פרשת השבוע: הזכות לחיים ›

בתמונה למעלה: תיבת נוח, אדווארד היקס. Edward Hicks [Public domain], via Wikimedia Commons

הרב יחיאל גריינימן בפרשת "נח" מסביר כיצד אפשר לקרוא את הפרשה ולהתמודד באמצעותה אל מול גל אלימות רצחנית. 

הראשונה והבסיסית ביותר מבין זכויות האדם היא הזכות לחיים. קדושת חיי האדם עומדת כבסיס לשאר הזכויות שבאות אחריה, בלעדיה שאר הזכויות מאבדות את משמעותן. זכות זו מוצהרת בקריאת התורה השבוע באופן חד וחלק, זו זכות המתבססת על המקור האלוהי ועל טבע נפש האדם:

"א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו–אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם." (בראשית, ט', א-ו)

חיים .ה. כהן המנוח, סגן נשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראלף כתב בספרו 'זכויות האדם במקרא ובתלמוד' את הדבר הבא:

"…הזכות לחיים נובעת מהאיסור על ההריגה. קין שהרג את הבל לא רק חוייב ברצח אדם… מסופר לנו שקול דמי הבל קראו אל אלוהים מהאדמה. הרצח הוא גם נגד אלוהים עצמו. ואכן האיסור הראשון בתורה הוא "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". באותו פסוק אנו מוצאים גם את התשובה לשאלה מדוע אלוהים אינו סובל שפיכות דמים. "בצלם אלוהים ברא אותו", מי שהורג אדם הורג את צלם האלוהים." (עמוד 18)

רעיון זה חוזר לעיתים קרובות במקורות רבניים. במסכת סנהדרין פרק ז נכתב שאיסור זה (יחד עם עוד שישה איסורים שנידונים בה באריכות) חל על כל בניו של נח. דהיינו, זהו ציווי מוסרי אוניברסלי.

הרב רפאל הירש

בפירושו לפסוקים אלה הרב רפאל הירש (המאה ה-19, גרמניה) אומר את הדברים הבאים:

"הנשמה היא לא הדם ולא בתוך הדם. אבל הדם של בעלי החיים נשלט על ידי הנשמה ומונע באמצעות אורגניזמים כל עוד הם חיים. אלוהים אוסר על שימוש בבשר או נטילת חלק מהחיה כאשר הדם שלה עוד נשלט ומונע באמצעות הנשמה, כלומר, כאשר היא עדין בחיים. אף חלק של הנשמה החייתית לא יכנס לגופו של האדם. במקביל, אלוהים מזהיר מפני רצח. אלוהים מתיר לאדם להרוג בעלי חיים לשימושו, אך דם האדם שייך לנשמה ועם הנשמה האדם שייך לאלוהים. גופו הוא מקומה של הנשמה האלוהית ואלוהים לוקח בחשבון כל דם אדם שנשפך. זה הופך את ההתאבדות ללא פחות מרצח מאחר שנשמתו של האדם שייכת לאלוהים ולכן לאף אחד, גם לו לעצמו, אסור לגזול אותה. מי ששופך דם אדם חייב במיתה גם על מנת לכפר על חטאו." (פרשנות הרב הירש לבראשית, פרק ט, 4-6)

מפרשנות זו עולה כי מוות הוא עונש הולם לאדם שנטל את חייו של אחר. אך חז"ל טוענים כי לשפוט אדם למוות על רצח שביצע כל כך מסובך עד שזה כמעט בלתי אפשרי. גזר דין כזה דורש התראה מראש, שני עדי ראייה והעקרון שאוסר לדון אדם למוות על בסיס ראיות נסיבתיות, או הודאה של הנאשם בלבד. זה גם בגלל אופייה האלוהי והיקר של נפש האדם שאסור להשחית ללא אמצעי זהירות משמעותי.

הרב יחיאל גריינימן,

גם אנו, אף על פי שאנחנו מתמודדים מול גל אלימות רצחנית שאולי חס וחלילה תוביל אותנו לזלזול בערך חיי האדם של אחרים, חייבים לזכור כי התורה מלמדת אותנו כי חייהם של כל בני האדם יקרים, ללא הבחנה.

שבת שלום,

הרב יחיאל גריינמן.

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע