פרשת השבוע "ואתחנן": ישעיהו – הנביא הגדול של הנחמה ›

בתמונה: אנדרטת לזכר השואה בברלין. מקור: ויקיפדיה – The memorial in Berlin for those murdered during the Holocaust

בדבר תורה בשבת נחמו, לפרשת השבוע "ואתחנן", הרב רון קרוניש מסביר כיצד דמותו של ישעיהו יכולה להוביל אותנו דרך הטרגדיות הגדולות של המאה העשרים ועד ימינו. הנביא ישעיהו הוא הנביא הגדול של הנחמה ומתוכה נוכל להגיע לפתחו של יום כיפור.

"מוקדש לזכרה של אחותי מקסין הופ, נחמה תקווה, שנפטרה לאחר מאבק ארוך ואמיץ עם מחלת הסרטן לפני 11 שנה. היא הציעה נחמה ותקווה למשפחתה, חבריה וקהילתה בכל יום מחייה."

על נחמה ותקווה

בשבת הקרובה, בבתי כנסת בישראל ובעולם היהודי, בפרשת "ואתחנן" (דברים 3:23 – 7:11), אנו מתחילים לקרוא פרק מתוך ישעיהו כל שבוע במשך 7 השבועות הבאים. מתחילים בשבת שאחרי יום ההנצחה היהודי הידוע בשם "תשעה באב", היום ה-9 בחודש אב העברי, שידוע גם בשם "מנחם אב", חודש הנחמה, היום בו אנו זוכרים את חורבן הבית הראשון והשני בתקופות העתיקות. כמו יתר הטרגדיות הלאומיות בהיסטוריה היהודית, קריאות אלו נקראות הקריאות של "נחמתא" מהשורש העברי "נחם", שבדרך כלל מתורגם כ"נחמה", אבל למעשה יש לו את המשמעות של "תקווה ושיבה" כפי שאסביר להלן.

כמו כן אנו קראנו בישעיהו (פרק 1) בשבוע שעבר, מה שידוע כשבת "חזון", שקרוי על שמו של המשפט הראשון בפרק ראשון של ספר ישעיהו – זה היה השלישי בסדרה של שלוש קריאות נבואיות – אחת של ישעיהו ושתיים של ירמיהו, שהזהירו את העם היהודי מפני התנהגותם הסוררת וחזו כי היא תוביל אותם להרס ולאבדון שלהם.

"חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם" או "צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה: למה הרב אשרמן היה בסוסיא בתשעה באב

ישעיהו הנביא הגדול של הנחמה

בבוקרו של יום כיפור אנו גם קוראים פרק חשוב מספר ישעיהו, שמזכיר לנו בבירור שמטרת הצום היא לא רק הטכס עצמו אלא:

"הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.  ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת:  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח' 6-7).

אם כך, זה נכון לומר שהמסרים  של הנביא ישעיהו לגבי הטיב של האתיקה האישית והלאומית הם שצריכים להנחות אותנו כאשר אנו מבקשים לבנות מחדש את הבית השלישי, הם צריכים להיות צרובים עמוק בתודעתינו. נדמה שאנו מתעלמים ממנו!

יש לי הרגשה שלעתים קרובות, אנו מזמרים את השירה ואת הפרוזה המרהיבה של ישעיהו באופן שגרתי, מבלי לשים לב למילים. הדרשה היא על הפרשה, והמסר של ישעיהו לעיתים קרובות מעודנת ונשכחת.

בנוסף להיותו נביא של שלום עולמי:

"וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה." (ישעיהו ב:4) ישעיהו הוא ללא ספק הנביא הגדול של נחמה בתנ"ך.

לדברי הרב בני לאו, בספרו שכתב בשיתוף עם הרב יואל בן-נון, ישעיהו הוא  המנחם הלאומי הגדול.  ישעהו מצליח:

"להוליד בנפש נדכאה של אומה שבורה מרוב גלויות ומשברים את התקווה לשיבה ולשגשוג." (עמוד 21, ישעיהו, שפורסם בעברית על ידי משכל, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2013).

על פי הרב לאו, אנו מוצאים התייחסות חשובה לישעיהו, המנחם הגדול, בתלמוד הבבלי. לפי התלמוד הרבנים ראו בתנ"ך שהיה בידיהם את סדר הופעת שלושת הנביאים הגדולים: ירמיהו, יחזקאל ולאחר מכן ישעיהו. בתגובה לשאלה: מדוע ישעיהו, שהוא גדול יותר מבין שני הנביאים האחרים, הופיע אחרון? תשובת התלמוד היא:

"כיוון שספר מלכים סופו חורבן, ירמיהו כולו חורבן, יחזקאל ראשו חורבן וסופו נחמה, וישעיהו כולו נחמה – סומכים חורבן על חורבן ונחמה לנחמה" (בבא בתרא יד ע"ב).

לאו מוסיף: הקריאה של ישעיהו ש"כולו נחמה" מבוססת כמובן על התפיסה המאחדת את כל חלקי הספר ורואה אותו כמקשה אחת.

מדוע במסורת היהודית, אנו קוראים בקיץ כל כך הרבה את ספר ישעיהו (כשרבים מאתנו בחופשה!) ושוב ביום כיפור? מהו המסר של ישעיהו שמעצבי המסורת שמו במקום גבוה בתודעתינו ועל סדר היום האישי, הקהילתי והלאומי שלנו?

המסר נאמר בצורה ברורה ותמציתית בפרק ראשון בישעיהו, שקראנו בבתי הכנסת בשבוע שעבר.

"רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ הָרֵעַ למְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה." (ישעיהו 1, 16:17)

והשבוע במילים קלאסיות של נחמה:

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי–יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.  ב דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ–כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ:  כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ." (ישעיהו מ 1-2)

ובשבוע הבא בעוד פרק מישעיהו:

"כִּי-נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהוָה; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה." (ישעיהו 51:3)

ובכל שבוע במשך 7 השבועות הבאים, ולאחר מכן שוב ביום כיפור.

‏האנדרטה לזכר השואה, סן ‏פרנסיסקו, קליפורניה [Public domain], via Wikimedia Commons

נדמה לי שהמילה "נחמה" היא כנראה לא המילה הנכונה. במקום זאת מה שהציע הנביא היא תקווה לעם ישראל, דרך חזון של שיקום ושיבה שיהיו מלווים בתיאור החברה שתתרגל לאתיקה אישית ולאומית, להימנע מ"לעשות רע", כלומר להימנע מחמדנות ושחיתות ולטפל בעניים ובמקופחים.

ישעיהו רלוונטי היום בדיוק כמו שהיה בזמנו, במאה השמינית לפני הספירה. דברי הנחמה והתקווה שלו נחוצים וקריטיים לחברה הישראלית היום. הם מזכירים לנו את האידיאלים שאנחנו צריכים להוקיר כחברה — את הצדק ואת המוסר שאנחנו צריכים לחפש ולשמר בזמננו.

שבת שלום,

הרב רון קרוניש

יועץ בכיר במועצה המתאמת הבין דתית בישראל, מחלקה חדשה ברבנים למען זכויות האדם

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם
• הצטרפו לניוזלטר השבועי שלנו