הסערה שקמה לאחרונה סביב סוגיית האוטובוסים הנפרדים במסווה של בטחון, הגיעה אפילו מכמה אנשי ימין בכירים ומנשיא המדינה. נכון לכתיבת שורות אלו שר הביטחון מזגזג ומהסס האם להמשיך עם הפיילוט שיביא להפרדה בין פלסטינים ליהודים באוטובוסים. הזעקה הייתה יוצאת דופן ככל שזה נוגע לזכויות הפלסטינים שלרוב לא מעניינות את הציבור בישראל ולא את המערכת הפוליטית. יריב מוהר, דובר רבנים למען זכויות האדם שואל, האם מדובר במקרה קיצוני במיוחד? 

הפרדה באוטובוסים היא פרקטיקה גזענית מכוערת וצעד משפיל ולא ראוי. עם זאת, כבר עשרות שנים מתקיים בגדה משטר הפרדה ואפלייה חמור ונרחב בהרבה, שלרוב המדינה אפילו לא מנמקת אותו ב"טעמי ביטחון", ושמביא אותנו לחטוא נגד המצווה "[…] משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כ"ד, א-כב). האגודה לזכויות האזרח הוציאה לאחרונה דוח שמתאר שתי מערכות חוק נפרדות ולא שוות לפלסטינים ויהודים בגדה. בתוך כך בולטת מערכת התכנון המפלה המתקיימת בגדה וממררת במשך עשרות שנים את חייהם של מאות אלפי פלסטינים.

והתוצאות בפועל: מחד יישובים פלסטינים בשטח שתחת שליטה ואחריות ישראלית מלאה, ללא תשתיות מים, ביוב וחשמל, או עם תשתיות רעועות, ללא כבישים וללא יכולת לפיתוח (כשמערכת התכנון הצבאית לא רק שאינה דואגת להקמת תשתיות אלו, היא אף חוסמת יוזמות פלסטיניות להקמתן, והורסת אפילו בורות לאגירת מי גשמים או מחרימה מתקני טיהור מים חיוניים). מנגד באותו אזור ניתן לראות פריחה של יישובים ליהודים בלבד – ההתנחלויות והמאחזים  – הזוכים לכל התשתיות והתנאים גם כשהוקמו בניגוד לחוק הישראלי (ובוודאי שבניגוד לחוק הבינלאומי), כשעברייני הבנייה מוכשרים, לעיתים גם כשבנו על קרקע פלסטינית פרטית.

• עזרו לנו במאבק להצלת הכפר הפלסטיני סוסיא, שאפילו "אם ההתנחלויות", המשפטנית הבכירה המנוחה פליאה אלבק, הכירה בקיומו למרות תמיכתה בהתנחלויות, אך המדינה מסרב להכיר בו!

האפליה מתחילה בתכנון

האפליה מתחילה בזה שהתכנון לכפרים הפלסטינים נמצא בידי הצבא ללא ייצוג לתושבים כפי שנהוג בכל העולם (גם החוק הבין לאומי אוסר עלינו להתערב בעניינים אזרחיים כאלו כאשר אין הכרח ביטחוני). לעומת זאת, מתנחלים יושבים בועדות התכנון המקומיות של יישוביהם ושותפים מלאים בתכנונם. על זה הרש"ר הירש, ממייסדי הארותודקוסיה המודרנית, הזהיר אותנו כבר במאה ה-19 שכאשר בעלי הכוח לוקחים על עצמם לקבוע את הצדק עבור אלו שלא יושבים בשולחן קבלת ההחלטות, זה גובל בפשע.

ההפרדה והאפליה בתכנון החלה ב-1971 ונעשית בעוד כמה וכמה רמות ושכבות שנוגעות לחייהם של הפלסטינים: ראשית השטח המיועד לפיתוח עבור המתנחלים הוא כמעט 30% משטח סי כשפחות מ-1% משטח סי מיועד לפיתוח פלסטיני; שנית, תוכניות מיתאר לכפרים פלסטינים נדחות על בסיס לא ענייני – כמו הטענה נגד הכפר הפלסטיני סוסיא שהוא קטן מדי מכדי להחשב לכפר עצמאי בעוד שמאחזים קטנים ממנו מוכשרים כל העת כיישובים נפרדים; שלישית, לאור כל האמור לפלסטינים כמעט ואין אפשרות להשיג אישורי בנייה על אדמותיהם הפרטיות על בסיס עקרונות תכנוניים ענייניים והם נעשים עברייני בנייה בעל כורכם כשהם בונים על אדמותיהם; עבירות המתנחלים, לעומת זאת, נוגעות לא פעם גם לרמה הקניינית – לבנייה על אדמה בבעלות אנשים אחרים, פלסטינים  – ולמרות זאת האכיפה נגד המתנחלים נמוכה יותר ועבירותיהם מוכשרות כל העת; לבסוף התוצאה היא הריסות של מאות בתים ומבנים פלסטינים כל שנה, וטרגדיה אנושית; כל פעם שאנחנו הורסים בית אנחנו הורסים את עולמה של משפחה. ההריסות לפלסטינים נעשות ללא כל פיצוי (יש מהם שמשלמים הלוואות בגין הבית שכבר נהרס גם 15 שנה אחרי ההריסה, משפחות מתפרקות, בני המשפחה בטיפול פסיכולוגי והילדים לא מצליחים בבית ספר וסובלים מהתקפות חרדה), בעוד שאצל המתנחלים ההריסות נדירות ומלוות בהצעות למקום חלופי או אף הצעות להזזה טכנית של המבנים.

להיות מופנה לאוטובוס נפרד זה משפיל ומקומם, אבל מה נורא ומשפיל יותר מלגור בפחון לצד הריסות ביתך, שנבנה על אדמתך, כשכמה מטרים משם, על אדמה שהייתה שלך ושהשתלטו עליה, אתה רואה וילה חדשה בהתנחלות הזוכה לתשתיות הטובות והנדיבות ביותר למרות שהיא "לא חוקיות"? מה נורא יותר שלך אפילו אסור להקים בור לאגירת מי גשמים בהיעדר תשתיות מים? באום אל חיר, למשל, המצב הזה מתרחש במרחק מטרים ספורים זה מזה – פחונים נטולי תשתיות מול וילות מטופחות, וגדר ביניהם.

לסיים את ההפרדה בין שחורים ולבנים, בין פלסטינים וישראלים

לו רוזה פארקס, האישה השחורה שמרדה בהפרדה באוטובוסים בארה"ב בשנות ה-50, הייתה פלסטינית, היא לא בהכרח הייתה מתמקדת בלעלות לאטובוס של לבנים (או יהודים, במקרה שלנו). במקום זאת היא הייתה בוחרת לבנות את ביתה על אדמתה לפי חוקי המקום, ולא לפי מערכת תכנון שיש לה קריטריונים ליהודים וקריטריונים מפלים לפלסטינים.

 שורה של ארגוני זכויות אדם יחד עם מועצת הכפר דיראת א רפעייה עותרים לבג"צ להשיב סמכויות תכנון לכפרים הפלסטינים, לבנות ולפתח את כפריהם, על אדמותיהם, ללא התערבות הצבא. המדינה נעמדת על הרגליים האחריות לא לאפשר זאת, היא רוצה בהמשך ההפרדה והאפלייה בתכנון. וזהו רק היבט אחד של מערכות חוק נפרדות ומפלות בין פלסטינים ליהודים בגדה. אם נדמה לנו שהדברים הללו נסתרים ולא פוגעים בדמותה המוסרית ובשמה הטוב של ישראל, אנו חיים באשלייה. כדי למנוע את הכתמתה של ישראל ביצירת משטר אפלייה, אין אלא להמנע מיצירת משטר כזה. בפועל הוא חל בגדה הרבה מעבר לסוגיית התחבורה הציבורית.

—-

יריב מוהר הוא דובר ארגון רבנים למען זכויות האדם, מהעותרים לבג"צ למען השבת סמכויות תכנון לכפרים הפלסטינים בשטח C

הצטרפו למאבק להצלת סוסיא