הרב אריק אשרמן שואל שתי שאלות על החקירה לאחר המלחמה ›

אני יכול לדמיין אנשים רבים אומרים לקהילת זכויות האדם: "ישראל יישמה את שתי דרישותיכם הגדולות. חקירות של הצבא בזמן אמת כאשר אזרחים נפגעו וחקירה חיצונית לצבא לאחר הלחימה. אתם בוודאי שבעי רצון." אלו צעדים חשובים, אך יש לשאול לגבי אופן יישומם. הערך של החקירה יוגדר לפי השאלות שאנחנו מוכנים לשאול, והקריטריונים להערכת המידע שאנחנו מקבלים. הרב אריק אשרמן שואל שתי שאלות על החקירה לאחר המלחמה

יש לנו את הזכות להגן על עצמנו מפני הרקטות והמנהרות של חמאס, ואני מתפלל שחקירה ישראלית עצמאית ושקופה תראה שאכן התנהלנו באופן מוסרי. ובכל זאת, אני לא מאמין שמידע כלשהו שאינו בידינו יוכל להצדיק את הפצצות הבתים עם עשרות האזרחים בתוכם. אם אף אחד לא ירה מהבית באותו זמן, העובדה שהיה פעיל חמאס בבית או נשק טמון תחתיו לא מצדיקה זאת. אם, כפי שזה נראה, הרגנו עשרות בלתי מעורבים ברפיח על מנת למנוע מחוטפי גופת סגן הדר גולדין ז"ל לברוח, זה היה בלתי מוצדק – אם הוא היה חי באותו הרגע, סיכנו אותו; ואם כבר היה מת, הרגנו עשרות עזתים בשביל גופה. אלו מעשים לא צודקים גם אם מישהו יוכל לטעון שהפעולות האלו לא היו בלתי-חוקיות לפי החוק הבינלאומי.

אני רוצה להסביר את עצמי בעזרת מושג משונה של חז"ל, כופין על מידת סדום.  יש מצבים מסוימים ביותר שבהם יש להכריח אנשים לעשות משהו שאינם מחויבים חוקית לעשות. לפי רוב הפרשנים מדובר על "זה נהנה וזה לא חסר." חז"ל פחדו שאם מישהו מסרב לעזור למישהו אחר, גם כאשר אינו מפסיד דבר, אנו במדרון חלקלק להידמות לתושבי סדום. לא כל מה שהוא חוקי הוא צודק.

בזמן עופרת יצוקה היו לי שיחות מטרידות עם בכיר לשעבר ביחידת הדין הבינלאומי של צה"ל. החוק הבינלאומי קובע שהתקפה על מטרה צבאית לגיטימית לא צריכה להרוג לא-לוחמים באופן בלתי מידתי, אבל לא נותן נוסחה למידתיות. נאמר לי שהיחידה הפנימה מסר מגבוהה שתפקידה להכשיר כל פעולה  הנופלות בשטח האפור העצום הזה ללא כל שיקולי מוסר.

לכן, השאלה הראשונה  לממונים על חקירה ישראלית היא האם יסתפקו ביכולת לטעון שפעולה או מדיניות מסוימת לא הפרו את החוק הבינלאומי, או האם הוא יצלול לשאלה המורכבת בהרבה בדבר צדקתה המוסרית?איך הם יגדירו מה צודק ומוסרי?

השאלה השנייה היא לגבי היקף החקירה. מתוך העובדה שלחימה למען הגנה עצמית של ישראל הייתה מוצדקת, מתבקשת השאלה, האם היינו יכולים להמנע מלהגיע למצב שבו יורים עלינו ואנחנו יכולים רק להחליט כיצד להגן על עצמנו? למשל, אם לא היינו מגיבים להקמת ממשלת האחדות הפלסטינית בהקשחת המצור ועצירת כל הייצוא מעזה?

גם במסכת סנהדרין (ע"ב:א-ע"ד:א) אנו מחוייבים לשאול לגבי לחימה: האם הייתה דרך פחות הרסנית להשגת אותה מטרה? עוד שני קריטריונים מוסריים במסכת לבחינה של פעולות צבאיות הם: האם הן ישיגו את המטרה המכוונת הלגיטימית? האם נפגעו חפים מפשע? זה הקוד המוסרי שלנו.

מחקר יכול להבהיר עובדות, אך כחברה עלינו להחליט מה לעשות איתן. נכון שהשטח האפור של החוק הבינלאומי מנוצל על ידי אלו שחושבים שעצם קיומנו איננו לגיטימי, וחושבים שאנו אשמים אפילו בהגנה העצמית שלנו. אולי התגובה הכי טבעית לכך זה לנצל את השטח האפור כדי לתת "קונטרה" לכיוון השני. אסור לנו לתת לערכינו להיחטף על ידי מחשבה מסוג כזה.

כוחנו המוחץ נותן לנו את הפריבילגיה והחובה לשאול: "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע" (בראשית י"ח:כ"ג). הדיון הוא ללא ספק לגבי מה שטוב לחיילינו ולאזרחינו. אבל הוא גם על ההרס שזרענו בעזה. להגיד ש"זה שובר לב, אך זו אשמת חמאס", זו אמירה שנועדה להשקיט את מצפוננו. השאלה היא אם יכולנו להגן על עצמנו ללא החורבן הזה ו/או אם יכולנו להימנע מהמצב מלכתחילה.

הילל הזקן ראה גולגולת צפה במים והצהיר כי הוטבעת מפני שהטבעת אחרים. אלו שהטביעו אותך בעצמם יוטבעו (פרקי אבות). מעגל אלימות לא משרת את האינטרסים שלנו. וגם חוסר צדק לא. "חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין…"(פרקי אבות).

אנחנו הכי חזקים כאשר אנו חיים על פי הערכים היהודים הנעלים ביותר שלנו. רבי עקיבא הסביר מדוע הוא סיכן את חייו כדי ללמד תורה: שועל  רואה דגיגונים נרדפים על ידי דג גדול ומציע להגן עליהם אם הם יבואו אליו מחוץ למים. הם משיבים, שאם הם בסכנה בתוך המים, על אחת כמה וכמה הם בסכנה מחוץ לסביבתם הטבעית. מה יקרה לנו אם ננטוש את "סביבתנו הטבעית", המוסר היהודי? רבי עקיבא בסופו של דבר שילם על אי נטישת המוסר בחייו, אך על ידי כך הבטיח את הישרדותו של כל העם היהודי.

התפרסם גם בגירסא האנגלית של "הארץ", 13.9.2014