כבכל שנה, קיראו את הרהורי פסח של הרב אריק אשרמן, נשיא ורב בכיר ברבנים למען זכויות האדם
בין התירוצים שלי שהתוספת להגדה והרהורי פסח יצאו מאוחר השנה (התרוץ הגדול הוא שהבן שלי הגיע למצוות בשבת שעברה) נמצאת קריאת החירום שקיבלנו ביום ד' כאשר המנהל האזרחי הגיע למאהל השבט הבדואי 'ג'הלין' בחאן אל אחמר, בכדי להחרים את הפנאלים הסולאריים החדשים.
תמונות מהחרמת הפאנלים הסולריים בחאן אל אחמר הסמוך להתנחלות כפר אדומים. הצבא הבטיח שהכפר יכול בינתיים להשאר, אבל כנראה שלחשמל הוא אינו זכאי
Posted by שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם on Wednesday, April 1, 2015
הרב יחיאל גרינימן, הרב ג'רמי מילגרום ואנוכי היו בין אלו שמיהרו לעמוד עם חברינו בחאן אל אחמר. השקענו מאמצים היסטריים של הרגע האחרון, לחפש מי שיוכל לעצור את ניצול הכוח (לרעה) בערב פסח. ובכל זאת כל המאמצים שלנו לא צלחו. בין תחושת חוסר האונים ובין האירוניה המרה בדמות הבגידה הגמורה של מדינת ישראל בציווי התורה, החוזר על עצמו, לא לעשות עוול ללא-יהודי הגר עמנו "כי גרים/ות היינו בארץ מצרים", הקראתי פעם אחר פעם, את פרושו של הרב שמשון רפאל הירש לשמות כ"ב:ב. זהו הפירוש שאני מרבה לצטט ואף שנמצא בתוספת להגדה. הרש"ר הירש, במאה ה-19 עוד לפני הרצל, רואה את הפסוק הזה כלשון אזהרה על מה יקרה "במדינתכם" ומשפט המחץ הוא, "כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים." כנראה, הדיבור שלי הפך אותי ל"מסוכן". וכך נאלצתי להתיישב ולהמשיך להקריא את מיתותיו של הרש"ר הירש, בזמן שאני מסרב להתרחק.
דווקא, כמה מקציני המשטרה הסכימו להכנס לדיון עימי, אבל היה זה דיון מעגלי. תמיד הם חזרו לקן התחתון, "הפאנלים וכל המאחז הוא בלתי חוקי." מצידי, ניסיתי פעם לאחר פעם לאתגר אותם לתרץ איך אפשר לדבר במונחים של "חוקי" ובלתי חוקי" כאשר ישראל מנצלת את כוחה בכדי לקבוע מה מותר ומה אסור עבור אלו שאין להם יכולת להשפיע. הסברתי שגם אם נשים בצד את החוק הבין-לאומי, גם אז ישראל לא מקבלת את העובדה, שכוח כובש לא יכול לשנות עניניים אזרחיים, אלא אם יש הכרח בטחוני. קצין אחד באמת אמר ששאיפתנו להשתלט נחשבת כהכרח צבאי. אבל, שאלתי, איך אתם הייתם מרגישים אילו מישהו השתלט על הישוב שלכם, ואמר, "מעכשיו יש לנו סמכות בלעדית להכריע איפה ומה מותר לבנות?" קצין אחד השיב, "אם אתה מבקר באיטליה, אין לך יכולת להשפיע על החוקים."
זכרו שהרש"ר הירש גם אמר שאסור שאלו עם כל הכוח בידיהם/ן יקבעו את החוקים עבור אלו שיושבים עימם בשולחן. גם אם יש כוונות טובות, הוא אמר שהדרך "גובלת בפשע". דברים אלו הזכירו לי בדיוק מדוע אנחנו חוזרים לבג"ץ ב 12.4 לדיון שני בעתירה שלנו לעצור הריסות מנהליות – בכדי להשיב את סמכויות תכנון לידים פלסטיניות, בשטח סי, שבגדה. באופן זהיר כולנו תקווה שהחלטת השופטים לקבוע דיון נוסף (שני) הוא סימן טוב.
שבוע טוב וחג פסח שמח! אנו קוראים לכם/ן להצטרף לדיון שייערך ביום א' ה-12.04.15 בעתירה לבג"צ של מועצות פלסטיניות, רבנים …
Posted by שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם on Saturday, April 4, 2015
כולי תקווה שאני טועה, ואם אלוקים יכול להכביד את לבו של פרעו, אלוקי גם יכול לפתוח לבבות. אבל, תוצאות הבחירות מצביעות על כך שרוב הסיכוים שתהיה עליה בניצול כוחנו כלפי הפלסטינים בסגנון (הכבדת לב) המצרים כלפינו.
ישנה חשיבות רבה לשינויים פנימיים המתוכננים בתוך מחלקות עמותת רבנים למען זכויות האדם. אני אחזור לפקח באופן ישיר על עבודת השטח שלנו בשטחים הכבושים. אני גאה בעובדה שפורום הדיור הציבורי שעזרתי להקים הפך את הנושא לאחד הנושאים שהכי מדברים עליו בכנסת בכלל ובמערכת הבחירות האחרונות בפרט. אמשיך להיות פעיל ב"המעברה", קבוצת הפעולה הירושלמית שגם עזרתי להקים אותה. אבל, הגיע הזמן להעביר את הפרויקט לידיים המוכשרות של מנהלת המחלקה לצדק חברתי שלנו, הרב עידית לב. הרב קובי וייס, אשר ממש עושה חייל בעבודתו עם דיירי/ות הדיור הציבורי בבית שאן ינהל את הפרויקט באופן יום יומי. הסטודנט לרבנות יונתן שפע, אשר היום עוזר לרב יחיאל גריינימן בשטחים הכבושים, יעבור לניהול המחלקה הבין דתית החדשה שלנו. הרב גריינימן ילווה את המחלקה, ויתעסק גם בפרויקטים אחרים.
הדברים שרבנים למען זכויות האדם עושים חשובים ביותר. ולעולם לא רציתי לאפשר לאחרים לקבוע, שאני אדם שדואג רק לאנשים/נשים מסויימים/ות, ולא לקבוצות אחרות. אבל, כן יש לי תחושה שהיום, הצורך הגדול הוא להגן על זכויותיהם של הלא-יהודים/ות. וזה מביא אותי לפסוקים בתורה שבני אוהב מאוד, ולי יותר ויותר קשה אתם בשנים האחרונות:
"והיא שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו. אלא שבכל דור ודור עודים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם."
כתבנו בתוספות להגדה של רבנים למען זכויות האדם,
"המודעות שלנו ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" גורמת לנו, לעיתים קרובות מדי, להכביד את לבנו ולראות שנאה במקומות בהם היא איננה קיימת ואינה מצדיקה דיכוי."
המודעות שלנו מבוססת על מציאות, אבל השאלה היא מה לעשות עם המציאות הזאת. האם הזכרון של עבדות מצרים מצדיק להעלות את טובתנו, מעל טובתם/ן של לא יהודים? או האם הזכרון עושה אותנו יותר רגישים/ות לחובתנו גם לעצמינו וגם לאחרים/ות? מי ה"לנו" שעבורו ההבטחה עומדת? אלו אולי שמחוץ ל"לנו" יכולים/ות להיות רבים. בישראל הם כוללים את הישראלים החיים בעוני, מבקשי מקלט אפריקאים, ערביי ישראל ופלסטינים. אבל חשוב לומר את האמת. ישנם מספר מפלגות שמעלות דרישות לשפר את מצבם/ן של ישראלים/ות החיים בעוני. אך אף אחד לא דואג ללא יהודים/ות. וכן, יש גם אלו בעולם הזה שעבורם ישראלים/יות בכלל לא חלק מה"לנו" שלהם.
בחג החרות הזו, מי יתן ונצליח לשחרר את עצמינו וההבטחה האלוקית מכל ההגבלות שאנו יוצרים/ות עבור עצמינו. כאשר נשיר "והיא שעמדה" בליל הסדר, יהי רצון שנעשה את זה עם המודעות שההבטחה של האל של כל האנושות הינה הבטחה עבור "לנו" הכולל את כל האנושות. בואו נהיה נחושים/ות בדעתנו להיות סוכני ההבטחה הזו, ונעמוד עם הג'הלין בחאן אל אחמר, דיירי/ות הדיור הציבורי בבית שאן ומבקשי/ות מקלט הכלואים בחולות.
חג חרות שמח,
אריק
בחג החרות הזו, מי יתן ונצליח לשחרר את עצמינו וההבטחה האלוקית מכל ההגבלות שאנו יוצרים/ות עבור עצמינו. כאשר נשיר "והיא שעמ…
Posted by שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם on Monday, April 6, 2015
