הסיפור של זואלו, אם חד-הורית ממוצא אתיופי – הוא עוד סיפור על בירוקרטיית רווחה שלעיתים פועלת להוציא אימהות חד-הוריות משוק התעסוקה ולהפוך אותה לנסמכת על קצבאות.
את סיפורה של זואלו ליוו אנשי מרכז הזכויות בחדרה של רבנים למען זכויות האדם.
באווירה ציבורית בה נוטים לא פעם להאשים אנשים החיים בעוני שהם לא רוצים לעבוד, ראוי להפיץ את סיפורם של מי שחיים בעוני, נאבקים להשתלב בשוק התעסוקה, אך כשלים בבירוקרטיה של שירותי הרווחה דוחקים אותם מעבודה להשלמת הכנסה. זהו המקרה של זואלו והסבסוד המותנה לגני ילדים ציבוריים לנשים עובדות.
הבירוקרטיה של הרווחה מעמידה את זואלו בתנאי בלתי אפשרי: כדי לחזור לעבודתה בסיעוד מבלי להכנס לחובות, על זואלו להיות מסוגלת להתחייב שאף אחד ממטופליה לא יבטל משמרת סיעודית לעולם ושלא היא ולא אחד מילדיה לא יהיו חולים לעולם. אם לא, עליה לקחת את הסיכון שיציאה לעבודה תכניס אותה לחוב בשל שלילת הסבסוד לגן של ילדיה, כך שתאלץ לשלם יותר ממה שהיא מרוויחה. כך זה קורה:
זואלו ממו היא אם חד-הורית לשני ילדים קטנים ממוצא אתיופי המתגוררת בחיפה וחיה בעוני. בשל היותה אם חד-הורית היא יכולה לעבוד רק במשרה חלקית (בסיעוד). אך כדי לעבוד היא נאלצת לשים את הילד בגן של נעמ"ת, וכדי להיות מסוגלת לשלם לגן היא חייבת לקבל סבסוד מהמדינה (המשכורת שהיא מרוויחה נמוכה מדיי לתשלום לגן, ללא הסבסוד אין באפשרותה לעבוד ועליה להשאר בבית לשמור על הילד). המילכוד הוא שכדי להיות זכאית לסכסוד על זואלו לעבוד מעל לרף של 20 שעות בשבוע והיא עובדת לרוב 19.5 שעות בעבודה סיעודית, ולכן לא הייתה זכאית לסבסוד. לאחר שצברה חוב בשל תשלום מחיר מלא לגן, נאלצה זואלו להתפטר מעבודתה ולשמור על ילדיה בעצמה – מצב שיותר משתלם לה כלכלית . אך היא רוצה לצאת לעבוד, ונאבקת לשם כך. בסוף טרטור בירוקרטי ארוך, ולאחר פנייה לועדת חריגים, הבעייה כביכול נפתרה, וגם ה-19.5 שעות עבודה שבועיות של זואלו מוכרות לצורך קבלת הסבסוד, אך זה רק למראית עין:
למעשה נקבע שזואלו תוכל לקבל סבסוד רק לאותם חודשים בהם היא תעבוד לפחות 19.5 שעות שבועיות כל שבוע. בהיותה פרילאנסרית התלויה במטופלים שלה כל ביטול מצד מטופל (שלא לדבר על מחלה שלה או של אחד מילדיה) עשויים להוריד אותה מתחת לסף של 19.5 שעות שבועיות. במקרה כזה ישלל ממנה הסבסוד לאותו חודש והיא שוב תיכנס לחוב, שעבורה יהיה חוב משמעותי. כלומר כדי לחזור לעבודה סיעודית מבלי להכנס לחובות, על זואלו להיות מסוגלת להתחייב שאף אחד ממטופליה לא יבטל משמרת סיעודית לעולם ושלא היא ולא אחד מילדיה לא יהיו חולים לעולם. אם לא, עליה לקחת את הסיכון שיציאה לעבודה תכניס אותה לחוב בשל שלילת הסבסוד לגן של ילדיה. במצב כזה זואלו לא יכולה לשוב לעבודה וגם לקחת אחריות שתוכל לשלם לגן עבור ילדיה. היא נאלצת לא לעבוד.
מעבר להפסד ההכנסה הנוכחי, המשמעות היא יציאה משוק העבודה למספר שנים (עד שהילד הקטן ביותר יגיע לגיל חינוך חינם) ואז החזרה לשוק העבודה תהיה קשה יותר.
המדינה כעת, במקום לשלם לזואלו סבסוד, משלמת לה הבטחת הכנסה. כל זאת מבלי להזכיר את עוגמת הנפש לזואלו, כאישה שרוצה לעבוד ולא להדחק משוק התעסוקה.
