לשכת ההשמה נלחמות באלו שעובדים ורוצים לשרוד: הרב עדית לב מספרת את סיפורה של נטע ›

בתמונה: הרב עדית לב מדליקה נר במרכז הזכויות בחדרה.

רגע לפני כניסת השנה החדשה, הרב עדית לב מביאה את סיפורה של נטע, שהגיעה למרכז הזכויות וושם הצליחו לסייע לה לקבל השלמת הכנסה. נטע מבקשת לעבוד ולסייע לאימה, אך בלשכה ההשמה לא מרוצים מכך ששעות העבודה של נטע הן זמניות. הם מפנים את נטע שוב ושוב לעבודות סיעוד, שאינן מתאימות למגבלות הפיזיות שלה. סיפורם של אלו שמבקשים לעבוד, במערכת בלתי אפשרית.

"במה אני יכולה לברך אותך?", שאלה אותי נטע, אתמול בבוקר [9.9], בסוף הפגישה שלנו. "בבריאות אני מברכת אותך, ומה עוד?" עניתי בשמחה. והתשובה שלה הייתה: "שימחה אני כבר אפילו לא מאחלת לעצמי, אם תהיה לי נחת, זה יהיה הישג." אז איחלנו אחת לשנייה שנה טובה, שנה של בריאות ונחת או שמחה לכל אחת  מאיתנו.

אחרי שהיא יצאה ממרכז הזכויות, שרבנים למען זכויות האדם מפעילים בחדרה, הרגשתי על כתפיי את כובד המשקל של לעבוד פה, במרכז שכזה.

נטע היא בת 45. החיים שלה לא קלים. ההורים שלה התגרשו כשהייתה ילדה קטנה, ואבא שלה נעלם מחייה. אמא שלה נכה קשה ומגיל צעיר נטע מטפלת בה. גם לנטע יש בעיות בריאות. שנים ארוכות הן חיו רק מקצבה של האם וכמה שעות חודשיות שנטע עבדה והרוויחה כמה מאות שקלים. לפני שנתיים היא הגיעה למרכז הזכויות ואחד הדברים שאמרנו לה היה: "לכי ללשכת התעסוקה ותגישי בקשה להשלמת הכנסה.” התשובה שלה הייתה: "ניסיתי פעם ולא הצלחתי.” הבטחנו ללוות אותה ולהיות איתה שם.

מאז שנטע התחילה להתייצב בלשכת התעסוקה ולקבל השלמה הכנסה היא הוסיפה עוד שני מקומות עבודה, שחלקם התחלפו עם הזמן, ובחצי השנה האחרונה היא עובדת בממוצע 46 שעות בחודש.

הייתי מצפה שהלשכה תראה בכך הישג עצום!

אבל לא כך הוא. שעות העבודה של נטע הן שעות זמניות, כך היא מצליחה לשמור על הבריאות שלה, לטפל באמא שלה וגם לעבוד. בלשכה לא מרוצים מכך ששעות העבודה הן זמניות ומפנים את נטע שוב ושוב לעבודות סיעוד שאינן מתאימות למגבלות הפיזיות שיש לה. כתוצאה מכך לפחות פעם בחודשיים נטע חוזרת למרכז הזכויות עם הפנייה שלא מתאימה לבריאות שלה – וצריך לחשוב מה עושים כדי שהקצבה תמשיך. עכשיו אחרי שנתיים היא גם קיבלה סירוב ושלילת קצבה לחודשיים.

כל התמודדות עם הלשכה, כל בקשה, מביאה את נטע חזרה למרכז הזכויות. היא לא מצליחה להבין ממתאמת ההשמה בלשכה מה מגיע ומה לא, מה להגיד בלשכה ואיך להגיד כדי שתהיה קצבה. וכל פעם משהו אחר צץ. אחרי שנתיים שנטע (בעזרתנו) הצליחה להתמודד, לעבוד ולקבל קצבת השלמת הכנסה הגיע הסירוב הראשון.

ביום רביעי [9.9] ישבנו והתכוננו לסירוב. נטע סירבה לעבודה שלמיטב הבנתה והבנתנו גם רופא לשכת התעסוקה חושב שאינה מתאימה לה. דיברנו, חשבנו מה כדאי להגיד בערר, ואז נטע אמרה: “אם אני אסכים לעבודות של הסיעוד, והגב שלי ייפגע עוד יותר, מה יקרה אז? לשכת התעסוקה תטפל בי? אין לי אף אחד חוץ מאמא שלי, שאני צריכה לטפל בה. אני חייבת לשמור על עצמי. אני רוצה לעבוד, אני עובדת, למה הם מנסים להכריח אותי לעשות דברים שייפגעו בי?”

ואני הקשבתי וחשבתי על אישה אחרת, שרופא תעסוקה בקופת חולים קבע שאסור לה בשום פנים ואופן להמשיך לנקות. אבל אחרי לחץ בלשכת התעסוקה היא חזרה לעבוד כמנקה.

חייבים להקים קול זעקה בראש השנה

דווקא עכשיו כשראש השנה קרב, כשאנחנו רוצים לאחל לעצמנו דברים טובים, כשחלקנו מתכוננים לשולחנות מלאים טוב (וטוב שכך) דווקא בימים האלו משא העבודה במרכז הזכויות קשה עוד יותר.

דווקא בימים האלו הייתי רוצה לראות במקום התרמות לארוחות חג קול ציבורי ואזרחי חזק שאומר – די!

די למצב שבו אנשים צריכים להתחנן לזכויות הבסיסיות שלהם (אוכל, קורת גג סבירה, חינוך ובריאות).

די לממשלה שמאפשרת את זה, ומעמיקה את הפגיעות באנשים החיים בעוני.

הגיע הזמן למדיניות אחרת, מדיניות שנלחמת בעוני, תקציב מדינה שכולל בתוכו תוכנית רב מערכתית למלחמה בעוני. מדיניות שזוכרת שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, ולכן חובתנו כאנשים, כחברה וכמדינה לדאוג לזכויות הבסיסיות.

וכשאתם תורמים – תתרמו גם לארגונים שנלחמים שיהיה פה שינוי מהותי (וביניהם גם אנחנו), כי בלי ארגונים כמו שלנו – זה לא יקרה. הלוואי שבשנה הקרובה הברכות של נטע יתגשמו, שתהיה שנה של בריאות, שתהיה של נחת, שתהיה שנה של שמחה, שתהיה שנה שאני לא אפגוש את נטע שוב בגלל לשכת התעסוקה.

גמר חתימה טובה!

הרב עדית לב