ניתוח הפורום למאבק בעוני: קידום שוויון ההזדמנויות בין ילדי ישראל בחינוך – הזדמנות שאנו עלולים לפספס ›

הפורום למאבק בעוני: ללא שינוי דראמטי של מדיניות התיקצוב, יישאר על כנו ואף ייתחזק חוסר שוויון ההזדמנויות בחינוך בישראל. כעת מונחת הצעה שיכולה להתחיל מגמה זו. האם לא לכל ילד מגיע חינוך שווה?

בימים אלו, מובאת לדיון בממשלה הצעה ל"תיקצוב דיפרנציאלי" (מפצה) אפקטיבי ומשמעותי יותר עבור תלמידים המגיעים משכבות מוחלשות. הצעה זו נתמכת, הן ע"י שר החינוך והן ע"י הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף). אך בצל הבשורה על קיצוצים, עולה חשש כי גם הצעה זו לא תיושם או שיישומה ייפגע.

התוצאה תיהיה המשך והעמקה של המצב הקיים – פערים בחינוך וכתוצאה מכך פגיעה בסיכוי להזדמנות שווה בין ילדי עניים לילדי המבוססים: ילדים הגדלים בישראל ביישובים המדורגים באשכולות החברתיים – כלכליים הנמוכים במדרג היישובים של הלמ"ס ייזכו ללמוד במערכת חינוכית שמשאביה מצומצמים יותר מילדים ששפר חלקם והם גדלים ביישובים המדורגים באשכולות הגבוהים. כתוצאה ממציאות זו אנו עדים לתהליך בו "החזקים מתחזקים והחלשים מוחלשים".

חגית חובב, מי שעמדה בראש האגף לשיקום שכונות וכעת מכהנת כיו"ר המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי וחברה בפורום הארגונים למלחמה בעוני:

בשל מרכזיותו של תחום החינוך עשוייה להיות לכלי ה"התקצוב הדיפרנציאלי" (המפצה) חשיבות עליונה בקידום שוויון ההזדמנויות בחינוך. על מסקנה דומה הצביעו גם שני דוחות רשמיים שפורסמו בשנים האחרונות (דוח בנק ישראל לשנת 2008 , דוח מבקר המדינה שנתי 60ב' בשנת 2009).

מחובתה ואחריותה של ממשלת ישראל לפעול לצמצום אי שוויון מובנה זה, הן באמצעות הגדלה משמעותית של חלקו של התקציב המיועד לתקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך והן באמצעות החלתה על כל מרכיביה, החל מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. עליה לתבוע ממשרד החינוך לדווח לציבור בשקיפות, מידי שנה על היקף הקצאה זו ועל תוצאותיה. ללא מתן תוספת תקציבית מפצה זו לא ניתן יהיה לצמצם בטווח הארוך את הפערים הרחבים הקיימים כיום בתוכה ולחלץ ממעגל העוני רבים מצעיריה החיים במציאות זו, דור שני ושלישי, לוותר על חלק מההון האנושי הקיים בה, לפגוע בצמיחתה הכלכלית העתידית של מדינת ישראל.

עוד היבטים בניתוח של גב' חגית חובב:

• למה תיקצוב מפצה בחינוך פועל לטובת כלל החברה?

מעבר לקידום העיקרון החשוב של שוויון הזדמנויות, מחקרים שנערכו ע"י ה – OECD מורים שכל דולר של השקעה ציבורית בתכניות חינוכיות מקדמות בתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות תרם למדינה תשואה חברתית של שלושה דולר לפחות בעתיד. כוונתנו לתוספת הכנסות בגין המסים שישלמו תלמידים אלו בבגרותם, חיסכון בהוצאות בטיפול רפואי, הפחתת תשלומי אבטלה ותמיכות ציבוריות, הפחתת העסקה של עובדים סוציאליים, חיסכון בהוצאות משטרה ובתי סוהר, מעל לכל – שיפור ברמת חייהם העתידית.

• מדוע יש פערים בין איכות החינוך הניתן לילדי עניים ולילדי מבוססים?

מערכת החינוך בישראל ממומנת על ידי ארבעה מקורות מרכזיים הנבדלים בחלקם היחסי בתקצוב מערכת זו ובהשפעתם על היווצרותו אי השוויון בתוכה – משרד החינוך, הרשויות המקומיות, משקי הבית ותורמים למיניהם.. הראשון והעיקרי שבהם הוא משרד החינוך, המקצה כיום מתקציבו 7% בלבד לתוספת שעות תקן בבתי ספר בהם יש ריכוז גבוה של תלמידים ממשפחות מעוטות משאבים. אין בתוספת תקציבית זעומה זו די כדי לחולל שינוי משמעותי בהישגיהם של ילדים החיים בעוני, מה עוד שבו-זמנית מקצה המשרד תוספת שעות לימוד לכלל בתי הספר, שלא על בסיס דיפרנציאלי, שהיקפה גדול פי ארבעה ובכך מתבטלת כמעט כליל השפעתה של התוספת הייעודית לבתי ספר שמרבית תלמידיהם מעוטי משאבים. המקור השני בהיקף השקעתו במערכת החינוך הן הרשויות המקומיות. נתוני משרד הפנים מורים שהרשויות המקומיות המבוססות (באשכולות 8– 10) משקיעות פי עשרה בתלמיד בהשוואה להשקעתן של הרשויות המקומיות המוחלשות (באשכולות 1 -3); המקור השלישי בהיקפו הם משקי הבית. עפ"י סקר הוצאות המשפחה של הלמ"ס לשנת 2012 משק בית בעשירון ההכנסה השמיני ומעלה מוציא על שירותי חינוך לנפש מפי שניים ויותר מאשר משק בית בעשירוני ההכנסה הנמוכים. נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לאחרונה מורים שמשקלם של משקי הבית במימון מערכת החינוך הולך וגדל עם השנים. המקור הרביעי, שהשפעתו אמנם מצומצמת ביותר, אולם גם היא רגרסיבית באופיה, הוא תרומותיהם של תורמים למיניהם, המייעדים את תרומתם בעיקר לרשויות מקומיות היכולות להשלים ממקורותיהן את עלות הפעילות או המבנה לו תרמו (maching). לא ייפלא, איפה, ששיטת ההקצאה הנוכחית של משאבי החינוך, לא רק שאינה מצמצמת את פערי ההישגים בין תלמידים מאוכלוסיות מבוססות לבין תלמידים מאוכלוסיות מעוטות משאבים , אלא אף תורמת להרחבתם.

האזינו: ממשלה שמייצרת עוני ונלחמת בעניים, הרב עדית לב בראיון לרדיו קול השלום

• המלצות הפורום למאבק בעוני:

מחובתה ואחריותה של ממשלת ישראל לפעול לצמצום אי השוויון המובנה בחינוך. זאת הן באמצעות הגדלה משמעותית של חלקו של התקציב המיועד לתקצוב דיפרנציאלי (מפצה) במערכת החינוך והן באמצעות החלתו על כל מרכיבי החינוך, החל מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. עליה לתבוע ממשרד החינוך לדווח לציבור בשקיפות, מידי שנה על היקף הקצאה זו ועל תוצאותיה. ללא מתן תוספת תקציבית מפצה זו לא ניתן יהיה לצמצם בטווח הארוך את הפערים הרחבים הקיימים כיום בתוכה ולחלץ ממעגל העוני רבים מצעיריה החיים במציאות זו, דור שני ושלישי, לוותר על חלק מההון האנושי הקיים בה, לפגוע בצמיחתה הכלכלית העתידית של מדינת ישראל ועל יכולת התחרותיות שלה בעולם הטכנולוגי הגלובלי, ומעל לכל לפגוע בלכידותה החברתית.

על ממשלת ישראל לאמץ את המלצתם של שר החינוך ושל הוועדה למלחמה בעוני לאישור התוספת התקציבית הנדרשת עבור תקצובן המפצה של האוכלוסיות המוחלשות במערכת החינוך. כמו כן, על ממשלת ישראל לאמץ את יתר המלצות הוועדה למלחמה בעוני שמטרתן קידום מדיניות המצמצמת פערים בחברה הישראלית ומרחיבה את שוויון ההזדמנויות של כל הקבוצות בתוכה.

קישורים נוספים:

• עוד על המאבק שלנו ליישום המלצות ועדת אלאלוף לצימצום העוני