בתמונה: המפגש המרגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844. cc: נחלת הכלל, ויקיפדיה.
הרב ד"ר רון קורניש, בפרשת "וישלח" קורא מחדש את הפיוס בין יעקב ועשיו, כסוג של הצעה לפיוס רציני בין יהודים ומוסלמים, כמו שאירע ברגעים היסטוריים גדולים אחרים. האם אפשרי פיוס בין אחים, או עמים שהיו בקונפליקט במשך זמן כה רב?
יריבויות בין אחים
ספר "בראשית" גדוש ביריבויות בין אחים – קין והבל, יצחק וישמעאל, ויעקב ועשיו, כל אחד מהם הוא מאבק שונה. רצח הבל הוא הרצח הראשון בהיסטוריה התנכית והטקסט מאתגר אותנו עם שאלות קלאסיות, שצריכות להפריע לנו עד עצם היום הזה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי ואלוהים עונה: י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה." (בראשית ד' 49-10)
יצחק וישמעאל גם לא בדיוק הסתדרו. בנוסח התנכי בעברית סיפורו של יצחק שולט ואילו סיפורו של ישמעאל התעמעם לחלוטין. בסופו של דבר שניהם הלכו בכיוונים שונים. זה נכון גם לגבי יעקב ועשיו. הם נאבקו אחד בשני על הבכורה עוד ברחם אימם. יעקב עשה תכסיס על עשיו. עשיו זעם מאוד ויעקב ברח להרן למשך זמן רב.
פיוס רגעי ב"ישלח"
הפרשה שיהודים מסביב לעולם יקראו בבתי הכנסת בשבת, ידועה כפרשת "וישלח". בפרשה זו אנו מוצאים סיפור מרתק על פיוס רגעי בין שני האחים. בתחילת פרק 33 יעקב רואה את עשיו מגיע מלווה ב-400 גברים. באופן טבעי יעקב חושש. הוא מחלק את ילדיו בין נשותיו לאה ורחל ומתכונן לגרוע ביותר. יעקב הולך לקבל את פני עשיו ורוכן לפניו שבע פעמים, או מפחד או מתוך הוקרה וכבוד. אנחנו לא ממש יודעים, אבל מופתעים מהרגע הגדול של המפגש ביניהם. עשיו רץ לקבל את פני יעקב. מחבק אותו, נופל על צווארו וישקהו והם בוכים. בספר תורה שאנו קוראים בבתי הכנסת שלנו המשפט "הוא נישק אותו" מסומן ב-4 כוכביות על הקלף. זה בוודאי הוביל פרשנים קלאסיים להציע פרשנויות והסברים שונים של טקסט תמוה זה.
האם נשיקתו של עשיו היתה אמיתית? האם התכוון לכך? האם מטרתו היתה לפגוש את אחיו המרוחק לתקן את יחסיהם אחרי כל כך הרבה שנים? אלה הן השאלות המטרידות את הפרשנים שלנו, כמו גם אותנו, היום.
לדברי הפרשן היהודי הגדול בימי הביניים רש"י בעניין זה קיימים הבדלי דעות. ישנם מפרשי כוכביות שאומרים שעשיו לא נישק בלב שלם את יעקב. (אבל קיימת דעה אחרת) רבי שמעון בן יוחאי אומר שידוע היטב שעשיו שנא את יעקב. מכל מקום רחמיו נכמרו באותו רגע והוא נישק אותו מכל הלב.
פרשנות קלאסית נוספת, "בראשית רבה" (פרשנות קלאסית בספר בראשית) מסכימה שמניעיו של עשיו לא היו טהורים וזה על ידי השימוש של המילה לנשק בעברית. במקום לבוא ולנשק אותו, טוען המדרש, שעשיו בא לנשוך אותו, שכן עשיו הוא אדם רע במהותו, לכן אי אפשר לסמוך עליו.
אבל מדרש מפורסם אחר, "אבות ד'רבי נתן" מתווכח עם עם הפירוש של בראשית רבה ואומר: "כל מה שעשיו עשה אי פעם היה מונע על ידי שנאה, מלבד הפעם הזאת שמונע על ידי אהבה".
האם החיבור והנשיקה היו אמיתיים? האם זה רגע אמיתי של התפייסות האחים? האם זה יכול להוביל למערכת יחסים חדשה בין שני האחים המנוכרים? האם האחים השתנו?
"יעקב נאבק עם מלאך", מאת גוסטאב דורה, 1855
השינוי שעבר יעקב
מוקדם יותר בסיפור התורה יעקב נאבק עם אלוהים והפך ל"ישראל". ובכן במפגש הזה האם ישראל עדיין "יעקב" הישן והנוכל? או ישראל הוא האדם שבאמת מוכן להיאבק ולחיות עם אלוהים ובני האדם? האם עשיו עבר גם הוא שינוי?
לדברי הרב הדגול שמשון רפאל הירש מהמאה ה-19, שנחשב על ידי רבים כמייסד האורתודוקסיה המודרנית, וחיבר פרשנות מרתקת משלו לתורה:
"הנשיקה והדמעות הללו, מראות לנו שעשיו היה צאצא של אברהם. בעשיו היה משהו חייב להיות יותר מסתם צייד פראי. עשיו הניח בהדרגתיות את החרב בצד, מה שהופך אותו לאנושי יותר. האנושיות מתחילה להשפיע עליו."
אני מוצא שהפרשנות מועילה מאוד. נדמה שגם עשיו וגם יעקב צריכים להשתנות, בכדי שהפיוס יתאפשר. אפשר להגיד דבר דומה לשני הצדדים המסוכסכים בקונפליקט הישראלי-פלסטיני היום.
אז ועכשיו
בזמננו, כשקוראים את הסיפור התנכ"י הזה, אפשר לתהות: האם ההתפייסות בין יעקב לעשיו היתה התפייסות רגעית? האם זה יכול היה לעבוד לטווח הארוך? במצב הנוכחי, מיהו יעקב , ומיהו עשיו? מי החזק, ומי החלש? או שמא אנחנו גם חזקים וחלשים בו זמנית?
בסיפור התנכ"י דרכיהם נפרדות. המלחמה ביניהם לפחות הסתיימה. אין יותר מאבקים. אתה חי כאן ואני חי שם. ההפרדה הפכה להיות אופציה. לא שלום אלא רק שביתת נשק. היום אנשים יכולים לקרוא לזה דו-קיום. כל קבוצה חיה בנפרד. כל עוד אתה לא יורה עלינו טילים אתה יכול לחיות בעזה, לבנון או בכל מקום אחר. אנחנו יכולים לחיות את חיינו בהפרדה.
בישראל, המיעוט הערבי והרוב היהודי חיים באופן כללי בנפרד. אינטגרציה היא לא המודל. אהבה והבנה הדדית לא נחוצים רק ל"דו קיום". הפתרון הזה לא מרגש, אבל טוב יותר מאשר להרוג אחד את השני.
טקס פתיחת וועידת הותיקן השנייה ב-11 באוקטובר 1962. הוועידה עסקה בין השאר ביהודים ודחתה את הרעיון כי כל היהודים בזמנו של ישו, וכן כל היהודים כיום, אחראים למותו של ישו יותר מאשר הנוצרים, ולכן היא קראה להימנע משנאה, רדיפות וגילויי אנטישמיות כלפי יהודים
בזמננו אנו עדים לכמה תהליכים יוצאי דופן של התפייסות:
הפיוס הגדול והחשוב ביותר הוא הפיוס של העם היהודי עם הכנסיה הקתולית. (על פי החשיבה הרבנית, עם ישראל נתפס בעבר כיעקב, והעולם הנוצרי מיוצג על ידי עשיו שהפך להיות אדום) זוהי אחת ההתפייסויות הגדולות בהיסטוריה האנושית. המנהיגים הדתיים היהודים והנוצרים התנשקו והתחבקו חיבוק אמיץ בוועידת הותיקן השנייה ב-1960, ומאז לא הופסק הדיאלוג האמיתי, ברוח של אמון וכבוד הדדי.
פיוס גדול נוסף בן זמננו היה ביקורו של סאדאת בירושלים, נאומו בכנסת ויוזמתו לביסוס השלום עם ישראל. שלום זה, גם אם הוא שלום קר, הוא נמשך עד ימינוץ
המערכה השלישית של פיוס היתה אולי לחיצת היד (לא חיבוק או נשיקה) בין יאסר ערפאת ליצחק רבין, בטקס החתימה המפורסם של הסכמי אוסלו על מדשאות הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993. הכוונות היו מכובדות, אבל תהליך השלום נחלש וכמעט אבד. אף על פי כן אני מאמין שעלינו לקוות שההתפייסות בין ישראל והפלסטינים עדיין אפשרית בעתיד הלא רחוק.
ובסוף – האם חסידי היהדות והאיסלם, ילדי יצחק ושמעאל יהיו מסוגלים לשבת אחד עם השני בזמננו? מנהיגי האיסלאם יצטרכו לעבור את תהליך הרפורמציה שלהם (כמו שעשו הכנסיה הקתולית וכנסיות נוצריות אחרות). אבל מנהיגי הדת היהודים יצטרכו להבטיח לעסוק בזה ע"י עבודה תמידית כדי להגיע למוסלמים מתונים שבאמת קיימים, ולעסוק בתהליך זה ביחד.
בכמה צעדים ראשונים שנעשו בכיוון זה הייתי מעורב באופן אישי. אך יהיה צורך במאמץ גדול יותר כדי למשוך את תהליך הפיוס הרציני על ידי יהודים ומוסלמים בשנים ובעשורים הבאים. אז האם אפשרי פיוס בין אחים או עמים שהיו בקונפליקט במשך זמן רב? התשובה היא כן, אבל דרושים בגרות, חוכמה ואומץ.
שבת שלום,
דר' רון קורניש, רב
מנהל המועצה בין דתית מתאמת בישראל
העמדות המובעות במדור דבר תורה הן עמדות הכותבים ולא משקפות בהכרח את עמדות ארגון רבנים למען זכויות האדם
על יחסי יצחק וישמעאל. אני הרי עם-הארץ .אבל ישעיהו ליבוביץ' זצ"ל. נהג לצטט את הפסוק על מות אברהם:ת,,ויקברו אותו בניו ישמאל ויצחק"אז אולי לא כל כך עיינו אחד את השני.