הקבר המיוחס לפינחס בכפר הפלסטיני עוורתא – מוויקיפדיה.
הלוואי שלא היינו צריכים להתמודד עם ציבור לא קטן הרואה בפינחס – שעושה מעשה קנאות והורג את זמרי הישראלי ואת כזבי המידיינית – מודל לחיקוי. אך אינני בעד צנזורה – עדיף להביא את הקטעים הקשים בתוספת הפרשנות המסתייגת והמתקנת. הרב ג'רמי מילגרום על פרשת "פינחס".
צעד אחד קדימה, ושניים אחורה. שפיכות הדמים של סוף הפרשה הקודמת, כאשר פינחס הכהן, נכדו של אהרן הנודע כאוהב שלום, ורודף שלום, עושה מעשה קנאות והורג את זמרי הישראלי ואת כזבי המידיינית, מתחלפת בתחילת הפרשה שלנו בהבטחה לשלום: "הנני נותן לך את בריתי שלום". אך עידן השלום יצטרך לחכות עד חיסול החשבון עם בני עמה של כזבי: "צורר את המדיינים והיכיתם אותם" – מה שיתגשם בפרשה הבאה (פרק ל"א) שהוא אולי הסיפור הברברי שבתורה, אשר עליו אמר אבי מורי, פרשן המקרא יעקב מילגרום פעם, שטוב היה אם לא היה נכלל בה.
הלוואי שלא היינו צריכים להתמודד עם ציבור לא קטן הרואה בפינחס מודל לחיקוי. מעניין איך מורי ההלכה של קנאים האלימים בימינו מתמודדים עם הדעה השלילית של חז"ל על פינחס, שלפי התורה שבעל פה (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) "פעל" שלא ברצון חכמים… ביקשו לנדותו אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".
קשה להבין מה זיכה את פינחס באותה ברכה, ומה שעוד יותר חמור, כיצד אותה רוח של קדושה יכלה להשלים עם הנזיפה שתבוא באותו פרק מפיו של משה לאחר הניצחון על מדיין: "החייתם כל נקבה"! האם ה"פתרון" של משה, "הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת אי למשכב זכר הרגו, וכל השטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" היא על דעת הקודש?
באשר לטקסט, נדמה לי שאין לנו ברירה אלא לקחת על עצמנו את הזכות, ואפילו את החובה לברור בין האמירות השונות לאמץ אל ליבנו את אלה שמרוממים את הנפש ולהכניס להסגר את החומרים הרעילים. כך, לדעתי עשו חז"ל כשהביעו את הסתייגותם בדרכם העדינה והנחילו לנו את תורת החיים. אינני בעד צנזורה – עדיף להביא את הקטעים הקשים בתוספת הפרשנות המסתייגת והמתקנת (שאלה אחרת היא מה מקומם של הקטעים המקוממים בתפילה או בקריאה בציבור שמא צריך לשמר את הקטעים האלה לצורכי לימוד אך לא לחגוג איתם, נוסח מגילת אסתר או שבת "זכור").
הרב ג'רמי מילגרום
אולי הסיפור התמוה של פינחס נשתמר לא רק כמקור לאחד הניבים המפורסמים שבספרות העברית – "אל תתיראי מן הפררושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס" (תלמוד בבלי סוטה כ"ב) אלא לומר לאלה שמבינינו, רובנו, בעצם, אשר במשך תקופה בחיינו אחזנו בנשק או לפחות נתנו סיוע למערכת המפעילה אלימות שאין העבר שלנו פוסל אותנו מלהיות אנשי שלום. ואולי מי שראה את חוסר התוחלת שבאלימות יכול וצריך לרדוף שלום כאלטרנטיבה ראוייה ובעצם כאלטרנטיבה החידה.
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
