ביום 1 בנובמבר 2015, קיבל בית המשפט המנהלי בירושלים את העתירה שהגישה עמותת עיר עמים, בשיתוף עם תושבי אזור כפר עקב, נגד עיריית ירושלים והעומד בראשה, בעניין מצבם הקשה של הכבישים בשכונות הירושלמיות בצפון ירושלים שמעבר לגדר (עת"מ 27276-07-15). העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מועין עודה.
בית המשפט חייב בפסק הדין את המשיבים בגיבוש תכנית ביצוע של עבודות שיפור ותיקון הכבישים, לרבות המדרכות שלצדם ומערכות הניקוז בשכונות באזור כפר עקב, תוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין, וקבע כי עליהם להיערך לביצועה בפועל בתוך שישה חודשים לאחר מכן. העיריה וראש העיריה חויבו בהוצאות העותרים בסך של 25,000 ש"ח.
נזכיר כי העתירה דנה במצבם של הכבישים באזור כפר עקב, אזור ובו למעלה מ- 60,000 תושבים שנותקו מהעיר ירושלים על ידי הגדר ההפרדה, וסובלים מאז הקמתה לפני כ-12 שנים מהזנחה קשה. אף שהשכונות מצויות בתחום השטח המוניציפלי של ירושלים, הן אינן מקבלות שירותים מינימליים. ראו דוח עיר עמים: עקורים בעירם (יוני 2015).
ביום 27/9 הגישה העיריה בקשה להורות על צירוף ממשלת ישראל כמשיבה לעתירה וב- 14/10 הגישה העיריה תגובתה לעתירה. בית המשפט צירף את המדינה כמשיבה, וב21/10 הגיעה תגובת המדינה לעתירה (בשם משרד התחבורה ובשם המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה).
תגובת המדינה לעתירה יצאה באופן נחרץ נגד עמדת העיריה. המדינה כתבה בתגובתה כי לעיריית ירושלים אושרו תקציבי עתק ממשרד התחבורה לפיתוח ותחזוקה במזרח העיר: תקציב של 423 מליון ₪ הועמדו לעירית ירושלים לטובת מיזמי תחבורה בין השנים 2010-2014, והוסיפה כי פירוט התקציבים של העיריה מלמד על "אזלת ידה של העיריה – פחות ממחצית התקציבים שהעמיד המשרד לרשות העיריה נוצלו על ידה בפועל". כפי שהמדינה כותבת "למרות האמור, משרד התחבורה לא אמר נואש ממחדלי העיריה" והעניק לה עוד תקציבים בתוכנית חומש לשנים 2015-2020, ו"מחדלי העיריה אלה הם שהביאו את מצב התשתיות במזרח העיר למצב המתואר".
כפי שקובע השופט מינץ בפסק דינו:
"דווקא בקשת המשיבה עצמה לצרף אף את המדינה לעתירה…שפכה אור על הסוגיה התקציבית והאירה את התנהלות המשיבה בהקשר זה באור לא חיובי", ומוסיף כי "טענתה האחרונה של המשיבה בדבר "קושי בביצוע הליכי תכנון" וכיו"ב אף היא לא הובהרה עד תום. אף אם קיים קושי מסוים לגשר על פערי התשתיות שנוצרו במשך השנים, לא הציגה המשיבה כל תכנית ממשית שנועדה לקדם את מצבם של הכבישים ומערכות הניקוז בשכונות, ולו באופן חלקי ומדורג".
בפסקה 22 לפסק הדין מתייחס השופט למצב בשכונות מעבר לגדר וקובע:
"יודגש, לא נעלם מנגד עיני ייחודיותם של שטחי השכונות נשוא עתירה זו, והמורכבות הקיימת במובן המעשי למציאת דרכי המימוש של סמכויות וחובות העיריה לפעול בתחומה… אך אף אם מורכבות זו אינה נובעת אך בשל "אשמת" העיריה, אלא כתוצאה מגורמים שונים ומורכבים והחלטות שהן גם בעלות אופי מדיני ואף לא נתקבלו על ידה, הרי שגם במקרה זה על הרשות מוטלת החובה לבדיקה מתמדת ושוטפת בנוגע לסדרי העדיפויות וכיצד לממשם…[הרשות] לא תוכל להתנער מכל אחריות למילוי חובותיה, כפי שעושה המשיבה במקרה זה הלכה למעשה".