אני מביא להלן את הרהורי יום כיפור תשע"ה. תוכלו גם לקרוא את הוידוי השנתי שלנו. באתר גם ניתן להוריד את הוידוי בקובץ וורד. בנוסף, עלה באתר נוסח הוידוי שכתב הרב פרופ' יהוידע עמיר.

ביום א', נעלה את האסיף הרוחני תשע"ה (רשימת הדברים הטובים שקורים במדינה ובחברה שלנו, וגם פירוט של מקצת מההצלחות של רבנים למען זכויות האדם). כמו כן, נעלה פוסטרים של אושפיזין שניתן להזמין לסוכתנו וליבנו.

המסיק מתחיל בשבוע הבא. נצא אליו ביום ב', ג' ובחול המועד סוכות! נא להזמין מקום עבור ימים אלו, או כל יום חול אחר עד השבוע הראשון בנובמבר (כולל):

• משרד: 02-6482757 או info@rhr.israel.net (אחרי שעות משרד, אבל לא בשבת או חג)
• ניתן ליצור קשר עם הרב יחיאל גרינימן – 050-2110639, yehielgreni@gmail.com

גמר חתימה טובה,

אריק

להבחין בין המצוי ובין הרצוי

הרהורי יום כיפור תשע"ה

הרב אריק אשרמן

מתוך הוידוי השנתי של שומרי משפט:

על חטא שחטאנו לפניך בזדון ובשגגה

באמרינו שהמצוי הוא הרצוי.

ועל חטא שחטאנו לפניך בהנמכת ציפיות

כי המצוי "מספיק טוב".

 

על חטא שחטאנו לפניך בצידוק הדין

כשאמרנו תיקון עולם "בשמיים היא" ולא "קרוב אליך, לעשותו".

ועל חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון

באמרינו "לא יכול" במקום "לא רוצה".

 

על חטא שחטאנו לפניך בפריקת עול

כאשר הרמנו ידיים ואמרנו: "ניתן לאחרים לתקן את העולם".

ועל חטא שחטאנו לפניך בקלות ראש

בהזנחת החינוך והעבודה לטווח ארוך, מתוך מחשבה שניתן לתקן את הכול ומיד.

 

על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה

הטפנו, התלוננו, למדנו ושוחחנו ללא הפיכת תלמוד למעשה.

ועל חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב

בעומדנו תוהים ונבוכים ללא אמונה שמעט אור דוחה הרבה מן החושך.

 

על חטא שחטאנו לפניך בלצון                          

כלפי אלה שעודם מאמינים שביכולתם ליצור עולם טוב יותר.

ועל חטא שחטאנו לפניך בדעת ובמרמה

עצמנו, באמרינו "יהיה בסדר" על מנת להצדיק את אי-העשייה.

לאחרונה קיבלנו את תשובת המדינה לדרישת שופטי בג"ץ (בתגובה לעתירה של שומרי משפט ושותפינו). המדינה אמורה הייתה להציע איך ניתן לשפר את שיטות התכנון בשטח סי. שיטות אלו נוהגות איפה ואיפה נגד פלסטינים, ומובילות להריסת בתים. כפי שחששנו, המדינה ניצלה את האמירות של השופטים, על כך שהם לא מתכוונים להכריח אותה (את המדינה) לקבל את הפתרון שלנו, והציעו רק "עלי תאנה". הם המציאו נוהל המחייב לשמוע את דעתם של פלסטינים, אבל כזה שמשאיר את ההחלטות לגמרי בידי הממשל הצבאי. אין אפילו אפשרות לבקרה חיצונית ישראלית, ובוודאי שאין התייחסות לדרישתנו שתכנון עבור כפרים פלסטיניים יחזור לידיים פלסטיניות. עכשיו נצטרך לשכנע את השופטים לשים לב לביקורת שהם עצמם העלו כלפי המצב הנוכחי. ולקוות שהם לא יהססו להכתיב פתרונות למדינה.

שלשום מישהי שאלה אותי, "אתה לא באמת חושב שיש סיכוי שננצח?" אחרי חצי שנייה אמרתי, "בוודאי שיש סיכוי." מישהי נוספת הוסיפה, "אל תשכחי שאת מדברת עם אריק." ואני מקווה שזה לא רק אריק; שיש את המצוי ואת הרצוי, ושאסור להתבלבל ביניהם. האם אני מבין שאנחנו נלחמים נגד הזרם? בוודאי. אני מבין היטב איפה אני חי, ובאיזה מציאות. אבל, אני משתדל לשמור על אמונה באלוקים, בעצמי, בשותפים/ות שלי ובעמי. זה מאפשר לי לראות מעבר למציאות הנוכחית העגומה.

יש הבדל ענק בין להכיר במציאות של היום ובין להשלים עם המציאות הזו, ולחשוב שהיא בלתי נתנת לשינוי.

בפוסט "האם ניתן להגן על השקפת עולם בעלת תקווה? – הרהורי ראש השנה" כתבתי על חלק מהסיבות המובנות שמקשות על רבים/ות לשמור על תקווה, וגם על הסיבות האובייקטיביות והאמוניות שמזינות את התקווה שלי; אודות הסיבות המקשות על רבים מאתנו לשמור על תקווה, לא נוח לי לנקוט בשפה של חטא בנוגע לאי היכולת לראות מעבר למצוי. נראה לי קצת כמו להאשים את הקורבן. אני גם יודע שבמשך ההיסטוריה היו שיפורים במצב האנושי, שנעשו על ידי אלו שלא התכוונו לכך, או אפילו שהאמינו בסיכוי של שינוי. מאידך, היו מקרים בהם אלו שהתכוונו והאמינו דווקא ורחמנא ליצן, הצליחו רק לדרדר את מצבנו.

ומכל מקום, יש לנו סיכוי יותר טוב לבנות את העולם שאנחנו חולמים/ות אליו ושאלוקים מאחל לנו – במידה ונחזיק בחזון של איך העולם צריך להראות, ונאמין שהוא בר השגה, ושאנו מוכנים לפעול להגשים אותו. כאשר אנחנו נכשלים בכך, אולי זה לא חטא כפי שאנחנו רגילים לחשוב עליו, אבל הוא בהחלט חטא במובן "להחטיא את המטרה." ויש השלכות לדברים הללו.

פעמים רבות במשך המלחמה האחרונה ציטטתי מפרקי אבות (ה:י"א) "החרב בא לעולם בגלל עיוות הדין ועינוי הדין." אבל, תמיד אני משתדל להוסיף שחז"ל הבינו את המציאות בלי להשלים או להצדיק אלימות, כתגובה מקובלת, או שמסייעת לפתור את אי-הצדק. צריך להיות טיפש ונאיבי שלא להבין מדוע החמאס מגיב באלימות לדיכוי של פלסטינים על ידי ישראל, או מדוע ישראל מגנה על עצמה באלימות יותר עוצמתית. כך זה בעולמנו. אבל, אם נוותר על החזון הרצוי, נמצא את עצמנו משלימים עם הכוונות הרצחניות של חמאס וכל מה שחוללנו בעזה.

חז"ל שמו דגש על נס פח השמן יותר מאשר על הנצחון הצבאי של החשמונאים, וקבעו את "לא בכוח ולא בחייל, אלא ברוחי אמר ה' צבאות" (זכריה ד:ו) כההפטרה עבור שבת חנוכה. לדעתי הם עשו את זה כי ראו מה יצא לנו מהניצחון הצבאי, והאמינו שדברים יכולים וחייבים להיות שונים, ורצו לחנך אותנו לשאוף למציאות הרצויה הזו.

הסיפור הראשון בתורה לאחר הגירוש מגן עדן הוא קין והבל. רגע לפני שקין רוצח את הבל, אלוקים אומר לו: "וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ." (בראשית ד':ז') בסוף קין לא מצליח למשול בחטאת, אבל אלוקים האמין שהיה לו את היכולת, וציפה לפעולה אחרת.

מציאות "המצוי" בעולמנו הוא של אי צדק המוליד אלימות במה שנראה כמעגל בלתי ניתן לשבירה. בני האדם נכנעים לרגשות קנאה, תאווה לכוח ולרכוש, ולכעס הנפגעים. ולכן לגמרי מובן לי, מדוע יש אומרים שטבע האדם לא ישתנה לעולם. הפילוסופים של הנבואות השחורות אומרים לנו שכאשר נלחם נגד מציאות שכזו, רק נקלקל עוד יותר. עלינו להשלים אם המצוי ולעשות מין רגולציה בכדי לחיות אתה. כל ניסיון לקפיצת הדרך בכדי להקדים את ביאת המשיח מביאה אסון. אבל באגדה אחרת שהזכרתי הקיץ, רבי יהושוע בן לוי מתאכזב כי המשיח אומר לו שהוא מגיע "היום" ולא בא. אליהו הנביא מסביר לו שביאת המשיח ומציאות חדשה תלויות בנו. הוא מתבסס על תהילים (צ"ה:ז'): "הַיּוֹם, אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (סנהדרין צ"ח, עמוד א') מעשינו יכולים להציב ולשנות את המציאות לטובה, ולהביא את גן העדן המשיחי.

מדרש מוכר נוסף שמרחיק לכת עוד יותר מתרחש כשרבי שמעון בר יוחאי מפרש את ישיעהו (מ"ג:י'): "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה" ואומר, אתם עדי נאם ה' ואני אל – כשאתם עדי אני אל." (ילקוט שמעוני סימן תקמח).

אלו שמבינים זכויות אדם, אחרת מאתנו, מאמינים שביכולתם לשנות את המציאות. לאחר בג"ץ "אלון מורה" פסק ב-1975 נגד התנחלויות באדמה פלסטינית, מצאו דרך לעקוף אותו. לאחר ההתנתקות, הפילו ממשלה והביאו אחרת. אחרי שרשרת של הצלחות של רבנים למען זכויות האדם להחזיר אדמות פלסטיניות לבעליהם ולאחר שארגונים אחרים השיגו פסקי דין שהורו על הורדת מבנים בהתנחלויות, כי הם נבנו על אדמה פרטית פלסטינית, הקימו את ועדת אדמונד לוי. הם היו על הקרשים לאחר רצח רבין, אבל בזמן קצר התאוששו, בעזרת הטרור הפלסטיני, אבל לא רק…

אולי המציאות היום בישראל היא המציאות הכי מדכאת שאני אי פעם זוכר. אבל, היא לא תשתפר אם ננקוט בגישה "שב ואל תעשה". בואו נחליט יחד השנה לא "להחטיא" על ידי בלבול בין המצוי והרצוי, על ידי השלמה עם המצוי, על ידי להתייאש מיכולתנו לקרב את הרצוי, או על ידי השארת המלאכה לאחרים/ות.

ממש אתמול צעדנו בהצלחה לבית המשפט העליון עם אורי בן שמואל באמצעות העתירה המצויינת של עו"ד בקי כהן-קשת שלנו. וכאשר עזרנו לאורי כאשר הספרים עדיין פתוחים להעביר את רוע הגזירה, לא עזרנו רק לאדם אחד בנוסף לנושא העקרוני שבקי עתרה נגדו. חשוב לזכור כי המדינה לא דאגה למלאי הדיור הציבורי במשך שנים רבות, דבר שמאפשר לחברת עמידר לטעון שהיא חייבת לפנות את אורי כי אחרים זקוקים יותר. כולנו תקווה שתיק זה יעזור לנו במאבק הכולל להציל את הדיור הציבורי, ולהראות שההזנחה היא זאת שמעמידה נזקק אחד כנגד הנזקק האחר.

באותה השעה שבה היינו בבית המשפט העליון, חקלאים פלסטינים מסקו את אדמותיהם הצמודות להתנחלות נוקדים באזורים שנמנעה מהם הכניסה במשך שנים רבות. הרבה מהמתנחלים זעמו כשהביטו בתדהמה בחיילי צה"ל המאבטחים את החקלאים הפלסטינים על יד ביתיהם. יש מהם שייתכן שלא ראו פלסטיני מעבד את אדמותיו מהיום שבאו לגור שם. אנשי ביטחון הישוב עשו עבודה טובה להרחיק את החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם וגירשו את מי שהצליח בכל זאת להגיע. ושלשום, אחרי יומיים של עבודה, המתנחלים שוב הצליחו למנוע את העבודה. אבל הצבא התערב אתמול, והמסיק התחדש.

אין לקחת את ההצלחות הללו כמובנות מאליהן. שניהן תוצאות של עבודה קשה והשקעה רבה. באף מקרה אין סוף פסוק (כפי שראינו בבג"ץ התכנון). לשתי ההצלחות הללו יש פוטנציאל להוביל לשינוי רחב ושיטתי יותר. הם מובילים אותנו מהיכולת לדמיין מציאות רצויה יותר מאשר המציאות המצויה.
ברצוני לסיים בתפילה הנמצאת ב"משכן תפילה", הסידור הרפורמי בצפון אמריקה (עמוד 157):

"בעולם שנקרע מאלימות מכאב, בעולם רחוק משלימות ועדיין ממתין לגאולה, תן לנו את האומץ, מקור הטוב, לומר "יש אלוקים אחד בשמיים ובארץ…"

כשלונותינו הן רבים – מגאותנו גדולות – אבל תהילתנו להיות עדים/ות לאלוקינו, ולהחיות בעדנים חשוכים, חזון של עולם נגאל."

גמר חתימה טובה,

אריק