הדו"ח החדש של עמיתנו בארגון של "שוברים שתיקה", התפרסם לאחר חודשים של עבודה, חקירה ואימות של העדויות. מהדו"ח עולות עדויות קשות מחיילים שנלחמו במבצע "צוק איתן" בעזה. הצטרפו לערב עדויות בעקבות הדו"ח שייערך ב-12 בחודש מאי.
עמוס הראל כתב בעיתון "הארץ": הנטייה הטבעית של כולנו היא לא לרצות להאמין או להתמודד עם הטענות של הדו"ח. הראל מקווה מקווה שהתגובה האוטומטית של צה"ל לא תהיה להכחיש, ולהגיד שהדו"ח שייך לאג'נדה של האירגון ("שוברים שתיקה"), או לערוף את ראש המבשר, אלא לקחת ללב את מילותיו של הפצ"ר שאם אנחנו באמת רוצים צבא מוסרי וערכית, חייבים תמיד לחקור, במקום להגיד לעצמינו שיש לנו "הצבא הכי מוסרי בעולם".
עדויות מטלטלות של לוחמי צה"ל על מה שראו ועשו בעזה במהלך צוק איתן. לסיפור המלא
Posted by Haaretz הארץ on Sunday, May 3, 2015
גם בלחימה בה אנו נאבקים בצדק להגן על אזרחינו, יש לעשות מאמץ מרבי לשמור על חייהם של אזרחים לא מעורבים בצד השני. לפי דעתנו המסורת היהודית מלמדת שגם להגנה עצמית יש קווים אדומים. העדויות של ארגון שוברים שתיקה מהלחימה ב"צוק איתן", צריכות להעלות לדיון נוקב את המחוייבות הזו.
לישראל יש זכות להגן על אזרחיה, ואף ברור שבעת לחימה באזור בנוי וצפוף, כשהלוחמים נמצאים לא פעם בסכנה, קשה מאוד להבחין בין לוחמים לתושבים בלתי מעורבים בלחימה. ועם זאת אסור לקחת כמובן מאליו הצהרות ממסדיות הטוענות כי "ישראל עושה הכל כדי לא לפגוע בחפים מפשע". יש לבחון ולאתגר את ההצהרות הללו, בפרט למול עדויות של חיילים וקציני צה"ל שלחמו ב"צוק איתן", ושבו לספר על כשלים מוסריים, וגרוע מכך: על הוראות פתיחה באש בעייתיות שבאו מלמעלה, מהפיקוד הבכיר. בהקשר הזה יש לתת את הדעת על מספר נקודות:
- ראשית, יש לתת הדעת על מקרים מובהקים בהם לא היה סיכון לחיילים ועדיין פעלו בצורה לא ראוייה (ירי, ביזה וכו'). מקרים כאלו יש לחקור עד תום ולמצות את הדין עם האחראים לכך. אבל, כמו ש"שוברים שתיקה" מזהירים, חשוב לחקור את קובעי המדיניות, ולא רק לשפוט מספר חיילים בדרגם נמוכים או בינוניים, כשעירים לעזאזל.
- בגלל הפרצות בחוק הבינלאומי בהגדרת מה תגובה לא פרופורציונלית, אל מול מטרה צבאית לגיטימית, חייבים להיות קריטריונים מוסריים מעבר לחוק הבינלאומי (פעם היו לנו קריטריונים שכאלו וקראנו להם "טוהר הנשק").
- ברור שיש לנו זכות להגנה עצמית. אבל כשאנחנו מגיעים לנקודה שבה כבר משגרים לעבר אזרחינו רקטות מעזה, והשאלה שנותרת היא רק איפה הקווים האדומים בהגנה עצמית? איפה נמצא המקום שיש בו רק מפסידים משני הצדדים? השאלה מסתכמת בכמה חפים מפשע נהרוג, בכדי להגן על עצמינו? וכמה ייהרגו לנו? לכן, אנו חייבים/ות גם לשאול, האם היה משהו שהיה בידינו לעשות (או לא לעשות)? משהו שהיה יכול למנוע מאתנו להגיע לנקודת ההסלמה – בה יורים בנו ועלינו להחליט איך להגיב?
- רבנים למען זכויות האדם מחדשים את קריאתנו לחקירה ישראלית שקופה ועצמאית, בנוסף לחקירות הפצ"ר; חקירה שתכלול את השאלות הללו.
קיראו עוד:
הדו"ח החדש של עמיתנו בארגון של "שוברים שתיקה", התפרסם היום לאחר חודשים של עבודה, חקירה ואימות של העדויות. מהדו"ח עולות ע…
Posted by שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם on Monday, May 4, 2015
קשה לי להאמין בניקיון הכפיים של הארגון "שוברים שתיקה" כל עוד שהוא שולח דוברים להכפיש את ישראל באוניברסיטאות בחו"ל.