על שערי צדק, ושמחת בחגיך ואום אל חיראן: הרהורי סוכות תשע"ו ›

כיצד נשאיר בסוכה שלנו את המקום לזעקת המושתקים? כיצד נדע לבנות סוכה לאלוהים? איך הסוכה יכולה לאחד מאבקים להכרה ולמימוש זכויות האדם ברחבי הארץ? הרב אריק אשרמן בהרהורים לחג סוכות תשע"ו

בדרךכלל אני בונה שלוש דפנות לסוכה שלי (ההלכה מחייבת לפחות 2.5 דפנות) ומשאיר צד אחד פתוח. השנה בניתי את הסוכה, כך שאפשר לסגור את הבד בצד הרביעי שלה. אבל, אולי התומכים/ות הותיקים שלנו זוכרים את השיעור שמרים גלזר (שכבר הפכה לרבה מרים גלזר) הכינה עבורנו על הסיפור במסכת בבא בתרא 7ב' בתלמוד הבבלי על החסיד שהיה רגיל לדבר עם אליהו הנביא, עד שהוא בנה בית שער לבית שלו ואליהו הפסיק לדבר אתו. חז"ל אומרים שאין בעיה עם בית השער כשלעצמו, אלא אם כן הוא מחוץ לקיר אשר נמצא סביב הבית ונעול מבפנים. המפרשים מבינים שהבעיה היא כאשר החיים/ות בעוני לא יכולים/ות להשמיע את קולם/ן לחסיד בפנים.

השאלה בנוגע לכל חומה ולכל שער ואף כל סוכה בה אנחנו עושים שמח: האם המחסומים הללו מאפשרים לנו להתעלם ממה שקורה בחוץ?

זכיתי השנה לשמוע שיעור של ד"ר מלילה הלנר- אשד. מלילה היא בין אלו שמלמדות את ספר הזהר בצורה הכי מרגשת בימינו. מלילה לימדה אותנו שיעור דומה על הסוכה. חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו", מאחר ובקריאת התורה שלנו ביום הראשון של סוכות, ובמקומות אחרים רבים בתורה, אנחנו מצווים/ות לשמוח בחג.

השאלה המתבקשת היא, "איך לשמוח?"

בספר הזהר, [חלק ג': עמודים ק"ג עמוד ב' –קד ע"א] אנו פוגשים את הרעיון ששמחה היא לארח בסוכתנו את ה"אושפיזין", אורחים עליונים (באופן מסורתי אישים ידועים – גברים – מהתנ"ך, היום רבים/ות נהוגים/ות להזמין אושפיזין/ות יותר מגוונים/ות.) אבל, אם אנחנו לא נותנים/ות לנזקקים/ות את האוכל שהאושפיזין לא ממש אוכלים בפועל, האושפיזין קמים ועוזבים בכעס.

גם הרמב"ם מגנה שמחת חג, בו אנו אוכלים/ות ושותים/ות מבלי לדאוג לנזקקים. (משנה תורה: הלכות שביתת יום טוב, פרק ו). אבל קראנו בוידוי של רבנים למען זכויות האדם ביום כיפור:

" על חטא שחטאנו לפניך בהשתקת מצפון
כשנתנו צדקה, במקום לטפל בשורשי העוני"

כאשר אנחנו שרים/ים את "הלל" כל ימי חג הסוכות ושמחת תורה, ההלל כולל את הפסוקים מתהילים קי"ח: י"ט-כ) "פתחו-לי שערי-צדק; אבוא-בם, אודה יה. זה-השער לה'; צדיקים, יבואו בו."

שערי צדק, לא שערי צדקה, הם השער לה' (גם אם יש ל-' המילים אותו שורש)

שערי סוכה לקדוש ברוך הוא

תפילתי בחג הסוכות זה ובכל השנה, היא ששערי הסוכה שלנו, הבתים ובתי העסק שלנו, מקומות התפילה שלנו וכו' יהיו שערים לה' – שערים של שמחה, משום שלא ייחסמו בהם הצעקות והזעקות של אי-הצדק, אלא הם יחברו אותנו ויחייבו אותנו בתפילה, בחשיבה, בעשייה ובתיקון. כמו שביום כיפור קראנו בהפטרה את הנביא ישיעהו [נ"ח:ו-ז]:

"הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם." – עלינו גם לשאול את עצמינו ולהפנים "הלוא זו שמחה אבחריה-זכור כי גרים הייתם בארץ מצרים, ולא להתעלם מאף אדם או מאי-צדק"

• מיד אחרי שמחת תורה, ב-6.10, אנחנו מתחילים במסיק הזיתים.

• ב-27.10 יתקיים יום דיור הציבורי בכנסת.

ביום ה' הקרוב, בזמן שמחתנו ממש, כולי תקווה שרבים/ות מכם יצטרפו אלינו לאירוע בכפר הבדואי הבלתי מוכר אום אל-חיראן.

עד כה שערי הממשלה ושערי בתי המשפט חוסמים את צעקתם התושבים [שהמדינה מתכוונת להשמיד את כפריהם/ן כדי לבנות ישוב יהודי על הריסותיו.]

אולי שערי הממשלה לא לגמרי אטומים ואולי לא. הרי ראש הממשלה והשר אריאל הודיעו על כוונתם להעמיד צלפים בנגב, על אף שלא נרשמו בו לאחרונה אירועים הריגים. אולי הם לוקחים בחשבון שצפויה הסלמה בנגב, בגלל שהדחפורים שהתחילו לעבוד באום אל חיראן; וייתכן שהכוונה היא ובכלל לחזור לחקיקה דמויית תוכנית פראוור שעלולה לגרום להריסת עשרות כפרים, לטרנספר תושביהם אל עבר עיירות וגרום לנישול שלהם מרוב אדמותיהם.

• אירוע ההזדהות הייחודי באום אל חיראן יכלול את הפעילויות הבאות:

• שעה 16:00  הפנינג פעילויות לילדים

כולל פעילות ציור משותפת לבני 4 עד 10.

• 17:30 טקס משותף יהודי ערבי סביב מיצג מחאה מיוחד.

מיצג המחאה יעסוק בהרס הבית כסמל תרבותי. יעידו: הורים שנעקרו מביתם. יופיעו: ילדי הכפר בהופעה מיוחדת. יישאו דברים בהמשך: חברי כנסת, משפטנים, אנשי זכויות אדם, ואישי ציבור.

• 18:45 תפילה משותפת לצדק.

התפילה בהנחיית הרב אריק אשרמן, נשיא עמותת שומרי משפט, בהשתתפות אנשי דת מוסלמים, נוצריים ויהודיים.

 

איך להגיע?

• אוטובוסים מת"א, תחנת רכבת ארלוזרוב, 15:00

• מירושלים, חניון בניני האומה בשעה 15:00

• מב"ש, רחבת התחנה המרכזית,  בשעה 15:15 ובשעה 16:30 עוברים דרך הכניסה לחורה בשעה 15:30 ובשעה 16:45

• מרהט, ליד בנק מרכנתיל, בשעה 16:30. צומת הכניסה ללקיה בשעה 16:45.

פתחו שער

פתחו את השעריכם/ן והסתכלו טוב טוב.

האם זה צדק?

האם זו ה"שמחה" שאלוקים חפץ?

שבט אל קעיאן גורש מאדמותיה ב-1949. אבל, המדינה אפשרה לחלק מהשבט למצוא נחלה ב-1956 באום אל חיראן ועתיר, תוך הבטחות שכאן המדינה תאפשר לבני השבט לחיות. הקציבו להם שטח למחייה, לחקלאות ולמראה. למעשה, זרקו אותם לשממה. אבל, בלי תשתיות או כל עזרה אחרת שאזרחים/ות מצפים/ות ומקבלים ממדינותיהם/ן, בני השבט שרדו, פרנסו את עצמם/ן בכבוד, ואפילו שירתו את המדינה על ידי נטיעת וטיפוח יער יתיר.

אום אל חיראן היה אחד הכפרים בעיצומו של תהליך הכרה. אבל היום, באותו יער יושב גרעין של יהודים/ות שממתין עד שהמדינה תקיים את הבטחתה לבנות להם/ות ישוב יהודי על הריסותיו של אום אל חיראן.
בכל הנגב בונים/ות ומייערים/ות על אדמות בהן יש תביעות בעלות בדואיות תלויות ועומדות, אם כי אין לבדואים/ות סיכוי לזכות בתביעותיהם/ן בבתי משפט כל עוד שבתי משפט והמדינה אינם מכירים בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית שהחברה להכשרת היישוב של התנועה הציונית, הבריטים, הטורקים, ופקידים בתקופת קום המדינה הכירו בה. בכל הנגב הורסים את בתיהן של משפחות בדואיות כי לא היה להם שום סיכוי לבנות באופן חוקי. אנחנו מכירים/ות את המפות וההבטחות המבשרות על כוונות ממשלות ישראל לנשל את הבדואים/ות ממאות אלפי דונמים באופן במסווה "דמוקרטיה" ו"חוק" שהוא ביטוי של עריצות הרוב. אבל, לא ראינו רשעות צינית שכזאת.

אז, למי שרוצים שמחה שה' חפץ בה, צאו מסוכותיכם/ן, ונתראה באום אל חיראן!

יהי רצון שבשנה הבא נשמח שמחה אמיתית, בראות גדילת האסיף הרוחני שלנו וצמצום הוידוי שלנו.
הרב אריק אשרמן