בדבר התורה לפרשת השבוע "בלק" של הרבה מירי גולד, אנו למדים על בלעם שנשלח לקלל את העם היהודי ויצא מברך. ברכתו אף נכנסו למחזור התפילות היהודי. ומתוך כך, דברי בלעם משמשים את הרבה מירי גולד, בכדי לברר את יחסי מדינת ישראל אל שכנותיה במזרח התיכון.
"מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל"
הנביא בלעם, נשלח לקלל את העם היהודי, היתה בו מספיק הגינות כדי להציג את המצפון המוסרי שלו – דברי השם. אם כך, הוא ניסה לדחוק את המלך מאדמתו. המטרה היתה להיות חיובי, לברך וללמוד את הערכים החדשים שנלמדו במדבר, לקראת כניסת העם היהודי לארץ החדשה.
במדבר כב:יח וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק, אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה, שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם-אַתֶּם–הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה, מַה-יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ–אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.
במדבר כג: יא וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד. יב וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי–דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר.
א וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. ב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. ד נְאֻם–שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם–וְחִצָּיו יִמְחָץ. ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.
הפסוקים "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" הפכו לשורות הפתיחה של תפילת שחרית, ומספקים תמונה של חיים בבטחון ושלום באוהלים. הדימוי דומה לרעיון של נווה מדבר של שפע ויופי. רק חבל שבפסוקים בהמשך קיים הזעם של זה הטורף את האויבים.
הלוואי שיבוא היום שבו נרגיש בטוחים בכדי לטפח את תחושת האחווה בין העמים כמו בפסוקים: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל". הלוואי היינו מרגישים את תחושת האינטימיות של המאהל עם האנשים ללא פחד ושנאה. והכי חשוב: היום אנחנו מבינים שמסירות בלעם, לבוא עם המילה של אלוהים, מסמלת את ההבנה והמחויבות של כולנו לרדוף צדק ורחמים אמיתיים, בחברה שלנו, כמו גם ביחס לשכנים מסביבנו.
הרבה מירי גולד. תצלום: פייסבוק
שבת שלום,
הרב מירי גולד מכהנת בקהילת ברכת שלום, קבוץ גזר
בתמונה למעלה: cc – wikipedia
Gustav Jaeger: (1808 Leipzig – 1871 Leipzig): Bileam und der Engel (4. Mose = Numeri 22-24), 1836
