בתמונה: הרב יחיאל גריינימן בהרצאה שנתן באירופה על זכויות האדם בשטחים הכבושים
בדבר התורה לפרשות "מטות-מסעי" מתחקה הרב יחיאל גריינימן אחר סבלו של ירמיהו הנביא. יייסוריו של ירמיהו לא באו רק מאהבתו לעמו שלו וחוסר היכולת להוביל אותם מהאסון הקרב ובא. זה היה משהו רוחני שהשתלב עם הבנת החמלה האלוהית. במובן מסויים הוא ביטא את ייסורי האל על חטאי ישראל, ולכן אפשר ללמוד גם על היחס של ישראל לפלסטינים כיום וכיצד ניתן לקרב את השלום לאיזורינו.
נביאי ישראל היו חתרנים. להיות חתרנים זה אומר להיות נגד הסדר המושחת של אותה תקופה; זה אומר לבקר את מנהיגי ישראל ויהודה שסטו מהדרך; הם ראו בכך ייעוד של אהבה, אך הם זכו בלעג, השמצות, כלא ואף גרוע יותר. בימינו הם היו עלולים להיות מואשמים ב"שנאה עצמית", לא פטריוטים מספיק, ובוגדים, שהעזו לומר את האמת אל מול הכוח. קריאת התורה השבוע מלווה באחת משלוש הפטרות הזעם (הקריאות מהנביאים) והיא מובילה אותנו לתשעה באב. ההפטרה מזהירה מהאבדון המאיים על העם, שסטה מדרכו של האל, מדרך הצדק, הצדקה, היושר והנאמנות, במידה אם לא יתרחקו מדרכיהם הרעות. ירמיהו נשלח לכלא, כשהוא דחוי על ידי העם ושליטיו. אבל הוא לא שותק. הוא יוצא נגד ההנהגה הדתית של זמנו כפי שעושה נגד ההנהגה החילונית. בדיוק אחרי שנזכר בנדודים במדבר כתקופת נאמנות וקרבה בין אלוהים ועמו:
"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ–לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו 2,2). ההפטרה נפתחת בביטוי ירמיהו בייסורי אלוהים על איבוד מערכת היחסים הזו: "שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-מִשְׁפְּחוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה, מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל–כִּי רָחֲקוּ, מֵעָלָי; וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ" (ירמיהו 2, 4,5) "הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ" (ירמיהו 2, 8).
כמובן, המשמעות הפשוטה של טקסט זה (אם בכלל יש דבר כזה כמו פשט!) היא שהאנשים נטשו את האלוהים ועברו לפולחן זר לעבודת אלילים, ועשו זאת בצורה זולה וולגרית:
"כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אעבוד (אֶעֱבוֹר): כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו 2,20).
רבדים אחרים למשמעות נטישת האלוהים בעבור אלילים
אך ישנם רבדים אחרים למשמעות נטישת האלוהים בעבור אלילים. הם נטשו את דרכי המוסר, הצדק והיושר. האנשים והשליטים איבדו את יראת האלוהים (בדרך כלל הביטוי יראת ה' רומז על הגינות בסיסית של אנשים ומוסר טבעי בטקסטים מקראיים – ראו את סיפורן של שפרה ופועה בסיפור יציאת מצרים למשל) העלמות יראת שמים מקרבם מביא לניצול הארץ ותושביה בלי שיקול מוסרי ולחגיגה המושחתת שלהם, היוהרה והצדקנות העצמית שלהם.
![By Official U.S. photograph, listed in LOC collection with no restrictions [Public domain], via Wikimedia Commons](https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Abraham_Heschel_with_MLK.jpg)
משמאל לימין: הרב השל ומרטין לותר קינג' ג'וניור
"ירמיהו לא חשב שהרשע בלתי נמנע. מעל ומעבר לעיוורון של האדם עמד פלא החזרה בתשובה… ירמיהו הסתכל על הראותנות עד לזרא של ירושלים. הוא חש נפגע וכאוב מהאשמה של העם, מהידיעה שעל העם לשלם חוב נוראי. פסק הדין שהקציב אלוהים היה חמור. נשמתו של ירמיהו הייתה כואבת וקודרת. הימים הבאים יהיו ימים נוראים. הוא דחק את עמו לחזור בתשובה – והוא נכשל. הוא צעק, בכה, ונאנח, ונשאר עם אימה בנפשו" (אברהם יהושע השל, "הנביאים", עמודים 104-5).
מצוקת ישראל הייתה יותר מטרגדיה אנושית. עם המצוקה באו ייסורי אלוהים, העקירה וחוסר הבית באדמה ובעולם (עמוד 112).לא רק העם יצא לגלות כי אם השכינה עצמה. יייסוריו של ירמיהו לא באו רק מאהבתו לעמו שלו וחוסר היכולת להוביל אותם מהאסון הקרב ובא. זה היה משהו רוחני שהשתלב עם הבנת החמלה האלוהית. במובן מסויים הוא ביטא ייסורי האל על חטאי ישראל.
כיצד קשורות הדילמות המוסריות בתקופת ירמיהו לזמן העכשווי
היום אנו מתמודדים אם הרבה דילמות מוסריות קשות בישראל כאשר השלטון שלנו על עם אחר בפלסטין מתמשך. כפי שאמרו רבים המצב משחית אותנו מוסרית והוביל לגל מדאיג והולך וגובר של פשעי שנאה. מי שמרים את קולו בעד זכויות אדם, ומבקר את השולטים היום בישראל ואת האינטרסים הכלכליים העומדים ומפעילים אותם מואשם בבוגדנות, ומדביקים לו תיאור כ"סוכן אינטרסים זרים" וכן מואשם ב"שנאה עצמית" כיהודי בדומה לניסיונו של ירמיהו. אמנם מצבינו שונה כי יש לנו צבא חזק וכלכלה חזקה אך אנו סובלים זה זמן רב מערלות לב והתעלמות מסבלו של החלש, האחר בקרבנו. אם לא נשכיל לשנות כיוון, אנו עלולים להגיע, חס וחלילה, אל מצבו של ירמיהו.
יהי רצון שלא נגיע לשם, שנראה את תחילת השינוי בלב בישראל ובפלסטין לפני שיהיה מאוחר מדי לחפש בנואשות את השלום והצדק שאנו כה זקוקים להם.
שבת שלום,
הרב יחיאל גריינימן
תודה ליחיאל על פרשנותו.אכן דברי הנביא אקטואליים גם היום ואם ישראל לא תתקן דרכיה .יש סכנה שאת אשר עשו צידקיהו ונעריו. קנאי בית שני ומשיח השקר בר-כוזיבא שהביאו אסונות גדולים על עמינו יביאו עלינו ממשיכיהם עכשיו בשלטון.שבת שלום.