בתמונה הרב נאוה חפץ באירוע "תג מאיר: אור במקום טרור"
למה ירושלים – ירושלים למה 13
רגע אחרי תגי המחיר במוראייר ושפרעם, יהודים, נוצרים ומוסלמים התכנסו ב"ממילא" בכדי לשאת תפילה בין-דתית לשלום. בזה אחר זו עלו המשתתפים לשאת את התפילה לשלום של רבי נחמן מברסלב בשפות שונות: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית ויידיש. הרב נאוה חפץ, כחלק מהקהל, לקחה תפילות ופרחים וחילקה לירושלמים מכל גווני הקשת, פלסטינים ממזרח העיר ואנשי דת נוצרים עם גלימות חומות ושחורות. ירושלים ההפכפכה שהתקלחה ברגע אחד, כאש בשדה קוצים, ברגע אחר עטתה על עצמה פנים של נורמאליות.
התעוררנו אור לבוקר יום רביעי, 12.11.2014, יום אחרי ציון הפסקת הלחימה במלחמת העולם הראשונה, לשני אירועים של תג מחיר: האחד בכפר הפלסטיני מורייר בשטחים, והשני בקבוק תבערה שנזרק על בית הכנסת העתיק בעיר שפרעם.
אי אפשר להישאר אדישים, אי אפשר לשתוק ולהישאר ספונים בבועה. בערב ירושלמי קריר זה התכנסנו כ- 200 איש ואישה ב"ממילא" – המעברה משנות ה- 50 שזה מכבר הפכה לקניון יוקרתי פתוח, אחרי שפינו את מרבית תושביה שחיו בעוני מרוד במשך עשרות שנים לשכונת גילה הממוקמת מול בית לחם והכפר בית ג'אללה. הרחוב הומה אדם: תיירים מרחבי העולם, ירושלמים מכל גווני הקשת, פלסטינים ממזרח העיר ואנשי דת נוצרים עם גלימות חומות ושחורות. זוהי ירושלים המגלמת בתוכה בליל שפות, דתות, תרבויות, לאומים ותפיסות עולם. ירושלים ההפכפכה שברגע אחד מתלקחת כאש בשדה קוצים, וברגע השני עוטה פנים של נורמאליות.
יהודים, נוצרים ומוסלמים מכונסים בממליא ונושאים תפילה בין-דתית לשלום. בזה אחר זו עולים המשתתפים לשאת את התפילה לשלום של רבי נחמן מברסלב בשפות שונות: עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית ויידיש. במעמד זה, מילות התפילה מקבלות עוצמה לנוכח המציאות העגומה אותה אנו חווים בחודשים האחרונים:
יהי רצון שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם,
ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם,ולא ישאו עוד
גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה…אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלֹקת, חס ושלום,
ולא בשביל שנאה וקנאה וקנטור ושפיכות דמים, חס ושלום…
בתום התפילות אנחנו עומסות זרי ורדים ואת מילות התפילה בעברית ערבית ואנגלית ושמות פעמינו לתוך השוק של העיר העתיקה. שתי נשים האחת דתייה – חובשת כיפה והשנייה חופשית עושות דרכנו בסמטאות העיר הקדושה לשלוש הדתות. בדרך אנחנו עוצרות ומחלקות לעוברים ושבים ורד ודף תפילה: "אפשר להגיש לכם פרח ותפילה לשלום במזרח התיכון?" התגובות רבות ומגוונות. תיירים מאוקראינה ורוסיה לא מתייחסים כמעט לפנייתנו, "No English" הם אומרים. אנחנו פונות לנשים חרדיות היושבות על ספסלים ברחבת מגדל דוד: "אפשר להציע לכן ורד ותפילה לשלום של רבי נחמן מברסלב?" כן הן אומרות "רבי נחמן זה תמיד טוב". חברתי, מתעקשת לגשת לגברים חרדים העושים דרכם אל הכותל וממנו. הם כמובן מתעלמים ממנה, היא לא מרפה, רודפת אחריהם ומנופפת בדף התפילה: "קחו תפילה לשלום זה חשוב"! אך ככל שהם מתעלמים ממנה כך גובר בה היצר לשכנע אותם לקחת את התפילה. היא לא מפספסת אף ישיבה בּוּחֶר אחד מקטן ועד קשיש.
פרחים להורדת הלהבות
אנחנו פונות לרחוב המוביל לכנסיית הקבר. הסוחרים הפלסטינים משתאים למראה שתי נשים עמוסות פרחים על זרוען, המתעקשות לחלק להם את התפילה לשלום בצירוף ורד.
אני נגשת לאחד הסוחרים ומציעה לו ורד ודף תפילה. הוא מסתכל על הדף, קורא את התפילה בערבית ואומר לי: "מה זה, אני מכיר את זה, זה מהקוראן", "תראה, אני עונה לו, בכל הדתות יש מסרים של שלום, הבעיה היא איתנו בני האדם שכל הזמן מנסים להתעקש שהאמת הבלעדית נמצאת רק בדת שלנו. לכולנו יש ערכים משותפים, צריך רק להכיר האחד את השנייה". "טוב, תני לי עשרה ורדים, יש לי עשרה אחים". "אשֹמַע יא אחויָה"(שמע אחי) אין לי הרבה ורדים ואני צריכה לחלק לעוד אנשים".
ההיענות המרבית היא מצד הפלסטינים המסתובבים ברחוב, זו ההזדמנות הצנועה שלנו לנסות להוריד את הלהבות, להראות שיש פנים אחרות לישראלים. בהמשך הרחוב אנו עוצרים נזירה קטנת קומה עטויה שחורים. אנחנו פונות אליה באנגלית ומציעות לה את התפילה: "אני אוהבת את ישראל" היא פולטת בחיוך רחב, "אני מקפריסין". סוף, סוף מי שהיא מאירה לנו פנים. אני חייבת להגיע לחברי ג'ורג', מוכר הקרמיקה בהמשך הרחוב. כבר לא נשארו כמעט פרחים ודפי תפילה. אנחנו מגיעות לחנות שלו והוא מקבל אותנו בחיוך רחב: "מה שלומך? מה את עושה פה בשעה כזו?". ואני מחזירה: "תכיר זו חברתי ואנחנו מחלקות כאן פרחים ותפילה לשלום". "שאלהים ישמור אותך" הוא אומר לי. איש צנוע הוא ג'ורג', תמיד יש לו איזה סיפור מעניין לספר לי, תמיד אנחנו מחליפים הגיגים על המצב על החיים במזרח העיר. ג'ורג' לוקח את אחד האגרטלים מקרמיקה ושם בהם את שלושת הורדים האחרונים שנשארו לי. "שנתראה בימים שקטים הוא אומר לי" ונפרד ממני לשלום.
אנחנו חוזרות בידיים ריקות לממילא – המעברה, שכונת התפר בין מערב העיר למזרחה, ואני אומרת בליבי: "הלוואי ומחווה צנועה זו נגעה במספר אנשים".
אז אם תשאלו למה ירושלים – ירושלים למה? כי ירושלים מגלמת בחובה את מדינת ישראל כולה, ירושלים היא ישראל בזעיר אנפין ואם בירושלים נשכיל למצוא את הדרך לחיות זה לצד זו בכבוד הדדי הרי שהדבר יקרין על כל החברה הישראלית.
הרב נאוה חפץ | 12.11.2014
