מה בין מעצרים מינהליים וחוק ההסדרים? ›

ישנו חוט מקשר בין שני דברים שנראים לכאורה לא קשורים: חוק ההסדרים ועניין המעצרים המינהליים. בשני המקרים יש רצון לקדם מטרות חשובות, חלקן חיוביות, אבל האמצעי הוא פסול ומעניק לגיטימציה לשיטה לא-דמוקרטית. אז מצד אחד יש לנו מטרות חשובות – כמו ביטחון מפני טרור בהקשר של מעצרים מינהליים או רפורמות חברתיות שיש לחץ להעבירן במהירות בלי עיכובים בירוקרטיים במקרה של חוק ההסדרים – ומצד שני יש לנו זכויות של חשודים בהליך הפלילי ומינהל תקין של שקיפות ודיון פרלמנטרי על החלטות הרות גורל. אם נבחר בתועלת שמביאים אמצעים פסולים אלו בטווח הקצר, נגלה שהנזק לשיטה הדמוקרטית חמור יותר בטווח הארוך – כי השתרשה בקרבנו תרבות של שימוש באמצעים לא דמוקרטיים כשהמטרה נדמית חשובה.

יתירה מכך, בשני המקרים ישנה נטייה להאשים את מתנגדי האמצעים הבעייתיים באידיאליזם המנותק מצרכי המציאות; ישנה טענה שלא ניתן להגן על ביטחונינו בלי מעצרים מינהליים ולא ניתן להעביר רפורמות חשובות או לקיים משילות בלי חוק ההסדרים. אין להתכחש שקיימת באופן עקרוני סכנה של אידיאליזם המנותק מההכרח להגמיש כללים במקרים נדירים וספורים של סיטואציות-קצה בלתי אפשריות, אבל ישנה זילות של ההכרח הזה והפיכתו לשיטה ולשגרה. אם יש מי שטוענים כי יש הכרח להגמיש כללים יסודיים של דיון פרלמנטרי דמוקרטי או של זכויות החשודים בהליך הפלילי, חובת ההוכחה כי אכן בהכרח מדובר היא על אלו שטוענים כי "לא ניתן אחרת". וגם אז, יש צורך להראות שמה שאנו מסכנים יקר יותר ממה שאנו מאבדים, ורק במקרים מסויימים אלו ניתן בכלל לשקול הגמשה של כללים יסודיים של דיון דמוקרטי או זכויות בהליך הפלילי ולא להפוך זאת לכלל. אחרת הטענות בדבר "הכרח" הן קלף זמין וקל לכרסם בזכויות אדם ובכללים דמוקרטיים באמצעות רטוריקה בלבד.

עוד בנושא:

• פגיעה בטווח הארוך: תגובת רבנים למען זכויות האדם להרחבת מעצרים מינהליים
• "חזרה לימים חשוכים": פורום הארגונים לביטול חוק ההסדרים מגיב למסמך המחליטים בדבר חוק ההסדרים