תמונה: צילום מסך. ערוץ 2
לאחרונה אנו שומעים קולות גוברים והולכים המנסים ליצור הקבלה, השוואה ואף זיקה בין הרס הכפר הפלסטיני המיושב סוסיא, הבנוי על אדמות תושביו, לבין הרס מבנים ריקים בבית אל שנבנו על אדמות שנגזלו מאחרים – בעלי הקרקע הפלסטיני. כל הרס בית של אדם הוא טראגדיה איומה, וככל שניתן יש להימנע מלנהוג כך, למעט במקרים שאין ברירה אלא למנוע עוול יותר גדול – עוול ברור ומיידי – באמצעות הרס הבית. לא זה המקרה של הכפר הפלסטיני סוסיא שלא מפריע לאיש, כפי שמייד נראה. זה בהחלט המקרה של המבנים הלא מיושבים בבית אל.
בניגוד לכפריים הפלסטינים הכפופים למערכת תכנון צבאית שחוסמת בנייה על מרבית אדמותיהם כשמתנחלים בוחרים לבנות שלא כחוק זה לא מסיבות קיומיות, אלא על מנת להשיג מטרות אידיאולוגיות של התפשטות המרחב שלהם על חשבון הפלסטינים.
והנה עוד מספר הבדלים בין שני המקרים:
1. תושבי סוסיא הם נתינים חסרי זכויות תחת משטר אפלייה צבאי והם אינם חלק ממעגלי קבלת ההחלטות של הממשל, ודאי שאינם יכולים להיבחר לכנסת, לועדות התכנון, לממשלה, או להגיע לכס השיפוט. המתנחלים הגרים בבית אל הם אזרחים עם כל הזכויות, ולמעשה יש להם ייצוג-ייתר במוסדות השלטון ביחס לשיעורם באוכלוסייה. אין דין החלטה שקיבל שלטון שאין לך זכות לייצוג בו כדין החלטה של שלטון שיש לך ייצוג-ייתר בו.
2. כאמור, המבנים בבית אל אינם מאוכלסים, איש לא ייעקר מביתו. המבנים בסוסיא מאוכלסים בתושבים שגרים שם עשרות שנים מאז נעקרו בכפייה ממיקומו המקורי של הכפר, כקילומטר משם, לאחר שהוכרז כאתר ארכיאולוגי. כלומר במקרה של סוסיא אנשים רבים ייעקרו מביתם.
3. כאמור, תושבי סוסיא גרים על אדמתם הפרטית, המבנים בבית אל נבנו על אדמה שנלקחה מפלסטינים בצו תפיסה צבאי, כביכול למטרות ביטחון, והועברה למטרות מגורים. הנוהג הזה כבר נפסל על ידי בג"צ, אך צו התפיסה הזה קדם לפסיקת בג"צ. בכל זאת המדינה ובג"צ רואים בבנייה הזו כלא חוקית, בין השאר הוזכר בהקשר זה נושא הבעלות על הקרקע.
4. יש הבדל בין לבנות בניגוד לחוק הפורמלי כשהחוק מפלה אותך לטובה למצב בו החוק מפלה אותך לרעה ואף כמעט לא מאפשר לך קיום וקורת גג: לתושבי סוסיא הפלסטינית כמו לפלסטינים רבים אין לרוב ברירה אלא לבנות ללא היתרי בנייה ברמה התכנונית – לא מוקצים להם מגרשים מסובסדים על אדמות מדינה עם תוכניות מיתאר מוסדרות, והיכן שיש להם אדמות בבעלותם לא תמיד חלה תוכנית מיתאר שמאפשרת בנייה. תוכניות המיתאר לפלסטינים מצוצמות באופן מפלה המבקש למנוע כמעט כל פיתוח פלסטיני, בשטח C גם על אדמות בבעלות פלסטינים. בשטח C מתקיימות בעצם שתי מערכות תכנון נפרדות ולא שוות – מערכת תכנון אזרחית עם ייצוג לתושבים למתנחלים ומערכת תכנון צבאית ללא ייצוג, לפלסטינים. המערכת הצבאית חוסמת כאמור כמעט כל פיתוח ומביאה פלסטינים רבים לכדי בנייה ללא היתרים פשוט כדי שיהיה להם קורת גג. למתנחלים יש שלל אפשרויות היכן לגור כחוק – בין אם בישראל בתוך הקו הירוק או בגדה, שכן מוקצים להם מגרשים רבים של אדמות מדינה ומגרשים אלו כלולים בתוכניות מיתאר המאפשרות בנייה. בניגוד לכפריים הפלסטינים הכפופים למערכת תכנון צבאית שחוסמת בנייה על מרבית אדמותיהם כשמתנחלים בוחרים לבנות שלא כחוק זה לא מסיבות קיומיות, אלא על מנת להשיג מטרות אידיאולוגיות שונות של התפשטות במרחב תוך כדי צמצום הפלסטינים במרחב.
