הרב אריק אשרמן במחשבות לחנוכה 5775
זכור לי כשהתנדבתי לצאת לגייס קולות עבור טד קנדי, לפני הפריימריס של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. באותה התקופה הייתי סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת הרוואד בשנת 1980.
למרות המאמצים, הנשיא ג'מי קרטר שוב נבחר להיות מועמד המפלגה לנשיאות, ואני לא חושב שהייתי מאוד מעורב בקמפיין ההוא. עברו ההשנים ורונלד רייגן נבחר להיות המועמד לנשיאות, ואז אורגנה הפגנה בקמפוס, בכדי למחות נגד מדיניותו הצפויה. כפעיל מרכזי בקמפוס ביקשו ממני לנאום. ואני בספק אם מישהו או מישהי ציפו לדבריי. אמרתי שמגוחך למחות יום אחרי הבחירות של רייגן. אלו שלא השתתפו בבחירות, עשו זאת מסיבות שונות. אך אי הצבעתם הייתה סימפטום למחשבה שאין הבדל בין הדמוקרטים והרפוליקנים, והנה כשרייגן הפך מועמד, פתאום הם נזכרו באותו הבדל.
אני מקווה שלא נהיה באותו מצב ב-18 במרץ, תאריך הבחירות הקרובות. כעמותה, "שומרי משפט" מנועה מלתמוך במפלגה או מועמד. אבל אתם/ן כן יכולים לתמוך במפלגה על פי בחירתכם. אנחנו יכולים להשתתף בחוגי בית של מועמדים מכל קצות הקשת הפוליטית, בכדי לשאול שאלות בנושאים וערכים הקרובים לליבנו. נוכל לבדוק את רישומי ההצבעה שלהם/ן ולפרסם אותם. נוכל לדבר על הערכים שלנו עם מכרים/ות ונוכל לכתוב ולארגן פעילות על מנת להפוך את הנושאים והערכים שאנו מאמינים/ות בהם לנראים ככל האפשר.
"אם לא עכשיו אימתי". הזמן לפעול הוא עכשיו-לא רק ביום הבחירות ובוודאי שלא רק ביום שאחרי. מדרש תנחומא מלמד אותנו שנח בכה כשהוא יצא מהתיבה וראה את ההרס סביבו. שאל אלוקים, "מדוע עשית את זה" אלוקים השיב: "משך שנים עבדת בבניית התיבה מבלי לומר מילה, ועכשיו אתה בא אליי?"
היום עומדת ישראל לא רק בפרשת דרכים גורלית אחת, אלא בהרבה צמתים גורליות. האם נהיה חברה שמצייתת למצוות התורה לכבד את זכויותיהם של הלא יהודים/ות שהם/ות אזרחים או חיים בשליטתנו? האם נהיה חברה שמנצלת את כוחה, בכדי להבטיח את שליטתה הבלעדית של בארץ ישראל השלמה?
עם פרסום דו"ח העוני השנתי החדש, עלינו להחליט האם אנו ניישם את המלצות וועדת אלאלוף? האם ישראל תשאר נאמנה לאמונה היהודית שהיא דואגת לכולנו, כחלק מאמונה בצדק? או שאנו נוטשים את אמונתנו לטובת האל הכוזב של הניו-ליברליזם? רוב הישראלים מאמינים/ות היום שכל מה שהרוב מחליט הוא "דמוקרטי". עלינו לזכור כי המבחן האולטימטיבי של להיות הרוב בדמוקרטיה, הוא לדעת מה על הרוב אסור לעשות.
בקהילות ליברליות יהודיות רבות נהוג להקדיש כל אור של חנוכה לערך שאנו מבקשים/ות להאיר אל המקומות חשוכים הזקוקים לאותם האידיאלים. חשבתי על זה אתמול בבית הכנסת. מהם האידיאלים שאנו רוצים/ות לקחת איתנו לקלפי? מהם הערכים שאנו רוצים/ות לדרוש ממועמדים/ות לכנסת כאשר אנו מגיעים לחוגי הבית שלהם? בברכה השניה בתפילת העמידת של שחרית (התפילה המרכזית) אנו לומדים על חלק ממעשיו של אלוקים שעלינו: "מכלכל חיים בחסד… סומך נפלים ברחמים רבים ורופא חולים, ומתיר אסורים, ושומר ומקים אמונתו לישני עפר". הברכה המסכמת "שים שלום", מפרטת את שבע מן הברכות האולטימטיביים ביותר של אלוקים. אנחנו חייבים/ות להיות השותפים של אלוקים כדי להביא אותן לעולם. מטבע התפילה המסורתי מבקשת את הברכות רק לעצמנו ולעם היהודי. לעומת זאת גרסאות ליברליות מבקשות שאלוקים יעניק את הברכות לכל האנושות. הרבנים/רבות האורתודוקסים והליברלים/ות של שומרי משפט מאוחדים/ות ברצון שלנו לחברה שלא מנוכרת מהתורה, אבל חברה בה אלו בקרב מקבלי/ות החליטות ובציבור הרחב שמתיימרים/ות לדבר בשם התורה אינם פועלים לכבד את צלם אלוקים ביהודים בלבד.
ברכת שים שלום מלמדת אותנו שאלוקים נתן לנו תורת:
1. תורת חיים – המכבדת את כל החיים – של יהודים ולא-יהודי; של אותם אזרחים/יות שחיים בעוני, יחד עם אלו מהמעמד העשיר והבינוני.
2. תורה ואהבת חסד
3. תודה וצדקה – הרואה שלאפשר לכל אדם לחיות בכבוד הוא לא ה"קריטס" הלטיני, אלא צדק.
4. תורה וברכה – עלינו להתארגן כחברה על מנת להבטיח כי הברכות שהיום רק חלק מהחברה, יהיו משותפות לכל.
5. תורה ורחמים – אנו מצפים כי נבחרי/ות הציבור שלנו לא יאשימו את הקורבנות, ומאמינים כי האחריות החברתית שלנו היא להושיט יד גם לאלו שקבלו החלטות מוטעות, או שחוסר תפקודם החריף את מצבם.
6. תורה וחיים – המילה "חיים" חוזרת על עצמה, תוך שימת דגש על מרכזיותה.
7. תורה ושלום – שהוא שלמות. מי בקרב המועמדים יתחזק את האמונה שהשלום הוא אפשרי על ידי הוכחה כי ישראל מכבדת את זכויות אדם של הפלסטינים/ות? מי יקדם את השלום בין אזרחי ישראל על ידי יחס צודק ושווה לכל אזרח/ית? מי יסכסך בין חלקים באוכלוסייה המגוונת של ישראל, ומי יביא לפיוס?
אז, אלה הם שבעה נרות עלינו להדליק. אבל, אנחנו צריכים שמונה:
8. תורה ועשייה – הנר השמיני הוא נר שידרבן אותנו לפעולה, לא רק ביום בחירות, אלא בחודשים שבהם אנו חייבים לעשות כל שביכולתנו להשפיע על בוחרים, מועמדים ומפלגות. זהו הנר שמפיג ציניות ונותן לנו אמונה ביעילות המאמצים שלנו. גם כאשר ההצלחה אינה מובטחת, אנחנו יודעים/ות שאנחנו אף פעם לא נצליח, אם לא ננסה.
גם במזג אוויר כזה, משמרתנאל-עראקיב ממשיכה! pic.twitter.com/k7qKMBqqSh
— Rabbi Arik Ascherman (@RavArik) December 14, 2014
בביקור בכפר הבדואי "הבלתי מוכר" בנגב אל-עראקיב בשבוע שעבר, לא יכולתי שלא לחשוב על הפסוק הבולט בספר חשמונאים ב', "חגגו בשמחה שמונה ימים כחג הסוכות, בזכרם כי לפני זמן מה בילו להם חג הסוכות בהרים ומבערות כדרך החיות."(י"ו).
אחרי 79 ההריסות, החרמות, מעצרים והתעללות פיזית, משפחות אל-עראקיב נותרו עם חוב לשכר טרחת עורך דין. המשפחות מעבירות את החורף בתנאים לא אנושיים! במילותיו של תפילות חנוכה שלנו, הם באמת מעטים וחלשים מול "גיבורים" רבים. עומדים. בכל פעם שאני מבקר, אני באמת מופתע מהעקשנות של הרוח האנושית. יחד עם זאת, אני גם מודע לכך שיש כה רבים/ות בחברה שלנו שאינם חיים בתנאים אנושיים בסיסיים.
במדרש פסיקתא רבתי 8 אנו מלמדים/ות, שעל אף שאוסרים להשתמש בנרות חנוכה, מותר להדליק אור חנוכה אחד למשנהו. לאחר מכן, המדרש מזכיר כי "הנר ה' נשמת האדם" (משלי כ:כ"ז), העושה את עבודת אלוהים בעולם הזה. במילים אחרות, "הערכים הללו שאנו מדליקים". אנחנו חייבים להיות השמש, המדליק את שמונת נרות החנוכה שלנו בקרב החברה שלנו העומדת בפרשיות דרכים מרובות, ובנשמותיהם של שאר אזרחי מדינתנו.
בברכת לכולנו אור החנוכה הרבה,
אריק
