העיקר הבריאות, ממשלת ישראל? ›

עדות מצמררת:
שמי ורדה כהן מבאר שבע, אני אהיה בת 54 בעוד כמה שעות. אני אם חד הורית לחמישה ילדים, שלושה בוגרים ושתיים מתחת לגיל 18. אני מתגוררת בדירת עמידר עם שתי הבנות הקטנות שלי מור בת 16 וירדן בת 14.
אני חולת סכרת קשה מזה כ- 10 שנים, בשלוש השנים האחרונות חלה התדרדרות במצבי. יש לי בצקות בעיניים וברגליים, אני מאבדת את ראייתי ומקבלת זריקות בשתי העיניים. אני מתקשה להתנייד בגלל הרגליים, קשה לי ללכת לעשות קניות וסידורים. אני לא מתפקדת בבית, מחליקה במקלחת וסובלת מסחרחורות. הזיכרון שלי נפגע ומספר פעמים אף יצאתי מהבית והשארתי את הגז פתוח. בגלל המצב הבריאותי אני מתקשה לבצע את המטלות היומיומיות בבית, קשה לי לבשל, לנקות ולהחזיק את הבית. לא נעים לי להיות אמא חולה בבית מבלי להיות מסוגלת לדאוג לבנות שלי. אני עושה כל שביכולתי לדאוג להן אבל זה קשה לי מאוד. כל השנים עבדתי, עבדתי כפקידה במשטרה, בדואר ובחברת ביטוח. העבודה האחרונה שלי היתה מטפלת סיעודית לקשישים. כפי שציינתי לפני כ-10 שנים חליתי ומאז אני לא עובדת.
ההשפעה של המצב הכלכלי על המצב הבריאותי שלי גדולה. לפעמים אין לי כסף לקנות תרופות ואני לא לוקחת את התרופות שאני זקוקה להן. אני נאלצת לוותר על תרופות בכדי לקנות אוכל בעבורי ובעבור הבנות. הבריאות שלי מתדרדרת כי אני לא נוטלת את התרופות שלי בצורה קבועה. עלות התרופות שלי הינה בערך 350 ₪ לחודש. ישנם חודשים שיותר ויכול להגיע עד 400 ₪ בחודש. מחיר התרופות הינו גדול ביחס להכנסתי שצריכה להספיק למחייה, תרופות, החזר חובות , גידול הבנות ועוד…
בכבוד רב,
ורדה כהן.

קישורים נוספים:

• עוד על המאבק שלנו ליישום המלצות ועדת אלאלוף לצימצום העוני