אנשטישמיות מודרנית: שריפת דגל ישראל בהפגנה אנטי ישראלית – 2011 Quds Day in Nishapur (1) CC 0
"את אשר יאהב – יוכיח": על ביקורת הוגנת, שנאת ישראל ושנאת הדמוקרטיה
לאחרונה התפרסמו שני ספרים של עיתונאים המבקשים לקעקע את האמינות, המוטיווציות והלגיטימיות של הגופים והארגונים הפועלים למען זכויות האדם בישראל. הם העלו פולמוס ישן ועכור בנושא. רבים האי-דיוקים והעיוותים שנשמעו נגד ארגוני זכויות האדם במסגרת זו. מסוכנת המגמה לפגוע במאבק חיוני זה, מאבק חיוני לקיומה, לשלומה ולדמותה של המדינה והחברה בישראל. טור מאתגר של הרב פרופ' יהוידע עמיר
כישראלים, אנו חשים חובה להתבונן בעין ביקורתית על מעשיה של מדינתנו. אנו מודדים אותה לאור אמת-המידה של ערכינו היהודיים וערכינו הדמוקרטים. כשנעשים מעשי עוול, כשהאצבע קלה על ההדק, כששלטון החוק נעשה מרמס תחת רגלי אנשי ימין קיצוני – אנו יודעים שלא רק באחרים הם פוגעים, אלא בנו, בנפשנו, במדינה שהקמנו כדי שתהיה בית-חיינו. לעולם איננו מוכנים להתנחם בעובדה שבמקומות אחרים, קרובים ורחוקים, נעשים מעשי עוול גדולים יותר, רבה יותר הרצחנות, הרסנית לאין ערוך הפגיעה בזכויות אדם. זו הזדהותנו הביקורתית, זו תוכחת-האהבה שעלינו להשמיע. היא ביטויה העליון של מחויבותנו היהודית, של אחריותנו האזרחית, של עמידתנו לפני אלוהינו ועם אחינו ואחיותינו.
ראויה גם ביקורת הנשמעת מבחוץ. אך טבעי הוא שרבים בעולם ימחו על מעשים בלתי ראויים שעושה ישראל. זו זכותם וזו חובתם האנושית. ועלינו החובה להקשיב לדברי הביקורת, גם אלה של אויבינו; לברור מהם את הבר מהמוץ, האמיתי מהשקרי, התובע תיקון מהמכוון לקלקול ולהרס. אבל חיוני שנאמר בקול גדול, שנטייתו של הצד השני – גורמים אנטי-ישראליים ואף אנטישמיים (בעם הפלסטיני, בעולם הערבי או בכלל) – לעשות דמוניזציה מוחלטת של ישראל ולהציג אותה כ"שטן", אינה רק שקרית ופסולה מבחינה מוסרית. נטייה זו אף משחקת היטב לידי מכחישי המציאות בישראל, לידי אלה הרוצים להשתיק כל ביקורת על ישראל מבית ומחוץ, ולהציג את ארגוני זכויות האדם כמי שנמצאים באותו מחנה עכור.
כך היה כשנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, השמיע באו"ם טענות על "רצח עם" ישראלי. קל מאוד היה להתאחד בהכחשה ובדחייה גורפת, ולהכחיש את המציאות הקשה בעזה במהלך מבצע "צוק איתן", לפניו ולאחריו. הוא הדין ב"גופי חקירה" בינלאומיים שברורה הטייתם החמורה נגדנו, חוסר הפרופורציה המשווע של פעולתם, והאינטרסים הזרים המעורבים בפעילותם. הפלסטינים רשאים אולי להירתם לכל מאמץ כזה; אנחנו, הארגונים והפעילים למען שיפור מצב זכויות האדם בישראל, חייבים להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאיננו חלק מקמפיין בינלאומי פסול זה. ניסיונם של יריבים רעיוניים בימין הרדיקלי לצייר אותנו כשותפים של גורמים כאלו – הוא שקרי ומסית, ויש להוקיעו כמצוי מחוץ לטווח הדיון הלגיטימי, אפילו במאבק אידיאולוגי מר. אם יצליחו במשימתם ליצור מדינה שביקורת עצמית הגונה אינה לגיטימית בה, יפגעו אנושות בישראל.
אל לנו ליפול לפח הדיכוטומיה השקרית, כאילו השאלה היחידה האפשרית היא האם ישראל היא "מלאך" או "שטן". כך נהג, בחוסר אחריות אופייני, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בנאום התשובה לדברי עבאס. כך נוהגת ההסברה הישראלית הרשמית מאז. אל לנו להניח לדברי בלע זדוניים הנשמעים לא אחת, להשתיק את קולה הצלול של הביקורת הראויה והחיונית לחיינו, מבית ומחוץ. אל לנו להניח לשונאי ישראל, מזה, ולשונאי הדמוקרטיה, מזה, לשכנע אותנו שכל מבקריה של ישראל אינם אלא סייעניהם של המבקשים לצייר את ישראל כשטן ולשלול את הלגיטימיות של עצם קיומה; גם אלה הפועלים בהגינות, במקצועיות ובלא משוא פנים. כרבנים וכמנהיגים דתיים אנו מחויבים, היום יותר מתמיד, למצווה ולאמונה הגלומות בדברי הנביא: "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה" (ישעיהו א, כז).
הרב פרופ' יהוידע עמיר
הרב פרופ' יהוידע עמיר הוא פרופ' למחשבת ישראל בהיברו יוניון קולג', יו"ר מר"ם – מועצת הרבנים המתקדמים בישראל, וחבר פעיל ב"שומרי משפט" – רבנים למען זכויות האדם.
***
