על הרצח של כולתום אף אחד לא דיווח ›

כללי, צדק כלכלי חברתי | ‏| 23.11.15

בתמונה: במרכז כולתום אגברייה ז"ל עם משקפי שמש, ושלט של "רבנים למען זכויות האדם". לצדה משמאל עאישה סידאווי שתיבדל לחיים ארוכים. מצעד זכויות האדם בתל אביב, 2012.

ביום המאבק נגד העוני, נזכרת הרב עדית לב בפעילה החברתית כולתום אגברייה ז"ל שנרצחה. הרצח של כולתום לא פורסם בשום כלי התקשורת, כי היו אלו ימי מלחמה ולא היה זמן לתקשורת. אך הרב עדית לב לא מוכנה להסכים עם ההדרה של זכרונה, ופורסת את הפעילות הנרחבת של כולתום, כחלק מהמאבק בעוני, בתוכנית ויסקונסין וכחלק מהמאבק הפמיניסטי הרחב.   יום העוני האחרון שצויין בכנסת היה עמוס מאוד, הרבה מאוד דיונים בוועדות, כנס עם הרבה מאוד אנשים, פעילים מכל חלקי הארץ, וגם מחדרה. במהלך היום הזה כשהיה לצוות של "רבנים למען זכויות אדם" רגע של לעמוד ביחד ולדבר ליוותה אותנו פעילה שלנו, כולתום אגברייה ז”ל. בכל מפגש קצר כזה במסדרון – הזיכרונות הציפו אותנו מחדש.

קיראו את הקינה של הרב עדית לב:

 

כולתום נלחמה לשנות את פני מדינת ישראל, אך נשכחה במותה

כולתום הייתה פעילה במאבק כנגד עוני במדינת ישראל ולמען שינוי המדיניות מאז ימי תוכנית ויסקונסין. כשנסגרה התוכנית היא המשיכה להיות פעילה ולרצות לשנות. היא נלחמה במישור האישי והכללי. במהלך ימי צוק איתן, בסוף יולי 2014, כולתום נרצחה. את הרצח של כולתום מסווגים כ"רצח על כבוד המשפחה", הרצח לא פוענח. בתוך המלחמה אף כלי תקשורת לא סיקר את הרצח הזה.

הרצח שלה, האובדן הנורא הזה הוא פצע פעור אצל העובדות והפעילות של מרכז הזכויות של "רבנים למען זכויות האדם". הנוכחות של כולתום איתנו לאורך היום הפתיעה אותנו, כל פעם אנחנו חושבות שהנה "התגברנו", המשכנו הלאה, ואז מגיע הרגע שמזכיר ולא מרפה.

את המילים האלו אני כותבת קרוב ליום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, על פי הנתונים שהתפרסמו לקראת היום הזה בשנה האחרונה נרצחו 16 נשים בגלל אלימות במשפחה, חצי מתוכן נשים ערביות, הרבה יותר מהחלק שלהן באוכלוסית ישראל. אני די בטוחה שהרצח של כולתום שלא דווח בכלי תקשורת ואף אחד לא עמד לדין לגביו לא נספר בכלל בסטטיסטיקות האלה.

 

כולתום מגיעה לכנסת

ביום העוני 2012 כולתום דיברה בכנס המרכזי של היום הבינלאומי למאבק בעוני. כולתום לא ידעה עברית, ולכן נערכנו מראש, עאישה סידוואי שמרכזת ב"רבנים למען זכויות האדם" את קבוצות הפעולה ישבה עם כולתום ותרגמה את דבריה. בכנסת כולתום דיברה בערבית, ועאישה בעברית. היה רגע שהמנחים של הכנס הציעו שרק עאישה תקריא את התרגום כי גם עברית וגם ערבית זה ארוך מדיי, כולתום ועאישה סירבו והחלו לעזוב את הבמה.

ח"כ זבולון אורלב קם ואמר שחשוב לשמוע את כולתום מדברת והוא מוותר על זמן הדיבור שלו עבור זמן התרגום. אני לא אשכח את הטיבעיות שבה הוא עשה זאת. לא היה אף ח"כ אחר באותו רגע שוויתר על זכות הדיבור שלו בשביל אישה שחיה בעוני ואפילו עברית אינה יודעת. בכנס של יום העוני האחרון הייתה אמורה לדבר פעילה של "רבנים למען זכויות אדם" מג'יסר א-זרקא, אך היא לא הצליחה להגיע לכנסת, לא היה מי שישמור על ילדיה והיא נשארה בבית. עאישה סידאווי שוב עלתה לבמה, הפעם כדי לספר את סיפורה של מרים שלא הגיעה. אבל עאישה התקשתה מאוד לדבר. ישבתי בקהל, וראיתי איך עאישה הרהוטה והבטוחה מתבלבלת ומתקשה לדבר, מתבלבלת ומנסה לזכור את המשך הסיפור שהיא מכירה כל כך טוב. ידעתי שכולתום עומדת שם לידה, ושהנוכחות הזו שלה מבלבלת את עאישה. היא בילבלה גם אותי. אז רציתי לספר עוד פעם על כולתום, ולהסביר לכם מה בילבל אותנו בזמן הכנס.

כמו שכבר כתבתי כולתום הייתה פעילה מאז ימי תוכנית ויסקונסין. היא הייתה מהפעילות שבאו לאחר שנגמרה התוכנית ואמרה – אז מה האתגר הבא?

היא הייתה הלב והנשמה של קבוצת הפעולה. אישה מדהימה, אישה חזקה וטובת לב. כולתום נרצחה בגלל שהיא הייתה אישה חזקה, ובגלל שלמדינה אין שום יכולת להגן על אישה שנמצאת תחת איום. התשובה היחידה שכולתום קיבלה מהרשויות כשהתלוננה שחייה בסכנה הייתה: לכי למקלט (ותשאירי מאחור את הילדים שהם גדולים מדיי למקלט, אך אינם יכולים להיות בלי אמא – מסיבות שונות). כולתום בחרה להשאר איתם. ילדיה, אחיותיה ואנחנו איבדנו אותה לעד.

הנה קצת מתוך הדברים שכולתום אמרה ועאישה תרגמה ביום הבינלאומי למאבק בעוני בכנסת, 2012:

"אני חלק מקבוצת נשים, יהודיות וערביות, הפועלת ביחד באיזור חדרה כולנו אמהות חד הוריות ורווקות, התחלנו להיפגש בתקופת ויסקונסין פעלנו יחד בגיבויי מרכז הזכויות של "רבנים למען זכויות האדם". נאבקנו ביחד נגד התוכנית, בתקופה הקשה הצלחנו לאסוף את עצמנו מתוך הכאב והכעס והרגשת האין אונים, חיזקנו אחת את השנייה והחלטנו לסרב למציאות קשה זו, שהרגשנו שאנחנו עבדים בידי הפקידים של החברה המפעילה של התוכנית "אגנס" אחרי מאבק קשה הצלחנו והכנסת שמה קץ לתוכנית, ההצלחה שלנו בשינוי המציאות חיזקה אותנו האמנו בעצמנו וביכולות שלנו לשנות את המציאות שלנו בנושאים אחרים, והכל בעבודה משותפת ובהתמדה ובתקווה, שנצליח לשנות את המציאות שנכפתה עלינו, אנחנו עובדות בשביל להביא את הזכיות שלנו, יש לנו ולילדינו זכות לבית נורמלי חמים, יש לנו ולילדינו זכות לחיות בכבוד, יש לנו ולילדנו את הזכות לקבל את ההזדמנות לחינוך טוב, יש לנו את הזכות לקבל רפואה טובה ובלי שנצטרך לחכות חודשים לתור כי אין לנו כסף לרפואה פרטית, זכותנו שיהיה לנו מה ללבוש ומה לאכול.”

זו הייתה הפעם הראשונה שהנוכחות של כולתום ליוותה אותנו ואנחנו המשכנו לתפקד, ולא התפרקנו. בכינו הרבה אח"כ. אנחנו נבכה עוד הרבה כשכולתום תבוא לבקר אותנו. לקח לנו זמן והסתכלות על היום הזה כדי לראות אותו כחלק מהתהליך ההחלמה שלנו, היה קשה, לא הצלחנו לעשות את כל הדברים שאנחנו רגילות לעשות – אבל תפקדנו. כשהסתכלנו השבוע לאחור על היום הזה הצלחנו לברך על הנוכחות הזו של כולתום שליוותה אותנו. לזכור את הדברים שכולתום לימדה אותנו,שאפשר לשנות את המציאות, שאנחנו חייבות להמשיך ולנסות לשנות. אנחנו ממשיכות, גם בשבילה. הצלחנו לזכור את הצחוק בעיניים של כולתום, ואת האופטימיות שלא נגמרת.

לא נשכח את כולתום

אנחנו לא שוכחות את כולתום, מדברות עליה, כותבות עליה. מתגעגעות אליה. אנחנו מתחילות לחשוב האם יש לנו דרך ליצור לה זיכרון קבוע איתנו. בשבוע שעבר נרצחו עוד שתי נשים. גם הן כמו כולתום התלוננו במשטרה, גם להן זה לא עזר.

הגיע הזמן למצוא את הדרכים להגן על הנשים שנמצאות תחת איום בכלים נוספים ולא רק מקלטים.

הגיע הזמן לחברה שבה אף אישה לא נרצחת רק בגלל שהיא אישה. וגם כל הזכויות שכולתום דיברה עליהן, הרבה לפני שחייה היו תחת איום,

הגיע הזמן למדינה שיש בה חיים מכובדים. 

זו גירסה שנייה של הטור הזה, בגירסה הראשונה תואר בעיקר הקושי והכאב. אבל אחרי מחשבה הבנו שיש יותר מאשר קושי וכאב ושיכתבתי את הטור. אני מאחלת לחברותיי ולי שנוכל לקבל את נוכחותה של כולתום באהבה, ושהיא תמשיך להזכיר לנו את סדר העדיפות שלה ושלנו.

הרב עדית לב

 

קיראו עוד על התגברות תופעת רצח הנשים בתקופה האחרונה: