בתמונה: שריד מתקופת פרעה | cc wikipedia
בפרשת השבוע "ויגש" הרב יהונתן צ'יפמן קורא באופן מפתיע וחדשני את עלייתו של יוסף לגדולה במצרים. האם היה נכון לקחת את היבולים מהחקלאים בשל "מידע פנימי"? מהו המחיר של הצלת העם המצרי?
יוסף חושף עצמו בפניו אחיו. בשל בכך, מתחיל בעיכוב רב תהליך פיוס. במהלך הזמן יוסף מגיע לשיא פעילותו כמשנה למלך פרעה כאשר הגהה תכנית שבאמצעותה העם המצרי יוכל לשרוד את שבע שנות המחסור, שנגלו לפרעה בחלומותיו. יוסף מופיע כאן לא רק כפותר חלומות אלא גם כהוגה תכנית כלכלית.
תכניתו פשוטה בעיקרה: במשך שבע שנות השפע, המלוכה המצרית, תחת הנהגת יוסף, אספה את עודפי המזון במחסני ענק. לאחר מכן, במהלך שבע שנות המחסור, התוצרת נמכרה לתושבים, כך שהם יכלו לאכול בתחילה תמורת כסף: לאחר מכן על ידי המרת הבקר וצאן מרעיתם ולאחר מכן בהמרת אדמתם. בסופו של דבר הכל, כולם וכל הארץ היו שייכים לפרעה. בדרך זו היו מסוגלים להחזיק מעמד ברעב ובמחסור:
"וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה". (בראשית מ"ז כ'). אבל באיזה מחיר? חלום קפיטליסטי.
לאחר שהעלה עקרונות קרובים יותר לסוציאליזם, מאשר לאלה של הקפיטליזם אני מוצא תמיד משהו מדאיג ופוגעני בצורה קיצונית בכל הסיפור השלם. אחרי הכל מלכתחילה במקור האדמה והתוצרת היו שייכים לאיכרים שעיבדו את אדמתם עבודה קשה. היתה ברכה מהנהר שעלה על גדותיו. קרוב לודאי שבשנות השובע לא מכרו את תוצרתם במחיר גבוה. כשהגיעו שנות הרעב כפו עליהם למכור את כל מה שבבעלותם, עדריהם ואדמותיהם בצו שהוכתב מלמעלה.
נהר הנילוס ליד לוקסור במצרים | cc: CC BY-SA 3.0
מי הרוויחו מ"המידע הפנימי" בשלטון המצרי
השלטון המרכזי הודרך על ידי יוסף, שהיה לו יתרון עליהם, הודות לעובדה פשוטה אחת – שידע מראש שיהיו שנות רעב. כשהרעב הגיע השלטון היה מסוגל למכור את עודף התוצרת "לאנשים הקטנים" במחיר מופרז. יוסף יכול היה להודיע על שנות המחסור ולומר לאנשים לשים בצד את התוצרת העודפת לשנים הרעות. אבל הוא לא עשה זאת. הוא שמר את הסוד בינו לבין פרעה וחוג הקרוב אליהם ובזאת הרוויחו "מידע פנימי".
ישנו מי שמשווה את תפקידו של יוסף לזה של פרנקלין דלאנו רוזוולט, הנשיא האמריקאי שהוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה ב-1930. הוא בנה מערכת בטחון סוציאלית וסיפק מקומות עבודה (עובדים שמתפרנסים בכבוד ולא חיים על דמי אבטלה) ושורה של צעדים חברתיים שעזרו לאנשים הרגילים שנפגעו קשות מהמשבר. לאמריקאים מהדור של הורי, אלה הרחוקים מהשמאל מבחינה פוליטית, רוזוולט היה דמות אב נערצת, גדול מהחיים ואהוב. הציל את האדם הפשוט והציג את התפיסה של מעורבות ממשלתית כדי לעזור ולשמור על האדם הרגיל ככל האפשר מקטסטרופה כלכלית. רבים מהצעדים שהנהיג איתנו עד היום.
"כמה מהמבקרים טוענים כי ניתן להשוות את יוסף לרוזוולט." (בתמונה: רוזוולט) cc: ויקיפדיה, נחלת הכלל
כמה מהמבקרים טוענים כי ניתן להשוות את יוסף לרוזוולט. ואכן תומס מאן בחלק האחרון של הרומן שלו בארבעת חלקי סאגת האבות רומז על כך. אבל האם זה כך?
בכל שנה כשאני קורא פרשה זו, אני מוטרד עמוקות מהתנהגותו של יוסף. במקום להשוות אותו לרוזוולט אפשר להשוותו ל"בית משפט יהודי" של ימי הביניים ושל התקופה החדשה, שהמליץ איך להשתלט ואיך להיות ביתרון ותוגמלו בנדיבות על נסיונות אלה. אם כך, איך אנחנו צריכים להבין את יוסף?
בלעדי חזונו של יוסף, בלי פרשנות החלום הנבואי של פרעה שהתורה מספרת לנו האם המסר הישיר מאלוהים לעם המצרי שהוא ימות מרעב. הוא הציל אותם. אבל באיזה מחיר? האם זה יכול היה להיות שונה בחברה שדוגלת בשיווין זכויות וחברה דמוקרטית יותר?
שבת שלום!
הרב יהונתן צ'יפמן
