בדבר התורה לפרשת "יִתְרוֹ" הרב שמואל ריינר מלמדנו על עשרת הדיברות כאמנה חברתית. עשרת הדיברות הופכים מצד אחד למצע קולקטיבי הפונה לאנושות כולה, ומצד שני אמנה המדברת לכל יחיד ויחיד בפנייה אישית ביותר. ובדרך זאת אנו למדים כיצד להיות מחויבים לשני הגילויים הללו של עשרת הדברות.
בפרשתנו פרשת "יתרו" אנו קוראים על אחד השיאים של התורה שבכתב: מעמד הר סיני ועשרת הדברות. בדרך כלל התורה משתמשת בלשון רבים "דבר אל בני ישראל", הפניה היא אל העם אל הציבור כולו. עשרת הדברות נאמרות בלשון יחיד (ישנן פרשות הנאמרות בלשון יחיד , כל פרשה מבקשת הסבר מפני מה היא נאמרת בלשון רבים או יחיד):
(כא) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־יְקֹוָק֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב:
(כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְקֹוָ֖ק יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְקֹוָֽק:
(כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ:
(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְקֹוָ֖ק פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:
(כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם: ס
לאחר עשרת הדברות חוזרת ההתייחסות אל העם. העם שומע ופונה אל משה בבקשה שהוא יעביר אליהם את הדברים. עשרת הדברות הנאמרים אל העם, לאוזני ולעיני העם דווקא הם נאמרים בלשון יחיד.
(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק:
(טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת:
(יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ:
(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ
נשים לב לפסוק הפותח את פרק כ': (א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: אולי היה מתאים יותר אילו היה כתוב : את כל הדברים האלה אל העם? מכאן ואילך עשרת הדברות יאמרו בלשון יחיד "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך וכו. איזה סוד צפון בשינוי לשון זה?
ג'בל מוסא, הר סיני לפי המסורת הנוצרית. מקור התמונה: ויקיפדיה
עשרת הדברות נאמרות לאנושות כולה, לאדם באשר הוא אדם
רבים עמדו על קושי הזה שהדיבור אינו מופנה רק לעם. היו מן הסתם שראו בכך הוכחה לכך שעשרת הדברות אינן נאמרות רק לעם ישראל אלא יש להם משמעות אוניברסלית. האיזכור של העם הוא בתחילה, מפני שמדובר על אירוע שבו נוכחים רק בני ישראל. כי העם הנוכח הוא המצווה לא לעלות בהר, העם הנוכח אומר למשה דבר אתה איתנו וכו', אבל עשרת הדברות נאמרות לאנושות כולה, לאדם באשר הוא אדם.
קיימת פרשנות נוספת, דומני שהיא משמעותית במיוחד בזמן הזה. עשרת הדברות פונות אל כל אחד ואחד ומזמינות אותו לשמוע דיבור אישי שמיוחד לו . כל אחד יש לו את סיפור יציאת מצרים שלו ואת המשמעות העמוקה לאיסור עבודה זרה. אלוקים פונה לאנושות, לעם וגם ליחיד. למרות שאני מחויב לכל הדברים בכל אופן אני שואל את עצמי : "מהו הדיבור שלי?" מהו הדיבור שעליו אמסור את נפשי, אקדיש מאמצים להשמיע את קולו של הדיבר ברבים. יש אחד שהוא איש של "שבת" אחד הוא איש של "לא תגנוב" והשלישי הוא איש של "לא תנאף " וכו'.
יש תנאי נוסף בעשרת הדברות שגם הוא נאמר בלשון יחיד. "אנוכי ה' אלוקיך" יש באמירה הזאת אינטימיות. אלוקים פונה אלי ומציג את עצמו. הוא מציג את עצמו מעל האדם ומצווה את האדם לחיים מוסריים ומשמעותיים. חיים של אמת, חיים שיש בהם שבת, חיים של כיבוד אב ואם וכו' . כמו שהאל הוא "אין סוף" במהותו כך גם למושג אלוקים יש אין סוף פרושים ומשמעויות. השותפים לעשרת הדברות הם אלה המחויבים למה שמעליהם. אני מניח שחלק מקוראי הדברים האלה אמונתם שונה משלי והמילה "אלוהים" אומרת להם משהו אחר, אבל אני מקווה שכולנו מאמינים שיש משהו גדול מהאדם משהו שהוא מעלינו שהוא יוצר את הציווי המחייב לחיים מוסריים ומשמעותיים.
עשרת הדברות זו האמנה החברתית, מצע קולקטיבי הפונה לאנושות כולה מצד אחד ומצד שני פונה לכל יחד ויחיד פניה אישית ביותר . אנחנו מחויבים לשני הגילויים הללו של עשרת הדברות.
הגאון מוילנה. מקור התמונה: ויקיפדיה
חג מתן תורה
בילדותי היה לי מורה נפלא בשם אלימלך רבינוביץ, איש מופת. בערב שבועות סיפר לנו סיפור נאה לכבוד החג, חג מתן תורה. קיים מדרש מיסטי האומר שכולנו, כל הנשמות, היו נוכחות במעמד הר סיני.
פעם הגיע יהודי לבית מדרשו של הגאון מוילנה, ניגש לגאון ונתן לו "שלום עליכם". שאל אותו הגאון "מהיכן אנחנו מכירים?" אמר היהודי "נולדתי במקום פלוני, אחר כך הייתי במקום אחר וכו' וכו'". המסקנה הייתה שבעצם הם לא נפגשו מעולם. בלשוננו הם לא למדו יחד לא שרתו יחד בצבא וגם לא נפגשו במילואים או באוניברסיטה. "ובכל אופן מהיכן אנחנו מכירים?" שאל הגאון את האורח. "כנראה מהר סיני, הנשמות שלנו עמדו זו ליד זו!" השיב הגאון: "אז ליד מי עמדתי בהר סיני?"
בהר סיני כולנו נפגשים! אף על פי כן כל אחד שומע את הקול המיוחד לו.
שבת שלום,
הרב שמואל ריינר
