רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַבֵּל נָא בְּרַחֲמִים וּבְרָצוּן אֶת תְּפִילָּתֵנוּ לְמַעַן מְדִינַת יִשְֹרָאֵל, מֶמְשַׁלְתָּהּ וְכָל הַדָּרִים בִּגְבוּלֶיהָ וְתַחַת שְׁלִיטָתָה.
פְּקַח נָא אֶת עֵינֵינוּ וְלִבֵּנוּ מֵחָדָשׁ לַנִּפְלָא שְׁבְּקִיּוּמָהּ וְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בְּכֹחֲךָ לְהָבִיא גְּאוּלָה לְכָל נְשָׁמָה. תֵּן לָנוּ אֶת הָאֹמֶץ וְהַהַתְמָדָה לִרְאוֹת תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינֵינוּ אֶת הָעֶקְרוֹנוֹת שֶׁהִצִּיבָה לְעַצְמָה יִשְֹרָאֵל בִּמְגִילַת הָעַצְמָאוּת. הֲבֵא לְכַךְ שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפֵי אֱמֶת עִם אֶזְרְחֵי יִשְֹרָאֵל בְּהַשָֹגַת הֶחָזוֹן שֶׁטֶּרֶם נִשְׁלָם בִּמְלֹאוֹ.
תֵּן לְכָל הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר אֶת אֹמֶץ הַלֵּב, הַתְּבוּנָה וְהַכֹּחַ לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם. הַדְרֵךְ אוֹתָם בִּנְתִיבוֹת שָׁלוֹם וְהַעֲנֵק לָהֶם אֶת הָרְאּיָה לְהַכִּיר אֶת צֶלֶם אֱלֹהִים בְּכָל אָדָם. חַזֵּק אֶת מְגִינֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ וְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי אוֹיֵב, חֶרֶב סַכָּנָה וְיָגוֹן. טַע בָּהֶם עֹז לְהָגֵן עַל מוֹלַדְתָּם וְהַאֲצֵל עֲלֵיהֶם אֶת גְבוּרַת הַנֶּפֶשׁ לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר הַשִׁלְטוֹן וְהַכֹּחַ.
הֲרֵק אֶת בִּרְכָתְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ. יִמָּצְאוּ בָה צֶדֶק וּזְכֻיּוֹת אָדָם לְכָל אָדָם. הַשְׁרֵש בְּלֵב כֻּלָּם אֶת מוּסַר נְבִיאֶיךָ “עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ” (מיכה, ו’;ח’) וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן (עמוס, ה;כד’) לְמַעַן יִלְמְדוּ דַרְכֵי סוֹבְלָנוּת וְכָבוֹד הֲדָדִי. יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יַכִּירוּ כִּי “לֹא בָאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת וְלֹא בִּשְׁבִיל שִֹנְאָה וְקִנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רַק בָּאנוּ לָעוֹלָם כְּדֵי לְהַכִּיר אוֹתְךָ תִתְבָּרַךְ לַנֶּצַח (ר’ נחמן מברסלב). פְּרוֹשֹ עַל יִשְֹרָאֵל וְעַל כָּל תֵּבֵל אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְקַיֵּם בִּמְהֵרָה חֲזוֹן נְבִיאֶךָ: “לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה” (ישעיהו, ב’;ד’).
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ שֱׁיֹאמְרוּ [במהרה בימינו] כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל “הִנֵּה טוֹב מְאֹד”, כִּי יִתְבָּרְכוּ בִּמְדִינַת יִשְּׁרָאֵל כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
