פרשת השבוע: חסרות השם יקבלו שם ›

בדבר תורה לפרשת "נשא" הרב אד רטיג מבקש ללמד אותנו שדווקא השקופים בחברה הישראלית עוד יתגלו כבעלי הבשורה. בדיוק כמו אימו של שמשון, שעד היום איננו יודעים את שמה, אך דווקא היא ידעה להכיר את ההתגלות האלוהית של המלאך. וכך, הקדושה האלוהית מערערת על ההירכיות המגדריות בכדי לייצר סדר חברתי חדש.

קיים משהו בשמשון. אנחנו אוהבים את הבחור השובב. ועוד איזה ילד שובב היה. הוא מזוהה עם נשים, נכנס לקרבות והרג אנשים, היה הסיוט של כל הורה יהודי. ובכל זאת הוא שפט בישראל עשרים שנה.

משחק של ניגודים: מדוע הרבנים בחרו את סיפור לידתו כהפטרה לפרשת "נשא"

פרשת "נשא" עוסקת בקדושה, ובסדר. הפרשה עוסקת בהסדרה ובהקמה של דת הסובבת סביב המשכן. וההפטרה של אותה הפרשה עוסקת בלידה של אדם סוער, דבר כל כך מנוגד ושונה בתכליתו.

סיפורו של שמשון מתחיל עם הנס המופלא של הופעת המלאך. המלאך מופיע עם אישה חסרת שם, המתוארת כאשתו של מנוח, גבר משבט דן. היא היתה עקרה. עכשיו יהיה לה בן שיושיע את ישראל מן הפישתים:

"כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ–כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שופטים 5:13).

שמה של האישה מעולם לא הוזכר. הבן נועד להיות נזיר. כל ימי חייו הוא יימנע מאלכוהול, ישמור על טוהרה ולא יגזוז את שערו. חוקי הנזיר מהווים הקישור הנושאי [תמטי] בין הפרשה לבין ההפטרה, אך בו בזמן הם מצביעים גם קשר עמוק יותר יותר. העורכים הרבניים רצו להזכיר לנו שלפעמים נמצא את רוח האלוהים מסודרת ברווחים כמו במשכן. לפעמים אנחנו מוצאים את האלוהיות במקומות פראים כמו בין צרעה לאשתאול.

ההפטרה מזכירה לנו שהקדושה אינה שייכת למונופול של המוסדות הדתיים שלנו. לפעמים היא צצה במקומות מתוסבכים: לפעמים מופיעה אצל הלויים והכהנים האריסטוקרטים, כחלק מפולחן הסדר הנצחי; לפעמים הקדושה יכולה להופיע אצל אנשים הכי פראיים שאין בידם את חוקי הנימוס והעדינות. אך דווקא שני קטבים אלו הם פניו של הנצחי. ולאף אחד מהם אין מונופול על הקדושה.

גם לגברים אין מונופול על הקדושה

בפרשה המלאך עושה את אחת היציאות התיאטרליות בתנ"ך. מנוח ואשתו מבקשים להקריב את בנם לאלוהים. והמלאך יוצא מן הלהבות:

"וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה, בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ; וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם אָרְצָה" (שופטים 13:20).

רק ברגע הזה מבין מנוח שזה היה מלאך אלוהי, זאת בניגוד לאשתו שהבינה את ההתגלות המלאכית מלכתחילה. ואנו תוהים על העובדה שהטבע המלאכי של המבקר היה ברור לאשתו מלכתחילה. מנוח דרש נס גלוי בכדי להאמין בו. המשמעות של השם מנוח, מצביע "מנוחה" שמרמזת לנו שהוא עשוי להיות דמות שאננית. אשתו חסרת השם, תופסת את המשמעות המוסרית של הרגע. זה מסומן ע"י העובדה שכאשר נולד הילד, זוהי אימו שבוחרת לו את השם שמשון (שמש קטנה).

דווקא אשתו של מנוח, אותה דמות חסרת שם, מתגלה לנו כנושא המרכזי של הפרשה. הבנתה כי שמשון הוא מעין שמש קטנה, כמו כן ההיכרות עם המלאך, מהדהדת אל תבונתה. שהרי הרוח האל מתגלה אל בני האדם, אך אינה מכירה בחשיבות ההיררכיות של המגדר או אחרות. דווקא אשתו של מנוח שהייתה עקרה, זאת שעד היום אנו לא יודעים את שמה, היא זאת שבוחרת את שמו של שמשון, כמעין שמש אלוהית קטנה. השנים עוברות להן והילד (שמשון) הופך לגבר:

"…וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה.  כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל."  {פ}

 שבת שלום,

הרב אד רטיג

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע

***