קבלת קהל במרכז הזכויות היא זמן לא ידוע, אולי אף אחד לא יבוא, ואולי לא יהיה זמן אפילו לשתות מים. גם כשאין אנשים אנחנו משתדלות לא לשקוע למשהו שיהיה קשה להתנתק ממנו כי משהו יכול להכנס. חלק מהימים בשבוע רק אישה אחת מהצוות נמצאת במרכז, יום אחד כולנו ביחד, ועוד יום שתיים מאיתנו ביחד. אז הנה טעימה על קצה המזלג מיום ראשון האחרון, שעות הקבלה הן בן עשר לשתיים.
הרב עדית לב
בשעה עשר הגיעה א. עולה ותיקה מברה"מ לשעבר, פעילה בקבוצת הפעולה שלנו כבר שנים ארוכות. הבן שלה חייל והיא זכאית לתשלומי ת"ש מהצבא. 700 ש"ח בחודש, הרבה מאוד כסף עבורה, אבל הבירוקרטיה נוראית ופקידת הת"ש לא זמינה. שבוע שלם החייל חיפש את פקידת הת"ש לתת לה ערימת מסמכים שצריך למסור לצבא (30 עמודים) אך הוא לא הצליח לתאם איתה. אם המסמכים לא יעברו עד תחילת דצמבר יהיה צריך להתחיל הכל מהתחלה, וחלק המסמכים שצריך להגיש עולה כסף לקבל אותם. א' שמה לב כי אפשר לשלוח בפקס, אבל פקס של 30 עמודים זה יקר. אז היא באה. כתבנו ביחד מכתב לפקידת הת"ש ביקשנו שתודיע כאשר המסמכים מגיעים אליה ושלחנו. הרבה זמן לוקח ל- 30 עמודים לעבור. א. סיפרה לי שהיא הולכת לקופ"ח ליד המשרד ויצאה.
צפו במצגת תמונות מתוך מרכז הזכויות שאנו מפעילים בחדרה
נכנסה ד', שלא מדברת עברית בכלל, רק רוסית. כל פעם אנחנו אומרות לה לבוא בחמישי (כי אז יש מתנדבת דוברת רוסית) אבל היא באה כשהיא יכולה. הפעם היא הגיעה עם עוד אישה שמדברת קצת עברית. ד' היא מעל ל-80 ומטפלת בבן חולה. יש להם רק אחד את השני. לבן יש חובות למיון של ביה"ח, הגשנו בקשה לסיוע משפטי לקבל עו"ד, אבל אי אפשר לשאול מה קורה אם הבן לא מגיע גם הוא למרכז הזכויות. ניסיתי שוב ושוב להסביר. בסוף התקשרתי לא', היא הייתה בתור בקופת חולים ובאה לסייע ולתרגם.
ד' יצאה ונכנס מ. קיבל מכתב מעו"ד על חוב לגולן טלקום והוא לא ידע שיש לו חוב, ולא מוכן לשלם את החוב או את הוצאות הגבייה של עו"ד. התקשרנו לגולן – ואז הבנו שהתשלום שירד מחשבון הבנק שלו חזר והוא לא שם לב. גולן שלחנו מסרונים, האיש אומר שלא קיבל, והוא ביטל את הסים וקיבל מכתב שאומר שהיתרה שלו היא אפס. אנשי גולן ניהלו איתי פלפול משפטי בטלפון. אני חוששת בבית משפט ייצא שהם צדקו – אבל זה בוודאי לא תקין. מכתבים מטעים, דרך התנהלות לא ברורה, ולאיש יש חוב של 39 ש"ח והוצאות גבייה של 69 ש"ח (כמה הם מרוויחים על העתק-הדבק של מכתב?!). לא היו מוכנים לוותר חזרו שוב ושוב שזו האחריות שלו ולא שלהם. כל אחד התבצר בעמדתו, וכך נגמרה השיחה בלי פתרון. אבל מ' אמר שהוא יוצא כשהוא מרגיש טוב יותר בגלל המילים שאמרתי בשבילו.
ואז נכנס ש. הוא ביקש סיוע אל מול בעל בית שהוא לא שילם לו שכר דירה, ועכשיו הוא מחפש את הריהוט והרכוש שנשאר בדירה. הסיפור שלו עצוב. התקשרנו לבעל הבית שטען שש. לקח את כל הציוד יחד עם אחותו. פה הגענו למבוי סתום – מילה של איש אחד אל מול השני. הסברתי לש. איך מגישים תביעה בבית דין לתביעות קטנות.
ש. יצא והטלפון צלצל. צ. התקשרה, היא עזבה את בעלה בגלל אלימות אבל לא מצליחה לקבל את המסמכים הרלוונטים כדי לקבל הכרה כחד הורית בביטוח לאומי. בעיקר כי לא עבר מספיק זמן מאז שעזבה את הבית (צריך שנתיים בנפרד כדי לקבל הכרה). סיכמנו שמחר היא תבוא ונמשיך לחשוב ביחד. בינתיים אין לה ולבן שלה הכנסה.
בין לבין עוד אנשים מציצים בדלת ובתור לידה, חלק מחליטים לא לחכות.
השעה כבר 13:30, ופתאום יש דממה.
זמן לסכם, לתעד, לחשוב.
נגמר עוד יום במרכז הזכויות.
הרב עדית לב.
