מקור התמונה: סרטון הרבנים למען זכויות האדם נגד גירוש הישוב הפלסטיני סוסיא בדרום הר חברון
מטרת העל של המדיניות בגדה – ציפוף הפלסטינים במובלעות; החל מתכנון ועד הסכמים מדיניים כל קווי המדיניות חותרים לכך
העתירה, שהוגשה לבג"צ בא' באב (1.8.11), דורשת להשיב לפלסטינים סמכויות תכנון בשטח סי. בעתירה שותפים מועצת הכפר דיראת-רפעיה, שומרי משפט- רבנים למען זכויות האדם, מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות האדם, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, וסנט איב – המרכז הקתולי לזכויות אדם.
מקור המפה: "במקום"
* לכ-2,000,000 פלסטינים יועדו מתחמים צפופים ומקוטעים המהווים יחד 40% מהגדה [שטחי A+B]. זאת בעוד שלכ-350,000 מתנחלים, יועד 60% משטח הגדה הרציף [שטח C, לא כולל ירושלים המזרחית]. וחיים בו ללא אפשרויות פיתוח עוד כ-150 אלף פלסטינים.
* הצפיפות בשטחי A+B גבוהה פי 6.6 לערך לעומת שאר שטח הגדה (שטח (C , שמנוע לפיתוח מהפלסטינים באמצעות מערכת תכנון צבאית, וישנה מגמה לדחוק עוד ועוד תושבים פלסטינים משטח C ל"מתחמי הציפוף' של שטחי Aו-B.
* לא ייתכן קיום לפלסטינים שבמתחמים הצפופים והמקוטעים (שטחי A ו-B) ללא אפשרות פיתוח ותנועה במרבית שטח הגדה – שטח C.
* השטח בו מקיימים הפלסטינים את מרקם חייהם נעשה קטן, צפוף, מקוטע ומפורר יותר ויותר. בהמשלה: אם הגדה היא גבינה שווייצרית, הפלסטנים קיבלו את החורים.
* מכאן חשיבותה הקריטית של העתירה להשיב זכויות תכנון לפלסטינים בשטח C, שהגישו רבנים למען זכויות האדם וארגונים נוספים.
* הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (ישעיה ה' 8) – ישמרו בעלי הכוח שתופסים שטחים עם בתיהם ושדותיהם כך שלמוחלשים לא יישאר מקום והם לבדם יתיישבו בארץ.
***
הטקטיקות לציפוף הפלסטינים: תכנון צבאי ועיוות הסכם אוסלו
הדחיסה והפיצול של מרחב החיים הפלסטיני מתבצעת בלפחות 12 טקטיקות עיקריות, מתוכן שתי טקטיקות חדשות ומטרידות במיוחד:
1. עיוות הסכם אוסלו בכדי לצופף ולתחום את הפלסטינים ב"מתחמי ציפוף":
השטחים הידועים כשטחי A ו-B הם בעצם שמות אחרים לעשרות מובלעות, חלקן קטנות מנס ציונה, של אזורים פלסטינים אוטונומיים למחצה, המנותקים אחד מהשני. ניתן לכנות אותם בשם קולע יותר כ"מתחמי ציפוף". במתחמים אלו המהווים 40% משטח הגדה חיים בין 1.5 ל-2 מיליון פלסטינים.
בהסכם אוסלו נועדו שטחי A ו-B להיות אמצעי זמני ביותר להפחתת החיכוך בין הפלסטינים לצה"ל, לשם יצירת אווירה חיובית, ולא לשם תיחום וציפוף מרחב החיים הפלסטיני. אך מטרת ההסכם עוותה.
בשטח C שנמצא בשליטה ישראלית ומהווה 60% משטח הגדה חיים כ-350,000 מתנחלים וכן כ-150 אלף פלסטינים.
האחריות שלנו, כאזרחי ישראל, היא להבין כי אין לפלסטינים החיים ב"מתחמי הציפוף" המקוטעים של שטחי A ו-B יכולת להתקיים ללא אפשרות פיתוח ותנועה בשטח C. עתידם קשור בעתיד שטח C.
באחריותנו גם לדאוג לאותם 150 אלף פלסטינים שמצטופפים בכפרים חסרי תוכניות מיתאר בשטח C ונמנע מהם פיתוח.
בחברה שחקלאות היא חלק ניכר מהכנסתה, הדחיסה הזו היא הרסנית במיוחד שכן חקלאות דורשת שטחים נרחבים.
2. C הציפוף: ועדות תכנון צבאיות מונעות כמעט כל בנייה ופיתוח בכפרים פלסטינים במרבית שטח הגדה [שטח C]:
בשטח C שבשליטה ישראלית יש מעל ל-500 כפרים וקהילות פלסטיניות. לרוב הכפרים הפלסטינים בשטח העיקרי של הגדה (C) אין כלל תוכניות מתאר המאפשרות בנייה. ל-75 הכפרים הפלסטינים בשטח C שכן "זכו" לתוכנית מיתאר הרי שהתוכניות צמודות לרוב לגבולות השטח הבנוי של הכפר ולא מאפשרות פיתוח עתידי מעבר לקיים, גם לא על אדמות של פלסטינים [ראו עמוד 26 במסמך]. לא רק שהפלסטינים לא זכאים להקצאת "אדמות מדינה" ושאדמות רבות מופקעות מהן, גם על אדמותיהם הפרטיות הם לרוב לא יכולים לבנות מסיבות תכנוניות. התוצאה היא בנייה פלסטינית לא מוסדרת בלית ברירה והריסות רבות של בתים. לעיתים כפרים שלמים אינם מוכרים ונמצאים בסכנת הריסה.
לפי נתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם:
תוכניות מתאר מאושרות לבנייה פלסטינית מהוות 0.6% משטח C לעומת תוכניות מיתאר למתנחלים שמהוות 8.5% מהשטח – זה אומר ש:
פר-תושב, בשטח C יש לכל פלסטיני פי 6 פחות מרחב המוקצה לבנייה כחוק לעומת מתנחל יהודי באותו תא-שטח, כך שגם על אדמותיו המעטות שלא הופקעו לא תמיד יכול הפלסטיני בשטח C לבנות.
והתוצאה: בשנת 2012 נהרסו 540 מבנים פלסטיניים מסיבות מינהליות בידי רשויות ישראליות בשטח C.
מהנתונים של המנהל האזרחי, שנמסרו לחוקר דרור אטקס, עולה כי מינואר ועד אפריל 2013 הוצאו בשטח C בגדה 87 (20.4%) צווי הפסקת עבודות והריסה לישראלים, שעה שבאותה תקופה הוצאו 338 (79.6%) צווי הפסקת עבודות והריסה לפלסטינים, מבלי להתחשב כלל באפלייה התכנונית הבוטה נגד הפלסטינים.
את תושבי הכפרים הפלסטינים בשטח C מנסים לייאש באי מתן תשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל וביוב, כדי שיעברו ל"שטחי הציפוף" [A+B] המיועדים להתיישבות פלסטינים [כך, למשל, במקרה של הכפר הפלסטיני סוסיא]. המגמה היא דילול שטח C מפלסטינים וגירושם למתחמים הצפופים של שטחי A ו-B. אסור לנו לתת לכך יד.
בהקשר זה עתרו רבנים למען זכויות האדם וארגונים נוספים להשיב סמכויות תכנון לפלסטינים בשטח C.
עוד 10 טקטיקות ותיקות לציפוף המרחב הפלסטיני:
3. הכרזות על אדמות בחזקה פלסטינית כעל אדמות מדינה – בשל אי-ההסדרה של האדמות בגדה ניתן לעיתים למצוא פתח משפטי להכריז על אדמות ששנים היו בחזקה פלסטינית כעל אדמות מדינה, ואז הן מופקעת מהפלסטינים וכמעט אף פעם לא יוקצו לטובת התיישבות פלסטינית. בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח ו"במקום" נאלצה המדינה לחשוף מידע שביקשה להסתיר. מתברר שמאז 67' הקצתה המדינה 30% מהאדמות המוגדרות "אדמות מדינה" לטובת ההתנחלויות, ואילו לפלסטינים הקצתה רק 0.7% מאדמות אלו. חשבו מה היה קורה לו הייתם במקום הפלסטינים במצב זה.
4. ניפוח תמוה של שטח ההתנחלויות בכדי למנוע פיתוח שטחים פלסטינים – לדוגמא שטח השיפוט של מעלה אדומים הקטנה דומה לזה של תל-אביב.. מחד לא מקצים אדמות מדינה לפלסטינים ומקצים בשפע למתנחלים, מאידך כוללים בתחומי השיפוט של ההתנחלויות גם אדמה פלסטינית פרטית ומנטרלים חלק ניכר מאפשרויות הפיתוח שלה. כך רואים כי ההתנחלויות נבנות כדי ליישב יהודים על חשבון הפלסטינים, ולא לצדם.
5. ניתוק מובלעות של קרקע פלסטינית מבעליה: המגמה היא להכריזעלאדמותמדינהסביבמובלעותשלאדמהפלסטינית וכך לבנות סביבן התנחלויותולהוציא בפועל את המובלעותמחזקההפלסטינית. במקרה הרע פשוט בונים על המובלעות הללו בתים למתנחלים, במקרה הטוב "מכבדים" את הקניין הפלסטיני, אך מרוקנים המושג מתוכן כשאין לפלסטינים גישה לאדמותיהם במובלעות– כך שהן נותרות כפארק טבעי בלב התנחלות.
6. הכרזה על שטחי אש או שמורות טבע וגנים לאומיים על שטח של כפרים פלסטינים – לפלסטינים אסור לבנות שם, אך למתנחלים לרוב כן. האם לפי רשות הטבע והגנים המתנחלים הם חיות מוגנות? האם נוכל לאפשר אפלייה שכזאת?
כך למשל הכפר הפלסטיני סוסיא הועתק ממיקומו המקורי שהוכרז כגן לאומי האסור למגורים, אך באותו הגן ממש מתקיים מאחז בו גרים מתנחלים. וכ-21 התנחלויות פלשו לשטח שמורות טבע לפי דוח "שלום עכשיו", בחלק מהמקרים כולל בנייה למגורים. ושטח אש 918 הוכרז על שטח שכיום גרים בו כבר כ-1700 פלסטינים.
7. בהיעדר רישום מסודר של קרקעות הפלסטינים מפסידים – ישראל הפסיקה ב-67 תהליך הסדרה שהחלו הירדנים והבריטים בקרקעות הגדה. זה אומר שאין רישום מרכזי מדוקדק של איזו קרקע שייכת למי ומהן הגבולות המדוייקים של החלקות ברמה של קואורדינטות מודרניות ב- 60 אחוזים משטח הגדה. לכן להוכחת בעלות צריך אדם להציג תעודות ישנות מהתקופה העות'מניות שהגבולות בהן לא תמיד ברורות במדוייק. בשילוב עם החוק העות'מני הקובע כי עיבוד של קרקע במשך מעל 10 שנים מאפשר קבלת חזקה עליה, פותח הדבר פתח להשתלטויות של קיצוניים מקרב המתנחלים על קרקעות פלסטניות. תמיד ניתן לעבד קרקע ולטעון שאתה כבר עשר שנים במקום ולך תוכיח אחרת.
8. הכשרה בדיעבד של התנחלויות ומאחזים לא חוקיים על אדמות פלסטיניות – המאחזים שמלכתחילה לא היו חוקיים הופכים לחוקיים למרות שהם יושבים לא פעם על אדמות לא שלהם.
9. בניית התנחלויות כך שיחסמו פיתוח פלסטיני – בניית מאחזים והתנחלויות סביב יישובים פלסטינים כדי למנוע פיתוח עתידי שלהם.
10. הכרזת שטחי אש צה"ליים באזור בו יש כפרים פלסטינים וכך ניסיון לדחוק אותם. כך קורה בדרום הר חברון שם מתעקש צה"ל לפנות מספר כפרים פלסטיניים משטח אש נרחב.
11. "שטחים ביטחוניים מיוחדים" על חשבון אדמות פלסטיניות – ולעיתים הם נרחבים יותר מההתנחלות עצמה.
12. רצועת עזה, אחד מהאזורים הצפופים בעולם נותקה מהגדה, ואין לה יכולת נשיאה עצמית ללא הקשר עם הגדה – את המחיר כולנו משלמים.
