המכינה עם סלים והרב נאוה חפץ
הרב נאוה חפץ, מנהלת חינוכית, על סיור מרתק שערכנו בנגב עם נערי ונערות המכינה הקדם צבאית של חנתון
סקירה היסטורית ועכשווית על קהיליית הבדואים בנגב
יום חמישי [3.12] נוסעים במכונית הישנה לנגב. השחר טרם הנץ, גשם זלעפות ניחת עלינו, ערפל כבד ירד על כביש מספר 1 ולא רואים ממטר… "סעי לאט," אומר לי קובי שיושב לימיני. "מצאנו יום לסיור בכפרים הלא מוכרים בנגב".
ירדנו לסיור עם המכינה הקדם צבאית חנתון. התוכנית כללה הגעה לחוּרה להרצאת פתיחה, לאחר מכן מפגש עם תלמידי י"ב מבית הספר למצוינות במדעים אל אעהד ומשם לכפר הלא מוכר אום אל חירן הנמצא בסכנת הריסה.
נפגשנו בספריה העירונית בחוּרה עם סלח, שנתן סקירה היסטורית ועכשווית על קהיליית הבדואים בנגב. החניכים מרותקים. סלח, איש נעים הליכות, לא מתלהם, אומר את הדברים הקשים ביותר ברוגע ללא שנאה או מרירות.
מצוידים בנתונים, אנחנו שמים פעמינו לבית הספר כדי להיפגש עם צעירים וצעירות. בית הספר מטופח, נקי ומאיר פנים. חניכי המכינה מתפעלים מהניקיון, הם כנראה ציפו למשהו אחר. מנהל בית הספר – ד"ר למתמטיקה – פותח את המפגש ומברך על המפגש. למרות שהכנו פעילות מובנית, שלוש חניכות מהמכינה שגם כן הכינו פעילות תופסות פיקוד. תוך מספר דקות שתי הקבוצות מעורבבות והקרח נשבר.
מפגש משמעותי בין יהודים ובדואים
השיחות קולחות ונעות בין הקלוּת של גיל נעורים לבין חומרת המצב בישראל בכלל ובנגב בפרט. מדברים על חלומות לעתיד, על המשפחה, על קשיי היום יום וכו'. אחת מחניכות המכינה המומה כשסטודנטית בדואית אומרת לה: "אני רוצה להיות רופאה", וכשזו נשאלת "ומה אמא שלך עושה?", היא עונה: "אמא שלי בבית". תופעה זו של צעירות הרוצות ללמוד לעלות במדרג החברתי מגלמת מהפכה העוברת על הדור הצעיר. קשה להוציא את המכינה מבית הספר לתחנה הבאה של היום. בשיחת הסיכום שקיימנו בסוף היום, מרבית החניכים אמרו: "זו הפעם הראשונה שאני בא/ה באינטראקציה עם צעירים בדואים בני גילי", ש"המפגש בבית הספר היה מאוד משמעותי", ש"היה חשוב לפגוש צעירים שחווית חייהם שונה מאוד משלי" וש"השיח היה בגובה העיניים".
מבית הספר נסענו לכפר הלא מוכר אום אל חירן. הכפר ממוקם בין שלוש חוות של בודדים בנגב. זהו הכפר הבדואי הממוקם בנקודה הצפונית ביותר בנגב. האוטובוס עצר על הכביש הראשי וכל המכינה ירדה על מנת לעשות רגלי את הדרך אל הכפר. ירידה לוואדי ועלייה לגבעה עליו ממוקם הכפר.
סלים מהמאבק על אום אל חיראן
בכפר מקבל את פנינו סלים אחד הפעילים הנאבק על ביתו וביתם של למעלה מ-500 אזרחי/יות מדינת ישראל הגרים במקום. אום אל חירן נמצא בסכנת הריסה על מנת לבנות על חורבותיו יישוב יהודי. סלים תובע את זכותו לחיות במקום ושמצידו יוקם לצד הכפר יישוב יהודי. "אדרבא", הוא אומר, "נשמח אם נוכל להוות דוגמא ליישוב בו יהודים ובדואים חיים זה לצד זה". סלים מתאר את החיים בכפר לא מוכר: ללא תשתיות, ללא מים זורמים, ללא חשמל… "אני משלם מיסים כמו כל אזרח אחר במדינה אך מתייחסים כאל אזרח סוג ג'."
לסיכום מספר אמירות של החניכים והחניכות:
- "אני לוקח איתי אמירה שחזרה על עצמה במהלך היום: ללכת ללמוד ולחקור את הדברים, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו."
- "ראיתי מציאות מורכבת, יש אזרחים שלא מחוברים למים וחשמל, לא מעניין אם זה ימין או שמאל – צריך להסתכל על האדם ועל המציאות שבה הוא חי."
- "לאף אחד לא אכפת! עד שלא ראיתי את הדברים במו עיני, לא הבנתי את המציאות. הרגשתי שאני לא חיה בישראל."
- "סלים דיבר מהלב, אבל היה קצר מדי."
- "כמה פעמים עברתי בכבישים האלה ואף פעם לא עלה בדעתי לצאת וללמוד על הכפרים. איך עד היום לא נכנסתי לכפר ושאלתי אנשים איך הם חיים?"
- "כדי להבין את המציאות צריך להיכנס למציאות!"
לקריאה נוספת:
- קיראו על מחלקת החינוך שלנו
הרב נאוה חפץ, מנהלת חינוכית, על סיור מרתק שערכנו בנגב עם נערי ונערות המכינה הקדם צבאית של חנתון http://bit.ly/1QqSCrO
Posted by שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם on Monday, December 7, 2015