![מקור התמונה: By datafox (Own work) [GFDL (http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html) or CC-BY-SA-3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/)], via Wikimedia Commons](https://archive.rhr.org.il/heb/wp-content/uploads/Pessach_Pesach_Pascha_Judentum_Ungesaeuert_Seder_datafox-500x300.jpg)
להורדת התוספות כקובץ וורד | להורדת התוספות כקובץ פידיאף
מי מסב אתנו לסדר?
אלוהינו ואלוהי קדמונינו (או "אבותינו ואימותינו", או "אבותינו"). השנה אנו מסובים סביב שולחן הסדר כבני ובנות חורין, מצווים/ות בזכרנו את השנים הארוכות במהלכן סבלנו מדיכוי. תורתך מזהירה אותנו לא להפוך לעולם למדכאים/ות בהזכירה לנו "כי גרים הייתם בארץ מצרים". אולם, אם נהיה כנים/ות עם עצמנו, אנו יודעים/ות שכפרעה היינו לעמים אחרים, ואף לשכבות המוחלשות בקרב עמנו.
המודעות שלנו ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" גורמת לנו, לעיתים קרובות מדי, להכביד את לבנו ולראות שנאה במקומות בהם היא איננה קיימת ואינה מצדיקה דיכוי.
על כן אנו פונים/ות אליך, כפי שפנינו בכל דור ודור. עמוד לצידנו כדי שפחדינו לא יגברו ויהיו לנו לנוגשים. עזור לנו לגרש את פרעה מלבנו כדי לפנות מקום לשאר האנושות לשכן שם.
בהרחיקנו את פרעה אנחנו נעשים/ות מודעים/ות עד כדי כאב לחילול דמותך הנמצא בכל אדם. כמו המכות של הימים ההם, השמחה שלנו פוחתת כאשר אנחנו שומעים/ות על כל אלו שחייהם/ות נותרו מרים. "השתא עבדי" השנה אנחנו נשארים/ות עבדים/ות בגלל דיכויינו. הלילה הזה נוריד מכוס השמחה שלנו ונחדש את התחייבותנו להשגת חירותם/ן ובכך להשלים את חירותנו. אנחנו מפנים/ות מקום בלבבות שלנו וליד השולחן למען:
(ניתן לבחור אפשרות אחת או יותר. אדם אחד/ת יכול/ה להקריא, וכל המסובין עונים/ות כאשר האותיות נטויות.)
הילד המפונה – חופר בהריסות ביתו למצוא את הצעצוע האהוב. מרטיבה את מיטתה בלילה ובבית ספר צונחת בלימודים. ציוריהם וחלומותיהן מלאים דחפורים, חיילים, הריסות ודמעות. איבדו אמון בהוריהן, שלא הצליחו להגן עליהן. משפחותיהן נהרסו יחד עם בתיהם. ארבע בנים בהגדה, אבל הרבה יותר מארבעים אלף בנים ובנות הפכו למחוסרי בית במשך השנה בשטח C, ירושלים המזרחית ואף בתוך ישראל כתוצאה מתכנון מפלה המונע ממשפחותיהם את ההזדמנות לבנות באופן חוקי. ב-12.4, חג המימונה, שופטי בג"ץ ישמעו דיון שני על עתירת שומרי משפט לשים קץ לחילול ה' הזה (העתירה מתייחסת לשטח C בלבד)
הלילה הזה אנחנו קוראים על ארבעת הבנים, אבל כל הילדים והילדות בלבנו. אנו מציעים להם מקום על יד שולחננו, ואנו תפילה שיהיו בלבבותיהם של שופטי בג"ץ, מנהיגנו וקציני צבא.
רועי (שם בדוי) – רועי חי בשוליים שנים רבות, חלק מהן כמחוסר דיור עם אוהל. רועי עם נכות נפשית ולא מסוגל לעבוד, ביטוח לאומי שלח חשבונות לכתובות לא נכונה, ורועי לא ידע שגם על מובטלים/ות לשלם. ביטוח לאומי , נכון לרגע זה, דורש כ-50,000 ₪ עבור תשלומים וריבית. היום רועי מקבל סיוע בשכר דירה ועומד לקבל קצבת נכות, אבל בקושי יכול לחיות בסכומים הללו. מה שלא מונע מביטוח לאומי דורש לעקל חלק מהקצבה. רועי לא לבד. מערכת שאינה סלחנית הגורמת לרבים/ות לשקוע בחובות שאינם/ן יכולים/ות לצאת מהם.
עבדים/ות היינו בעבודת פרך. השתא עבדי רבים/ות מאתנו עבדי/ות חובות פרך. כשמספרים/ות את סיפוריהם/ן אנו מתחייבים/ות לשים קץ לביזוים/ן.
שייח סייאח – כפרו כבר איננו. הוא ישן על האדמה, לא רחוק מהיכן שעמד ביתו, או בתאי מעצר לאחר המעצרים הסדרתיים בגין "פלישות" לאדמותיו. השייח וקומץ משפחתו מאחסנים את מעט המיטלטלין שלהם בין האבנים בבית הקברות של אל עראקיב, ומחפשים תרומות עבור אוכל, חומרי בניין והוצאות משפטיות ענקיות. יתכן וה"צומוד" של אל-עראקיב במשך 82 הריסות בלם תכניות דומות עבור עשרות כפרים בדואים "בלתי מוכרים" בנגב. השייח אומר שהיהודים העומדים לצידם נותנים לו כוח.
חז"ל תהו מה נתן כוח עמידה לקדמונינו, כמה עוד היו מצליחים לשרוד דיכוי מצרי אילו הקב"ה לא עמדה להם. הלילה הזה נהיה אנו אלו שעומדים לאל-עראקיב ולכל אזרחי/ות המדינה הבדואים/ות
לשרה (שם בדוי) – שני ילדים משני נישואים לא מוצלחים, והיא אינה מסוגלת לעבוד. נאמר לה לבחור בין קצבת מזונות ובין הבטחת הכנסה וכן שהיא לא זכאית לדיור ציבורי כיוון שלאם חד הורית חייבים להיות 3 ילדים. תוספת קטנה של סיוע בשכר דירה במקום זכאות לדירה משלה לא מספיקה, והיא חיה במחזור נצחי של שכירת דירה שהיא לא יכולה לממן ושל פינוים שמתרחשים בכל כמה חודשים.
הלילה הזה כשנזמר "אדיר הוא" ונייחל ליום הקרוב שבו "ייבנה ביתו", אנו יודעים/ות שעלינו קודם להבטיח כי בביתנו הלאומי לכל אחד יהיה בית.
חאג' מחמוד – רק השנה 1,000 מעציו נעקרו ונכרתו באופן חסר רחמים. תושבי/ות כפר תורמוסאיה גילו השנה יותר מ-5,000 עצים מוטלים על האדמה. פעם אחר פעם. כוחות הביטחון לא תפסו אף אחד/ת. הם צפו פעמים רבות בישראלים/ות היוצאים/ות מהמאחז "עדי עד" כדי לחסום להם טרקטורים ולגרש אותם. החיילים מגבים את המתנחלים/ות או שכלל לא מגיעים ואף עומדים מנגד.
הלילה הזה אנו יודעים/ות את הכאב של חאג' מחמוד. כשאנו אוכלים את החרוסת כזכר לטיט בו קדמונינו בנו ערים שלעולם לא יהנו מהן. נטענו השנה עצים חדשים, ואנו מתפללים/ות שהיום יבוא בו יחד נהנה מפרי עמלנו
פליטים/ות אפריקאים/ות – שוב בג"ץ פסל את החוק שאפשר כליאת פליטים/ות אפריקאים/ות בעוון מנוסתם/ן על נפשם/ן. שוב הכנסת אישרה חוק המאפשר כליאה לאלו שגורלם/ות של העצורים/ות שפר עליהם/ות. גדר מונעת מרוב המבקשים/ות כיום להיכנס לארץ לעבור את הגבול.
כשנפתח את דלתותינו ונקרא "כל דכפין ייתא וייכול", נזכור את הדלתות הרבות שנסגרו בפנינו במשך שנות רדיפה ארוכות. כשנחכה לאליהו הנבא ימתין הכיסא הריק שלידינו לאלה שהגדר מונעת מהם/ן להגיע לביתנו.
עיאד (שם בדוי) בבוקר אחד מתנחלי אלע"ד השתלטו בבת אחת על 25 בתים בסילוואן שבמזרח ירושלים. השתמשו בשרשרת אנשי קש כדי לטשטש את עקבותיהם, ויצרו עובדות בשטח לפני שהיה אפשר לעצור אותם. עיאד אינו יודע כמה משפחות באמת מכרו ביודעים או בלא יודעין, אבל יודע גם יודע שהמשפחות המקומיות הכינו מסמך משפטי המבטיח שבן/בת משפחה לא יכול/ה למכור. בכל זאת, גם הוא התעורר כדי לגלות שמתנחלים/ות שברו קיר והשתלטו על חלק מהמתחם המשפחתי. בתדהמה, פנה לבתי משפט. אבל אין לו אמון בצדק הישראלי. חז"ל למדו שעבודת פרך הוא "פה רך", מילים מרמות.
הלילה הזה בזכרנו איך המצרים "התחכמו" אתנו ולא היה לנו לאן לפנות, נחדש את מחויבותנו לשים קץ מלעשות לאחרים מה שנעשה לנו.
עזתים וישראלים בנגב המערבי – 2,000 עזתים/ות ו-72 ישראלים/ות מתים. כולנו מוכי/ות מלחמה ישראלים/ות ופלסטיניים/ות כאחד מניחים/ות שהמלחמה הבאה היא רק עניין של זמן. צדקת ההגנה עצמית סנוורה אותנו לצלם אלוקים בעזתים/ות, בו בזמן צדקת ההתנגדות למצור מעוורת עזתים/ות לצלם אלוקים בישראלים/ות.
הלילה הזה מזכיר לנו שאיננו עבדי/ות פרעה או גורל. נשבעים/ות לשבור את מעגל הדמים ולבנות עתיד העובר מגנות לשבח.
"אבן מאסו הבונים".
הלילה כשנדקלם בשמחה את ההלל, נתחייב לבנות מדינה בה יש מקום לכל הדחויים, שקופים/ות או מדוכאים/ות. הלילה הזה יש להם/ן מקום ליד שולחננו.
בזכרנו את המיילדות במצרים, אנחנו יודעים/ות שזרעי גאולה נזרעים כאשר אנחנו מתנגדים לפקודות פרעה.
השנה אנו גם חוגגים/ות את הישגינו. אדמות הושבו לבעליהן הפלסטינים, זיתים נמסקו, עצים ניטעו ושדות נזרעו ונקצרו בהצלחה. בתוככי המדינה דיור ציבורי הינו בין הסוגיות הכי נדונות בכנסת ובכלי התקשורת. השפענו על ועדת אלאלוף להציע הצעות רציניות למלחמה בעוני. עזרנו לנזקקים/ות למצוא פתרונות דיור. עצרנו לפחות זמנית את המדינה מלהלאים את כספי הדיור הציבורי של חברת פרזות. בג"ץ הגן על מבקשי/ות מקלט ואמר למדינה שהאפליה בתכנון בשטח C הינה בלתי מקובלת
מי ייתן והצצות אלו למה שיכולנו יחזקו את נחישותנו לשאוף למה שחייב להיות.
לשנה הבאה בירושלים אשר במשפט תיפדה ושביה בצדקה.
ארבעת הבנים/בנות. מי מהם הוא אני?
הרבה מעין טורנר
כשאנחנו חוגגים את חג החירות וחיסול העבדות, אנו שואלים:
מי אני, כאשר אני שומע על הפרת זכויות אדם? במי אבחר כאשר אני יודע שאחרים סובלים?
האם אהיה זה שאינו יודע לשאול? האם אסגור את דפי העיתון, אכבה את הטלוויזיה, או את המחשב, או את הטלפון הנייד על מנת שלא לראות ולא לשמוע? האם אפנה ראשי הצידה ואאטום את לבי?
האם אשאל רק שאלות תמימות כגון: מה זה? אך לעולם לא אשאל מדוע?
האם אתן ליצר הרע שלי לשאול: מה לי ולכל זה? האם אאפשר שהבעיה תהיה נחלתם הבלעדית של הקורבנות ועושי הטוב? האם אתרחק מהנזקקים?
או אשאף לפעול בחכמה ואשאל את שאלת החכם: מהן הסיבות העיקריות של הבעיה ומהם אני צריך לעשות על מנת להפסיק את ההתעללות בבני אדם ולשחרר את המדוכאים? ומהם משפטי הצדק וחוקי המוסר אשר ה' אלוקים דורש ממני?
מי ייתן ואלוקים יפקח את עיני העיוורים, יפתח את פיותיהם של אלו אשר אינם שואלים ואינם מוחים ואת לבבותיהם של אלו שטרדות היום-יום והעבודה הקשה מכבידים את ליבם. בורא עולם ואדם ייטע בנו חכמה ואומץ להושיט יד לכל בני האדם – יד של נדיבות, יד של תמיכה, יד של שלום ואחווה.
********
מפירושו של הרב שמשון רפאל הירש לתורה
"הקשר שבין הפסוקים האלה מציין את הכלל הגדול, שהתורה חוזרת עליו בכמה מקומות: כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם, אלא הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני המוסרי של אישיות האדם, הטעם המיוחד – כי גרים הייתם בארץ מצריים -בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה. כי אין הטעם הזה זהה עם האמור להלן כ"ג,ט': 'ואתם ידעתם את-נפש הגר וגו' אלא נאמר כאן בלשון החלטית 'כי-גרים הייתם וגו', – כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם 'גרים' שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאדמה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטלו עליכם. על כן הישמרו לכם – זה לשון האזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם, כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים.
חג שמח!
info@rhr.israel.net | רבנים למען זכויות האדם | www.rhr.org.il
