ישנו פאן סימבולי עצוב לעובדה שבאותו לילה הציתו קיצוניים מסגד בכפר הפלסטיני מוראייר בגדה ובית כנסת עתיק בעיר הפלסטינית-ישראלית שפרעם שבצפון. בעת של רגישות דתית גוברת סביב הר-הבית ומסגד אל-אקצה, המעשים הללו לא רק מכוערים, אלא גם מסוכנים לכולנו.
בשני הצדדים ישנם גם כוחות אחרים בתכלית – ילדים ערבים משפרעם ששיפצו את בית הכנסת לאחר ניסיון התנכלות קודם אנשי תג מאיר: אור במקום טרור ובהם רבנים למען זכויות האדם שבאו לביקור סולידריות והעניקו ספרי קוראן חדשים במסגדים שהוצתו בגדה
אנחנו צריכים לשרטט מחדש את מפת הכוחות – לא יהודים מול ערבים, אלא שוחרי טוב וחיים משותפים מול מי שמאוהבים ברעיון של "זה או אנחנו או הם". אלו גם אלו נמצאים בשני הצדדים.
בתמונה: קולאז של המסגד השרוף במוראייר (קרדיט צילום – רבנים למען זכויות האדם) לצד תמונה מתוך בית הכנסת בשפרעם. קרדיט: PikiWiki Israel 11134 Ancient SynagogueCC BY 2.5view term
בית הכנסת העתיק בשפרעם מתוארך לתקופת שלטונו של דאהר אל עומר. דאהר אל עומר, אל עמר הזמין יהודים להתיישב בעיר, והרב חיים אבולעפיה התיישב בעיר עם תלמידיו. הם שיפצו את בית הכנסת שנבנה במאה ה- 17. בית כנסת זה עומד על תילו עד עצם היום הזה ורבים המבקרים בו.
אל עומר הוא גם מי שנחשב לאחד מהאבות הראשונים של לאומיות ערבית ייחודית שהתפתחה בשטח שהוא היום מדינת ישראל, ולימים קיבלה את הכינוי "לאומיות פלסטינית". אל עומר חי ופעל כמאה שנה לפני שהרצל כתב את "מדינת היהודים", אך היה זה הוא שהזמין לראשונה יהודים לעלות לארץ-ישראל בעת המודרנית, וסייע בחידוש היישוב היהודי בטבריה ובשפרעם. מורשתו יכולה ללמד אותנו, ערבים ויהודים, משהו חדש על השורשים שלנו ועל האפשרות לחיות ביחד. היום היה מוקע המנהיג האגדי, אל עומר, כ"ציוני" על ידי הקיצוניים מקרב הערבים, וכ"לאומן פלסטיני" על ידי מכחישי הזכות להגדרה עצמית לפלסטינים מקרב היהודים.
