בתמונה: צבא טיטוס מתכונן לכיבוש העיר בתקופת בית שני. דוד רוברטס, 1850 | David Roberts [Public domain], via Wikimedia Commons
הרב יחיאל גריינימן בטור שמחבר בין האישי לבין הפוליטי, על התקופה שבין י"ז בתמוז לט' באב. הרב גריינימן מסביר כיצד נעמוד כנגד השנאה, הטירוף והקנאות? איך נימנע משינאת חינם? כיצד נמצא את המחבר בין יהודים-נוצרים-מוסלמים דווקא בזמן של הסלמה וחשש גדול ממלחמה שמתקרבת ובאה?
- קיראו עוד: היעדרה של ועדת חקירה ישראלית עצמאית: תגובת רבנים למען זכויות האדם לדוח האו"ם על "צוק איתן"
בצל אלימות חסרת תכלית
לפני שנה אשתי ואני תכננו טיול למזרח אירופה. רציתי לבקר בפולין ורוסיה הלבנה, היכן שהורי המנוחים גדלו. אולם התכניות השתנו. הקיץ הפך מעין סיוט. תחילה, חטיפתם של שלושת הצעירים הישראליים, הדאגה לגורלם, גילוי גופותיהם, ההבנה שהם נרצחו, הרצח בשועפט, התפרצות גל של שנאה בירושלים, הטילים מדרום רצועת עזה, המלחמה, הקריאה למילואים לעזה של בננו, הדאגה והלילות ללא שינה והתמונות האיומות של הפצצת עזה.
ביטלנו את הטיול ונשארנו בארץ התפללנו לעילוי נשמות אלה שאבדו בגל האלימות הנורא וחסר התכלית שפקד את האזור, ולחזרתו בשלום של בננו. בין ההתעמקות בעצב העבר של משפחתי בפולין, וביקור במקומות שם מתו מיליונים או להישאר כאן בחרנו באפשרות השנייה להישאר כאן. הבחירה ברורה.
חלפה שנה. עזה עדיין לא נבנתה מחדש. אלה שאבדו עדיין נעלמים. אזרחים וחמושים רבים נהרגו ונקברו בעזה. חיילים ואזרחים ישראליים נפגעו ואיבדו גפיים. חלק מהפצועים הבריאו או מחלימים לאט. למרות הטראומה לא ידעו שלום ושפיות שוב.
אלוהים שלי, כיצד נתגבר כל הטרוף השנאה הזה?! זה עדיין בוער בקרבנו ועלול להתפרץ שוב. הפצעים הפסיכולוגיים שנגרמו אז נגועים בשנאה הזו ואלה הרוצים יותר טרור ומוות מחכים להזדמנות כדי להצית אותם מחדש. הציניקנים משחקים עם הפחדים והתקוות שלנו בפוליטיקה, אבל גחלי השנאה עדיין חמים. עוול וחוסר תקווה מתמשך מציתים מחדש את ניצוצות האלימות. ושוב אנשים נרצחים או נשארים נכים על ידי טרוריסטים צעירים ונואשים.
בתקופת אבל זו, בין י"ז בתמוז לט' באב, תקופה בה תוצאות השנאה וטרוף הקנאים המשיחיים נזכרים נאמר לנו שוב להיזהר מהשנאה משוללת כל יסוד (שנאת חינם), הבה נחדש את מחוייבותינו לשלום ושפיות ולהבין שהאלוהים שאנחנו יהודים, נוצרים ומוסלמים סוגדים לאלוהים על מעשי החמלה, רדיפת הצדק ומעשי החסד שהם יקרים יותר מכל סוג של עליונות לכאורה שבנויה על דיכוי של אחרים או עליונות פונדמנטליסטית. או שחיים כאן יחד או שנמשיך כמו בקיץ שעבר לרקוד ריקוד מטרוף לקראת מוות והרס.
הרב יחיאל גריינימן
