בדבר תורה לפרשת "האזינו" יהונתן שפע מברר איתנו כיצד ניתן להגיע לטבע האמיתי של העולם בו אנו חיים? כיצד נוכל לגלות את האחדות האמיתית?

פרשת השבוע "הַאֲזִינוּ": כיצד ניתן להגיע לאחדות בחברה הישראלית ›

בתמונה: עגל הזהב כדוגמא לרגע של שחיתות מפרדת לפני קבלת עשרת הדיברות By the Providence Lithograph Company [Public domain], via Wikimedia Commons

בדבר תורה לפרשת "האזינו" יהונתן שפע מברר איתנו כיצד ניתן להגיע לטבע האמיתי של העולם בו אנו חיים? כיצד נוכל לגלות את האחדות האמיתית בזמן שהחברה הישראלית כל כך מפורדת?

פרשת "האזינו", היא הפרשה לפני האחרונה בתורה. היא מורכבת כמעט כולה משיר ששרו משה ויהושע לפני העם היהודי. במשיכות מכחול רחבות, המתארים את התנופה העצומה של ההסטוריה שלנו, מרגע הולדת האומה דרך הגאולה הסופית שלנו. באופן לא מפתיע בהתחשב בתקופה זו של השנה בכל השיר קיימות רמיזות שנוגעות ליום כיפור ואפילו לפורים.

"הקשיים שלנו כאומה שמגיעים כשאנחנו פונים מאלוהים ועובדים אלוהים אחרים." [פסל אשורי מתקופת המלך סרגון השני – מחריב ממלכת ישראל – שנמצא בח'רסאבאד. פר מכונף בעל פני אדם. מיזוג של דמויות אדם ובעלי חיים, היה מקובל גם בתרבות המצרית. Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0 Unported]

הטבע האמיתי שלנו כאומה

המוקד המרכזי של השיר הוא מערכת היחסים עם אלוהים, נאמנות (או חוסר הנאמנות) לבורא שלנו
נקודת המפנה העיקרית בקשת השירים, היא תחילת הקשיים שלנו כאומה שמגיעים כשאנחנו פונים מאלוהים ועובדים אלוהים אחרים. ומה הטריגר שגורם לנו לשכוח את הטבע האמיתי של המציאות עצמה.

הוא גרם לנו לנסוע למקומות גבוהים בכדור הארץ. כך הוא אכל את תוצרת השדה, הוא הזין אותו בדבש מהצוק, שמן מסלעים, וחמאת חלב מהצאן, חיטה ויין מדם הענבים.

"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים;
בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ. יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ–
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם;" (דברים ל"ב ט"ו-י"ז)

במלים אחרות: היה לנו מדי טוב. נוח לנו. תיאור זה מזכיר לנו את שגיאתו של קין שמבולבל ממערכת היחסים שלו עם אלוהים, שהסתנוור מכוח האדמה שבה הוא עבד.

בשיר הקצר הזה מופיע פעמיים ה"סוף" שלנו הפעם הראשונה כשאלוהים שנראה בקצה שלנו "אני אסתר את פני מהם, אני אראה מה עלה בגורלם כאשר פני האלוהים מוסתרים בעתיד זה – עולמנו חיינו וההסטוריה שלנו הופכים להיות עגומים. להעניש ולהאפיל. אני אמיט עליהם אסונות ואירה עם חיצים. אחליש אותם עד רעב, שריפות ומחלות קטלניות, אשלח עליהם את ניבי חיות הפרא.
בזמן אחר הסוף שלנו נראה על זה שאנחנו היחידים שצריכים להסתכל:

"כח כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה; {ר}
וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה. {ס} כט לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת; {ר}
יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם. לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי" (דברים 39 28-29 39)

על פי השיר, הכל הופך לנקודת מבט. מי אנחנו חושבים שהוא האחראי באמת? כיצד אנחנו מתייחסים ליצירת ידינו? מה באמת אנחנו חושבים שקורה? מהי התפיסה הטבעית האמיתית של חיינו של המציאות עצמה? מהי מערכת היחסים שלנו עם בורא עולם?

אלוהים הוא אחד

אני עם נטייה מיסטית. כשהתורה מספרת לנו – כשאנו צועקים, שרים ומתפללים מספר פעמים ביום שאלוהים הוא אחד ואותו אנו משרתים, אני לא לוקח זאת כהגזמה. זוהי האמירה הבסיסית הטבעית של המציאות עצמה. כמו שאני רואה, זוהי אחריותנו ליישר את ראייתנו, הבנתנו וחיינו – זהו הבסיס הטבעי.

לשם כך, באמת לחיות בדרך זה, יהיו השלכות טרנספורמטיביות לכולנו – כפרטים, כמשפחות, כאומה כמין. זהו המבט המקונן של אלוהים על כך שאנחנו עדיין לא מגלים. זוהי נקודת המפנה, נקודת המבט שמובילה אותנו לגאולה הסופית שלנו.

אנחנו לא אמורים לראות או לחיות בדרך זו היום. נראה שאנחנו עדיין שמנים מדי, מוקסמים מדי, כפותים בכבלי יצירות הידיים שלנו ועדיין שיכורים מהכוח שלנו.

בעזרת השם, הלוואי שבשנה הקרובה נתעורר לטבעו באמיתי של העולם בו אנו חיים. בעזרת השם נתעורר ונגלה את האחדות האמיתית שלנו, לא בדרך של קשיים וכאב אלא עדיפה דרך שמחה ושיח שמח.

שנה טובה,

יהונתן שפע