פסח – בני ובנות חורין בארץ ישראל ›

בני-ישראל חוצים את ים סוף ונמלטים מפרעה וחייליו. Wilhelm Kotarbiński [Public domain], via Wikimedia Commons

חג הפסח אינו רק חג חירותנו אלא גם חג האומה, זכר לחוויה המעצבת של עמנו. הרב בנג'י גרובר

שלושה שלבים בתהליך הייסוד הזה:

• שיחרור מעבדות.
• קבלת עול התורה.
• התנחלות והתישבות בארץ ישראל [זהו גם שלב שמאחד מבחינה חברתית-לאומית].

אני מבקש להתמקד בשלב השלישי. בהקשר של ארץ ישראל, כמעט תמיד התקשו אבותינו בבעיות מצפון: הזכאות על הנחלה הזאת, דרכי רכישתה, והייעוד להתישבות בה.

מצד אחד השתכנעו בני ישראל שארץ ישראל שייכת לעם ישראל בתוקף רצונו של הקדוש ברוך הוא. הוא אשר ציווה לאברהם לרשת ארץ זו.

מצד שני נאלצו בני ישראל לכבוש את ארץ ישראל שוב ושוב, ובהקשר של כיבושים אלה, תמיד סבלו אבותינו מאי שקט נפשי.

רבי יצחק אברבנאל [1437-1508] כותב בפירושו לספר דברים [פרק כז] על המצבה שהקים יהושע בגלגל לקראת כיבוש הארץ, מה היה תכליתה? "לא היה לכבוד ולתפארת ולגסות הרוח, כדרך הלוחמים הנכנסים בארץ לא להם, אבל היה לבד לזכרון מעשה ה'."

אבותינו שאלו את עצמם ללא הרף, לשם מה ההתנחלות בארץ ישראל?

כאשר בני ובנות ישראל יוצאים מהים אחרי קריעת ים סוף הם כזכור שרים שירה – שירת הים [שמות פרק טו]: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה…" – יש לשים לב ששרים לאלוהים אשר הציל אותם ממצרים, הוא שניצח את מצרים.

בימינו יש דגש אשר הועבר לכוח העם ואנו שרים במקום מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו [תהילים קו] מי ימלל גבורות ישראל אותן מי ימנה [מנשה רבינא].

רש"י [רבי שלמה יצחקי, 1040-1105] כאשר מפרש את שתי מילות הציווי המפורסמות לאברהם אבינו – לך לך…

על שתי מילים אלה כותב רש"י פירוש נדיר – להנאתך ולטובתך.

הרלב"ג [רבי לוי בן גרשום, 1288-1344] בפירושו לשירת הים כותב: "לא היה עיקר הכוונה במה שייעד השם יתעלה הארץ לישראל ריבוי הפירות הנמצאים שם, אבל הייתה הכוונה בזה בעבור המצא שם השפע האלוהי יותר ממה שיימצא בשאר המקומות. ולזה לא זכר משה מעניין ירושת הארץ בזאת השירה כי אם הר המוריה [תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך] ובאר שהוא מקום שידבק בו השפע האלוהי." כלומר, לדבריו, ארץ ישראל על טבעית, הן בדרך רכישתה והן בדרך ניהולה. גם רבי יהודה הלוי בסיפרו הכוזרי הולך בכיוון זה.

אך השאלה העיקרית לדעתי היא שאלת המשמעות של השפע האלוהי הזה עליו מדברים הוגים אלה.

לטעמי, השפע האלוהי מהווה שאלה ולא תשובה. רק דבר אחד ברור – לא באנו ארצה בעד הנאה חומרית בלבד. באנו גם בעבור מטרות רוחניות-מוסריות: לטפח איכות חברתית ולעצב צורות שלטון יעילות ונאורות.

רבן שמעון בן גמליאל [נשיא הסנהדרין אחרי מרד בר כוכבא] מסכם את הייעוד שלנו [שאמור להיות בעצם הייעוד של האנושות כולה]: "על שלושה דברים העולם עומד – על הדין, על האמת ועל השלום." [מסכת אבות, א.יח] והוא מוסיף ואומר [מדרש רבה, דברים, ה.א] – "תן דעתך שאם הטיתה את הדין שאתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו." על דבריו יש להוסיף שהסטיות בחברה שלנו הן לא רק מהדין אלא גם מהאמת והשלום.

אני סבור שיש להתרחק ממצב רוח השוואתי – אנו נדרשים להתנהג בהגינות ובמוסריות ללא הצטדקות בפני חוסר הגינות של עמים אחרים בסביבה שלנו או במקומות אחרים בעולם.

חג הפסח תובע מאיתנו להיות בני חורין. מיהו חופשי? מי שמסוגל להיות בן אדם במקום שאחרים מתנהגים כחיות. מי שמסוגל לשמור על הצלם במקום שהאל נסתר.

מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.

סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

[תהילים לד]

בנג'י גרובר, רב קהילת יהל, עוסק בהתחדשות יהודית בערבה ובאילת