בתמונה: יוסף במצרים, ציור של ג'יימס ג'קטס cc: wikipedia נחלת הכלל
בדבר תורה לפרשת "מקץ", הרב סיגל אשר, מתחקה אחר המהפך בחיי יוסף, מחולם חלומות פאסיבי לפותר חלומות אקטיבי. יוסף מלמד את פרעה להתמודד עם הפטליזם הקבוע בחלומות. הבחירות המתקרבות גורמות להרבה אנשים להרגשת מיאוס מן הפוליטיקה, שנשמעת מכיוונים שונים, אך דווקא הגישה של יוסף יכולה להאיר מחדש את המציאות ולגרום לנו לקרב תיקון חברתי
במהלך חייו יוסף עובר מהיותו חולם חלומות, לפרשן חלומות אקטיבי. בחלומו הראשון (פרק לז) ראה יוסף אותו ואת אֶחיו מאלמים אלומות בשדה, כאשר האלומה שלו קמה, ואלומותיהם של אחיו משתחוות לה. כאשר סיפר לאֶחיו על חלומו, תגובתם היתה כעוסה: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?" (לז, ח). בחלומו השני ראה יוסף את השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו. את החלום הזה הוא סיפר לאֶחיו ולאביו, ובתגובה אביו גוער בו, אחיו מקנאים בו עוד יותר ויוסף מקבל את התואר "בעל החלומות" (לז יט). את חלומותיו אלה סיפר יוסף ללא הפירושים, שאותם הבינו השומעים בעצמם.
השינוי של יוסף: מחולם חלומות פאסיבי לפרשן חלומות אקטיבי
במצרים יוסף כבר לא חולם בעצמו, אלא עובר לפרש חלומות של אחרים. הוא מפרש את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים בבית האסורים, ומצבו אינו משתנה, עד שפרעה מוטרד משני חלומות, שיועציו אינם מצליחים להבין את משמעותם: בחלום הראשון הוא רואה שבע פרות רזות ורעות מראה אשר אוכלות שבע פרות בריאות בשר ויפות מראה, ונותרות רזות כבראשונה. בחלום השני הוא רואה שבע שיבולים דקות ושדופות קדים אשר בולעות שבע שיבולים בריאות וטובות. במבוכה שהשתררה בבית פרעה נזכר ביוסף שר המשקים, ויוסף מובא בפני פרעה ופותר את חלומותיו.
יוסף לא מסתפק בפירוש החלום ותו לא, אלא גם מציע לפרעה דרך פעולה. הוא פרשן חלומות אקטיבי. למקרא ההתרחשויות עולה המחשבה, שאולי המבוכה שתקפה את חרטומי מצרים איננה בשל חוסר הבנתם את משמעותם הפשוטה של החלומות, אלא מפני שלא ידעו כיצד להתמודד עם העתיד הצפוי בחלומות. במילים אחרות: יתכן שהם התייחסו רק להיבט הפטליסטי ומְרפֶּה הידיים של "הכל צפוי" – אין דרך למנוע את מה שצופים החלומות, וכיצד יוכלו לומר למלך מצרים שגורל ממלכתו נגזר? יוסף, לעומת זאת, מתייחס גם לחלק השני של המשפט – "הכל צפוי, והרשות נתונה" (משנה, אבות ג טו): את מה שצופים החלומות אין דרך למנוע, אבל אפשר להתמודד עם המציאות שתיכפה על פרעה, מצרים והאיזור כולו ולהיערך לבאות. כך, מתוך מעשה, קל יותר להתמודד עם הקושי שיבוא.
פתקי הצבעה בישראל (הכנסת ה-18) cc: ויקיפדיה, נחלת הכלל
אלוהים מושך בחוטים
כאשר יוסף חלם את חלומותיו וסיפר עליהם לאֶחיו, הוא היה רק חולם. עכשיו יוסף הוא איש מעשה, כאילו החליף צד, ופרעה מתגמל אותו על כך שראה את "הרשות נתונה": המלך ממנה אותו לתפקיד האדם הבכיר ביותר בממלכת מצרים תחת פרעה. גם קודם לכן היה יוסף אדם מצליח: כשרק הגיע למצרים הוא הפך לאיש מצליח (לט ב) ומצא חן בעיני אדוניו. בבית הסוהר הוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, אשר מינה אותו אחראי על כל האסירים (לט כב). מרגע הגיעו למצרים מצויין שוב ושוב כי "ה' איתו" (לט ג, לט כא ועוד), וכך אנו למדים שיש מישהו שמושך בחוטים ומקדם את העלילה. הצלחתו של יוסף באה מידי אלוהים, וגם פתרון החלומות הוא מאת אלוהים.
נראה כי לאורך חייו יוסף עצמו ממלא תפקיד שנכפה עליו מידי אלוהים – "הכל צפוי" – ומול פרעה הוא זוכה ליוקרה על כך שהוא מאיר את "והרשות נתונה".
סיום המשפט של רבי עקיבא – "הרשות נתונה" – הוא לא רק אופטימי, אלא גם מטיל עלינו אחריות וחובה. קל להרגיש שאין לנו בחירה חופשית, מכיוון ש"הכל צפוי", אך גישה זו מקבעת ולכן היא מסוכנת, הן לנו כיחידים והן לחברה שאנו חיים בה. גם במצבים שבהם יש הרגשה כאילו העתיד נגזר מראש ואין דרך לשנותו, חובה עלינו לעשות ככל שביכולתנו ולפעול בכיוון שאליו נרצה להגיע. חשוב שנזכור זאת גם ביחס לבחירות המתקרבות ולהרגשת המיאוס מן הפוליטיקה, שנשמעת מכיוונים שונים. הדרך הבסיסית (ולא היחידה) שלנו כאזרחים להשפיע היא באמצעות הבחירות. ובחירה משמעותה לקיחת אחריות.
הרב סיגל אשר
שבת שלום!
הרב סיגל אשר
- האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע -יוסף איש הרוח והחלומות, עולה לגדולה במצרים והופך לבירוקרט הגדול האחראי על התבואה והצלת העם מרעב. הוא פוגש את אחיו שיורדים מצרימה ופונה אל התחבולות האופיניות למשפחה על מנת לעמת אותם עם עברם ועתידם
