פתקי הבחירות בישראל. cc: ויקיפדיה, נחלת הכלל
בפרשת "שמות" הרב עדית לב, מחברת בין מרד המיילדות בארמון פרעה, יציאת משה מהארמון ומועד הבחירות ההולך וקרב. כל זאת בכדי לכוון את המנהיגות הישראלית ליצור תוכניות טובות יותר עבור האדם הכי חלש החי בקרבם.
פרשת שמות נעה בין העם למנהיגים הסובבים אותו. קריאת הפרשה בימים אלו נראתה לי רלוונטית מתמיד. בדיוק בימים אלו בו מפלגות בוחרות את רשימותיהן לכנסת, ואנחנו עומדים בפני בחירות כלליות. ימים בהם אנחנו צריכים לבחור מנהיגים, האם יש בפרשה סימנים לאיך בוחרים?
מרד של מיילדות
הפרשה מתחילה עם שמיעת שמות בני ישראל העוברים למצרים. משם אנחנו עוברים למלך מצרים, אותו מלך שבלשון הילדים "מחליט על העם", גם אם הוא לא הבחירה של העם. שפרה ופועה, המיילדות שמתוקף תפקידן הופכות להיות מנהיגות המובילות את המרד של העם בהוראת פרעה, להמית את הבנים.
ואז נפרשת בפנינו פרשת חייו של משה עד למפגש עם אלוהים. בדיוק כמו שאנשים בודקים את קורות החיים של מועמד למנהיגות. כל אחד שמגיש קורות חיים לתפקיד זה או אחר בוחר להבליט דברים מסויימים, ומה בחרה התורה להבליט לגבי משה?
הסיפור הראשון שמובא באריכות הוא על היציאה של משה מהארמון אל בני ישראל, הוא רואה בסיבלותם, והוא גם הורג את האיש המצרי שמכה את האיש העיברי.
הסיפור השני הוא על הסיוע של משה לבנות יתרו ליד הבאר, בעת השקיית הצאן. משה גם מנע מהרועים לגרש את הבנות מהבאר, וגם סייע להן להשקות את הצאן.
מה מלמדים אותנו שני הסיפורים הללו על משה?
חז"ל מספרים לנו מה המשמעות של "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם": משה רואה שאין לבני ישראל מנוחה, אז הוא פונה לפרעה ואומר: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים.” אָמַר לוֹ (פרעה): לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלַךְ מֹשֶה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ.” (מדרש רבה לחומש ויקרא, פרשהלז, ב.)
גם הסיפור על בנות יתרו מראה לנו את הנטייה של משה לעזור למי שזקוק לעזרה, ולהתייצב לצידו גם אם הדבר כרוך בעימות. חז"ל מוסיפים לנו את הסיפור הבא:
"ומֹשֶה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) –בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה בְּצֹאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה מֹשֶה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמקום מחסה. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְמחסה נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ מֹשֶה אֶצְלוֹ, אָמַר: "אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה". הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל.”
גם בסיפור הזה התכונה המרכזית שיש למשה היא האמפטיה והיחס למצוקות האחר.
אלוהים בוחר במשה כמנהיג לעם. משה אינו המנהיג המושלם, והוא מנסה מאוד להמלט מהתפקיד הזה שאלוהים מייעד לו. הוא מונה בפני אלוהים את כל החסרונות שלו: אין לו ניסיון ציבורי, הוא לא מאמין שעם ישראל יתייחס אליו כאל מנהיג, הוא כבד פה וכבד לשון. התורה תציג עוד חסרונות של משה בהמשך הסיפור, וגם את הטעויות שהוא יעשה.
מה המסר שחבוי בסיפור הזה על מנהיגות לימינו?
התורה וחז"ל שמים את הדגש על היכולת של משה לראות את מי שזקוק לסיוע, לזהות איזה עזרה הוא צריך, ולתת אותה. במדינת ישראל של היום יש קבוצות רבות מדיי שהן מודרות וסובלות מעוולות היום יום. 20% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני. מבקשי מקלט אינם מקבלים את היחס הראוי להם, פלסטינים שזכויות האדם שלהם לא מכובדות, וכך גם קבוצות נוספות – רבות מדיי. מדינת ישראל מתעלמת מהעוולות שהיא יוצרת, ומנהיגיה לא עסוקים בתיקון עוולות אלו.
אני קוראת בפרשה הזו את ההכוונה לחפש אצל המנהיגים השונים את היחס שלהם לאדם החלש ביותר ולשפוט אותם על פי התוכניות שהם מציעים לטיפול בעוולות השונות שהמדינה מבצעת כלפי הקבוצות הללו.
מי ייתן והממשלה הבאה תכיל אנשים שזכויות האדם, כל אדם באשר הוא, תעמוד לנגד עיניהם, ואנחנו נחייה במדינה טובה יותר.
שבת שלום,
הרב עדית לב