בתמונה: כנסייה ובית ספר לטיניים בכפר יפיע בגליל – cc : ויקיפדיה
אמנם שביתת בתי הספר הכנסייתים הסתיימה וכ-34 אלף תלמידים חזרו למערכת החינוך, אך יחד עם זאת באתר "שיחה מקומית" עידכנו כי יש מחלוקת סביב הפסקת השביתה בבתי הספר הכנסייתיים: ההורים מוחים על תנאי סיום השביתה שעליהם הסכימה ההנהלה. ויכוחים קשים בין הצדדים בנצרת. לכן החלטנו לפרסם באתר את מאמר הדעה הנ"ל.
עם חזרת הילדים לבתי הספר, קיבלנו אנחנו ההורים את ה-1 בספטמבר בהתרגשות רבה, ולא רק משום שחופשת הקיץ כבר התחילה לעלות לכולם על העצבים. לא. שלחנו אותם חזרה לבית ספר חדורי אופטימיות והתלהבות, אסירי תודה על מערכת החינוך הפורמלית העומדת לרשותנו, מערכת הממומנת מכספי המסים שלנו והמעניקה לילדינו את האפשרות ללמוד, לצמוח ולהפוך לחברים פרודוקטיביים בחברה. דאגנו שילדינו ידעו שהנגישות לחינוך אינה מובנת מאליהושישנם מקומות בעולם שבהם חינוך הוא מותרות.
ויחד עם זאת, במדינת ישראל של המאה ה-21 נשללת מכ-30,000 תלמידי בתי הספר הנוצריים, הזכות לחינוך פורמלי והאחריות הכרוכה בזכות זו. בתי הספר הנוצריים נדחקו לפינה בידי משרד החינוך שהחלטותיו גורמות לחנק איטי אך ודאי של 47 בתי הספר הקתוליים בארץ.
בתי ספר המנוהלים על-ידי הכנסייה הנוצרית מהווים חלק מההיסטוריה של הארץ הזאת זה מאות שנים. הכנסייה הנוצרית בארץ קיבלה על עצמה את האחריות ל חינוך ילדים בני כל הדתות עוד הרבה לפני קיומו של משרד החינוך. בבתי הספר הנוצריים לומדים כיום תלמידים נוצרים ומוסלמים במספרים כמעט שווים. מדובר בתלמידים הנוטלים גאווה בהיסטוריה הייחודית ובזהות הדתית שלהם ואינם מעוניינים להצטרף למסגרות החינוך הממלכתיות, ערביות או יהודיות. במשך עשרות שנים היו בתי ספר אלה, בדומה לבתי הספר החרדיים, מוכרים על-ידי משרד החינוך, אך עצמאיים.
משרד החינוך מקצץ כבר שנים בתקציבים של בתי ספר אלה בצורה זו או אחרת. אבל כשהקיצוץ בתקציב נמשך שנה אחרי שנה תוך שהוא מלווה בחקיקה המגבילה במידה ניכרת את סכומי הכסף שהורים מורשים לשלם עבור חינוך ילדיהם, ננעלות הדלתות בפני בתי הספר הנוצריים, וביעילות רבה.
אתמול הורחבה השביתה כאשר 450,000 תלמידים ישראליים הלומדים בבתי הספר הערביים בארץ נשארו בבתיהם לאות הזדהות עם בתי הספר הנוצריים השובתים בשל המצב. אלא שהבעיה נותרה בעינה, ונדמה כי רבים מהישראלים היהודים אינם מגלים כל עניין בנושא ואיך זה נוגע להם. להלן כמה סיבות לכך שתקציב ראוי לבתי הספר הנוצריים צריך להיות חשוב לכל מי שאוהב את המדינה הזאת.
ראשית, תקצוב בתי ספר המנוהלים על הכנסייה הנוצרית הוא השקעה בעתידה של ישראל. בתי הספר הנוצריים נמנים באופן עקבי על בתי הספר הטובים בארץ. בתי ספר אלה המלמדים תלמידים נוצרים ומוסלמים כאחד, מהווים את אחד הכלים החזקים ביותר להעצמה ולהנעת שינוי חברתי במגזר הערבי. פיתוח מצוינות תרבותית, הקניית כלים להתמודדות עם הכלכלה הגלובלית והטמעת ערכים של אהבה ושלום הם בעיניי בדיוק מסוג היוזמות שבעבורן ראוי היה שנקבל תוספת, ולא קיצוץ, בתקציב.
שנית, אי השוויון בחברה הישראלית פוגע בכולנו, כמו גם בילדינו. רשתות בתי הספר החרדיים, שמעמדן דומה, זוכות לתקציב גבוה פי כמה וכמה מזה שלו זוכים בתי הספר הנוצריים. הגבלת המימון של בתי ספר עצמאיים מסוג זה הייתה הגיונית לחלוטין אילו המימון פר תלמיד היה זהה בכל בתי הספר "המוכרים שאינם רשמיים", ואילו הורים ותורמים פרטיים היו יכולים "לפצות" על ההפרשים. הגבלת סכומי הכסף שהורים רשאים להשתתף בהם נועדה להבטיח שהורים לא יוכלו לרכוש השכלה טובה יותר עבור ילדיהם בתוך מערכת החינוך הציבורית. רעיון הוגן וצודק. אבל הוא צריך להיות מגובה במימון ממשלתי הולם. התוצאה לא יכולה להיות היעדר אלטרנטיבה חינוכית.
שלישית, שמירה על יכולת בחירה אמתית ומשמעותית בחינוך צריכה להיות חשובה לכולנו. לא ייתכן שאפשרות הבחירה תהיה שמורה רק לבעלי ממון או למי שמוכן להתחנך בהתאם לדרישות המדינה. בתי ספר עצמאיים הזוכים למימון משולב, ציבורי ופרטי, טובים לכולנו משום שהם מרחיבים בפוטנציה את כל אלטרנטיבות החינוך ופותחים אותן בפני כל הילדים.
ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, ציין אתמול ש"אין מדובר בבעיה פרטית של בתי הספר, אלא בסוגיה הנוגעת לחברה הערבית כולה". הוא צודק, אבל יותר מכך – הבעיה היא לא רק של החברה הערבית, אלא של החברה הישראלית כולה. טיפוח מצוינות בחינוך, שמירה על הזהות התרבותית והדתית של המגזרים השונים בחברה הישראלית, ביעור האפליה, הגנה על חופש הבחירה. מדובר בסוגיות שהחברה הישראלית כולה צריכה לחבק ולאמץ.
שנת הלימודים החדשה החלה תחת הסיסמה "אחריות אישית והדדית". כבר בשבוע הראשון ללימודים הובטח לנו שילדינו יזכו לחינוך סובלני החותר נגד גזענות ונגד אלימות. והנה אנחנו עם 33,000 תלמידים שהאפשרות לחינוך הולם נשללה מהם כתוצאה מאי השוויון הבסיסי השורר בחברה הישראלית. העובדה היא כזאת, מר בנט: אחריות אישית לא מגיעה בחינם. אם אנחנו רוצים באמת לבנות מדינה של אחריות הדדית, סובלנות לשונות וצדק לכל, זה יעלה לנו. בואו נתחיל עם הזכות לחינוך.
