל לסגור את מרכז הזכויות ולישון בלילה בשקט, בלי לחשוב על המשפחה שאין לה אוכל, על דר הרחוב שאין לו מענה, הילד שאין להוריו כסף לשלם על השאלת ספרים ועוד ועוד אנשים שצריכים הרבה אור בחיים שלהם, ואנחנו מתפללים שיבוא היום ונצליח להביא אותו לכל אדם החי בארץ ישראל.

הרב עדית לב

בתמונה למעלה: CC0 Public Domain