הרב שמואל ריינר בפרשת "תולדות" מביא פרשנות חדשה לשאלת האחים ב"בראשית". הפרשה מלמדת אותנו דווקא על רצף של פרידות. הפרידות מהדהדות למציאות חיינו שדורשת הפרדה, אך ככל שאנו מנסים להתקדם בכך, הדברים פרדוכסלית קשים יותר. שבת שלום

פרשת השבוע "תולדות": על אחים ופרידות ›

בתמונה: עשו מוכר ליעקב את הבכורה עבור נזיד עדשים, מאת ז'ראר הואט, 1728 |
Figures Esau Sells His Birthright for Pottage of Lentils נחלת הכלל CC

הרב שמואל ריינר בפרשת "תולדות" מביא פרשנות חדשה לשאלת האחים ב"בראשית". הפרשה מלמדת אותנו דווקא על רצף של פרידות. הפרידות מהדהדות למציאות חיינו שדורשת היפרדות ממה שלא ניתן לאחוז בו לפי ערכינו, אך ככל שאנו מנסים להתקדם בכך, הדברים פרדוכסלית קשים יותר. שבת שלום

פרשת תולדות עוסקת בתאומים. בַּשְּׁנַיִם שהם בנים לאב ואם, גדלים בחצר אחת ולמרות כל זאת שונים. הם שונים בגופם ובנפשם: האחד אדמוני והאחר "אחר" כנראה חיוור. האחד צייד ואיש שדה והשני איש תם יושב אוהלים, איש בית. מה מעצב אותם? הבסיס המשותף, הבית המשותף או השונות והמולדת? מסתבר שהשונות יותר משמעותית, מאשר הבסיס המשותף, והביוגרפיה הזהה. (עלינו לשים לב כי בשונה מיצחק וישמעאל שהביוגרפיה שונה אמהות שונות גיל שונה וכו' כאן, אצל יעקב ועשיו הביוגרפיה זהה.)

כולנו מכירים את הסיפור גניבת הברכות. יש שמשתעשעים ברעיון שאם יעקב לא היה גונב את הברכות, אז עד היום, בני בניו של יעקב ובני בניו של עשיו היו חיים בשלום ובשלווה באותה החצר. בצד זה עולה שאלה קטנה ולא חשובה: האם יצחק ברך את עשיו, רק מפני שהוא הבכור, כי זו הפריבילגיה השמורה לבכורים בלבד?! אולי יעקב שמפיק לקחים מסיפור חייו היה מברך את כל הבנים שלו.

בראשית פרק כו :(לד): "וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי:(לה) וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה:"

בראשית פרק כז :"(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:(ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי:(ג) וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה צָֽיִד:(ד) וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:"

המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844 | Francesco Hayez 061נחלת הכלל cc

פרוש אחר לסוגיית הברכות

אני מבקש להציע פרוש אחר לסוגיית הברכות: הרגילו אותנו לחשוב שיצחק מברך את עשיו מפני שהוא אוהב את עשיו יותר מאשר הוא אוהב את יעקב. ויש לכך רמז בכתובים שרבקה אוהבת את יעקב ויצחק את עשיו. לאור פרשנות זו התוכנית של יצחק היא ששני הבנים יישארו בבית , הבכור מבורך והשני האוחז בעקב הבכור.

אולי הברכה איננה תמימה ופשוטה? אולי הברכה היא ברכת הדרך ליוצא לדרך רחוקה והסעודה איננה אלא "מסיבת פרידה"?

הפרשה התחילה בכך שנשות עשיו רעות בעיני יצחק. ( רק מחלקי הפרקים הנוצרים הפרידו בין הפרשיות.) בניגוד להנחיית האב הזקן –אברהם , לא לקחת נשים מכנען לכן אליעזר נשלח לחרן ומביא את רבקה, עשיו נושא נשים חיתיות. העבירה על צו הזקן היא כורתת את יצחק מנחלת אבותיו.

יצחק אוהב את יצחק אך מבין שעשיו לא יכול להיות הבן הממשיך ולהיות חלק מביתו. על כן הוא מתכנן להיפרד ממנו. הכל משתבש כשרבקה לא מבינה את משמעות הברכה ורוצה את ברכת הדרך הזאת לבנה האהוב יעקב. וכשיעקב מקבל את הברכה הנסיבות מביאות שהוא יהיה הבן המשולח. איך שלא יהיה הברכה תהיה לברכת הדרך, מי שיזכה בה יצא לדרך.

מעבר לפרשנות לסוגיה יפה בספר בראשית, נדמה לי שפרשה זו אומרת לנו משהו חשוב . לעיתים טוב לאחים שלא ישבו יחדיו, שידעו להיפרד זה מזה. ספר בראשית מספר על כמה וכמה פרדות אברהם ולוט יצחק וישמעאל ועכשיו יעקב ועשיו. מציאות החיים שלנו מחייבת את ההפרדות באם ממה שאיננו יכולים לאחוז בו לפי ערכינו ולפי הסטנדרטים של זכויות אנושיות ואזרחיות, באם אכן כך הדבר. ככל שהזמן חולף ההיפרדות נעשית דחופה יותר ובאופן פרדוקסלי מסובכת וקשה יותר.