אחריות יהודית כלפי המיעוט בקרבנו   ›

By אבי אוחיון Government Press Office of Israel – Avi Ohayon [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons

בסקר שפורסם בחודש מרץ, לפני הבחירות, בעיתון היומי "ידיעות אחרונות", דווח על כמה ממצאים מדהימים על עמדות הערבים הפלסטינים לגבי המו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית ועתיד חייהם כאזרחים מדינת ישראל. הרב רון קרוניש מראה לנו שממצאים אלה סותרים את כל מה שנהוג היה לחשוב לא רק על הערבים הפלסטינים המתגוררים בישראל, אלא מצביעים גם על הדרך לאפשרויות חדשות לדו קיום יהודי ערבי, במדינה שהיו בלתי מתקבלים על הדעת, אם מישהו הקשיב לרטוריקה הפוליטית של חלק מהמנהיגים הבולטים של המיעוט הפלסטיני בישראל. 

הסקר שנערך בערבית על ידי יוסף מקלדה, מנהל מכון סטאטנט, פורסם ב-13 במרץ 2015 ביום שישי, לפני הבחירות בישראל – 77% מערביי ישראל אמרו שהרשימה המשותפת החדשה צריכה להתמקד בשינויים כלכליים וחברתיים במגזר הערבי בישראל (לעומת 16% שאמרו שהמפלגה הפוליטית שלהם צריכה להתמקד בסכסוך הישראלי פלסטיני). בנוסף 71% העדיפו שהרשימה המשותפת שלהם תצטרף לקואליציה! יתר על כן 64% היו אופטימיים לגבי עתיד היחסים בין היהודים והערבים בישראל!!

ממצאים יוצאי דופן אלה של הסקר, עשויים לשפוך אור בהיר חשוב, שלעיתים קרובות לא קיים בהצהרות הפוליטיקאים, כולל ראש הממשלה ערב הבחירות – על התקוות והשאיפות של הערבים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, המהווים 20.7% מכלל אוכלוסיית ישראל. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2014, מונה אוכלוסיית ישראל 8,296,000 תושבים. מהם 75% יהודים (6,218,000 תושבים), 20.7% ערבים (1,719,000 תושבים) והשאר 4.3% (359,000 תושבים) מוגדרים כאחרים.

נראה כי הרוב המכריע של הערבים הפלסטינים המתגוררים בישראל הם לא קיצונים כמו שהתקשורת בדרך כלל מתארת אותם. נהפוך הוא. למרות שהם לא "ציוניים" – הם בהחלט מעדיפים  שהתנועה הציונית לא תהיה קיימת ולא תבוא להפכם למיעוט בארץ שלהם – הם באופן  גורף מחפשים דרכים להשתלב בחברה הישראלית ובו זמנית לשמור על הזהות התרבותית והדתית שלהם עד כמה שניתן.

נשיא מדינת ישראל ראובן "רובי" ריבלין By עברית: אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית (ישראל) English: Avi Ohayon, Government Press Office (Israel) [CC BY-SA 3.0 , via Wikimedia Commons

עם הקמת ממשלת הימין בישראל – יובעו עמדות אנטי ערביות בגלוי, על בסיס יומי, ויבקשו להעביר חוקים להפלות ולבודד את הערבים הפלסטינים בישראל –  הסיכוי לשיפור יחסי יהודים ערבים אינו נראה מבטיח יותר מידי. נראה פעם נוספת שממשלת ישראל תעשה הכל כדי להמשיך להמעיט בערכם ולדחוק לשוליים את הקהילה הערבית, אפילו אם זה בברור נגד האינטרס הנאור העצמי של מדינת ישראל.

עם זאת, קיים אור בהיר אחד באופק בהנהגה הישראלית. זה בא מכיוונו של פוליטיקאי לשעבר שהתמנה לאחרונה למדינאי. אני מתייחס לנשיא החדש יחסית ראובן ריבלין, שהפך את הדו קיום היהודי ערבי לאחד מנושאי הדגל החשוב ביותר שלו. לזכותו של הנשיא ריבלין, נאמר כי הוא הצהיר שוב ושוב שהגורל הביא את היהודים והערבים לחיות יחד במדינת ישראל ולכן אנו צריכים לקבל זאת.

הוא חוזר על הצהרתו לעיתים קרובות במלוא הרצינות, למרות שהוא, כליכודניק ותיק, לא מרחיב את מחשבתו בנושא זה לנושא של איך מדינת ישראל צריכה להתייחס לערבים הפלסטינים שמתגוררים בגדה המערבית (או עזה). ריבלין סבור שמדינת ישראל צריכה לתפקד כדמוקרטיה לפחות כלפי הערבים הפלסטינים בעלי אזרחות ישראלית המתגוררים בתחומי הקו הירוק. מבחינת הפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית או עזה, הוא מעדיף שקט חרישי, כנראה שזוהי הסיבה שהוא "פוליטי"  מידי  והוא רוצה להיות נשיא של כל העם, אף על פי שבימיו הפוליטיים הוא תמך בתנועת ארץ ישראל השלמה ולא היה בעד פשרה טריטוריאלית.

עם זאת, הנשיא ריבלין הפך לדובר היהודי הישראלי שמוביל לזכויות דמוקרטיות של הערבים הפלסטינים בישראל. הוא דוחה שוב ושוב נאומים גזעניים והתקפות פוגעות של יהודים נגד מוסלמים, נוצרים, כנסיות ומסגדים בישראל.

אשתקד, לפני שהתמנה לנשיא, הוא הצטרף להפגנה שאורגנה על ידי פורום תג מאיר שבה הייתי נוכח, נגד תג מחיר (תופעה של השחתת רכוש וכתיבת כתובות נאצה נגד ערבים). באותו יום מחינו בגנות הוונדליזם בכפר הערבי-ישראלי אבו גוש. מאז שהתמנה לנשיא, הוא הבהיר בצורה ברורה שידוע שמעשים אלו – בוצעו ע"י מתנחלים יהודים צעירים קיצוניים – מעשים אלה אסור שיהיה  מקובלים  בחברה שלנו.

הרב רון קרוניש

תקוותי היא שמנהיגותו של הנשיא ריבלין בעניין זה לא תהיה רק סמלית. אני מאמין שהוא מייצג את החשיבה היהודית בזרם המרכזי בנושא זה. רוב היהודים יודעים היטב מאז "היינו גרים בארץ מצרים" במה מדובר, וברור שמדינת ישראל צריכה לטפל בלא יהודים שחיים בקרבנו בדרך הגונה. צריך לעשות הרבה יותר מזה, מעבר למס שפתיים במשך חודשים ושנים.