בפרשת "כי תבוא" הרב אבי נוביס-דויטש בוחן את העולם הפטרנליסטי החקלאי, שבו רק אב בעל אדמה יכול להקנות חסות. הוא מראה כיצד הביכורים והמעשר, הם כלים המאפשרים לפרק את מבנה הכוח של הקניין, ועליהם מבוסס גורל העם והארץ. שבת שלום
פרשת "כי תבוא" פותחת בתיאור מצוות הביכורים, מצווה זו תובעת מן המתיישב החדש בארץ לתת את הפירות הראשונים שיצאו מן האדמה, כדרך להביע שמחה בטוב שניתן לו. המצווה שלמה כאשר בשמחה זו מעורבים גם הלוי והגר. כדרכו של ספר "דברים" מעבר להבאת הביכורים נדרש המתיישב החדש להוסיף דברים לביכורים אותם הוא מביא. בדבריו מזכיר המתיישב את האב המייסד – האובד (נודד) שנאלץ לרדת למצרים הפך לעם במצרים ושם נתענה על ידי המִצרים ונגאל משם בחסדי האל ואף הגיע בחסדו אל הארץ הטובה. מתן הביכורים הוא הכרת תודה של המתיישב בחסד גאולת מצרים.
ניתן לציין שלשה אלמנטים בהכרת תודה לחסד גאולת מצרים:
- מתן ראשית הפרי, החלק אליו אתה מתאווה ביותר, ונתינה זו מזכירה לך כי היבול שלך אינו באמת שלך, וכי הוא ניתן לך בזכות החסד שגמל לך הקב"ה. הקב"ה לא גמל אותו בזכות מעשיך הטובים אלא בזכות העובדה שהוא ראה את ענייך את מצוקתך את מצבך הנדכא.
- החובה לשמוח יחד עם הלוי והגר, שני אלו מייצגים את היושב בקרבך חסר האדמה, ושוב אתה נזכר כי אדמתך אינה ממש שלך.
- החובה לחזור לסיפור הראשית, הסיפור שמתחיל באב ארמי נודד נע ונד חסר ארץ וחסר מקום קטן וייתכן בהחלט גם חסר רכוש.
שלושת אלו יחד מדגישים כי אדמתך לא שלך, וכי תמיד חובתך לזכור את מי שאין לו. או לחלופין אם תרצה לחקות את מעשי האל כפי שהוא ראה את ענייך עמלך ולחצך, התבונן אתה וראה את אלו.
מיד לאחר מצוות הביכורים מובאת מצוות המעשר . גם כאן לאחר הפרשת המעשר נושא המביא – דברים. בדבריו מציין המתיישב כי נתן את הקודש (אותה חלק מן היבול שנועד לה') ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ולא השתמש בו לצרכיו. בתמורה מבקש המתיישב, כי האל יברך את האדמה. ואת עם ישראל.
כאן הדגש הוא כי הנתינה של המעשר תהיה דווקא לבני החסות, לאלו שאין להם פַטרון טבעי וממילא הם זקוקים לחסדים. בעולם פטרנליסטי חקלאי רק אב בעל אדמה יכול להקנות חסות, וכאן מזכירה לנו המצווה, כי אין זו זכות הנובעת מהחזקת הכח, אלא חובה שגורל העם והארץ תלוי בה.
צפו: קובי אוז – זלמן זה לא אתה (גרסת רדיו)
שתי מצוות אלו מזכירות לנו כמה מאתוסי היסוד במסורת היהודית ובמשנת זכויות האדם:
האחד עבד היית במצריים ורק בגלל שהאל ראה את ענייך נגאלת משם, ממש כמו האל גם אתה חייב לשים לב לעניים ומצוקותיהם של אחרים. והשני כמאמר קובי אוז לזלמן "אדמתך לא אתה", אין לך בעלות מוחלטת באדמתך רכושך, ולכן לא הקניין עיקר, וכל בעלות ניתנת להעברה.
שבת שלום,
הרב אבי נוביס-דויטש
