ראשית אנו מציעים מול הלחימה בעזה שיש להשמיע קול ברור וייחודי לפיו – גם במלחמה לגיטימית ישנם קווים מוסריים אדומים. אנו טוענים כי ראיות רבות מחזקות את החששות כי למרבה הצער לא עשינו ככל יכולתנו לעמוד באמות המידה המוסריות שלנו כעם; החששות הן שלא עשינו כל מאמץ על מנת להימנע מהרג חפים מפשע בעת הלחימה ב"צוק איתן" בעזה. וזאת בלי קשר להפרות החמורות מצד חמאס, של הדין הבינלאומי ושל עקרונות מוסריים בסיסיים.
אנו גם קוראים להקמת ועדת חקירה ישראלית עצמאית ושקופה. אנו מברכים על ידיעות ראשוניות על כל מיני יוזמות חקירה ישראלית, אך חקירה רצינית תימדד במנדט ובהרכב של מבצעיה, ובסמכויות אכיפת ויישום המסקנות של האינסטנציה החוקרת.
.
שני דגשים לועדת חקירה כזו, שאנו חושבים שצריכים להתקיים:
1. לא מספיק לקבוע שניתן להצדיק מעשים מסויימים בכך שלפי פרשנות כלשהי הם אינם בלתי חוקיים על פי הדין הבינלאומי. דין זה פתוח לפרשנויות, וזהו ניצול לרעה של מרחב הפרשנות. לא כל דבר שהוא חוקי, עומד באמות המוסריות שלנו כעם. וגם אין אנו רוצים במלחמה בטרור שתדלק את הטרור; אין אנו רוצים במלחמה בטרור שתניב נפגעים אזרחיים רבים ותסייע לגייס את הדור הבא של הטרור והזעם.
2. כשכבר מגיעים למצב מלחמה, כמעט בלתי נמנע שיהיו נפגעים לא מעורבים משני הצדדים. החוכמה היא לבדוק האם עשינו ככל יכולתנו להימנע מלכתחילה ממצב בו יורים עלינו ואנו נאלצים לשקול רק איך להגיב, ובוודאי יש לבחון האם מעשינו תרמו בעצמם להסלמה שהובילה לאלימות ולתגובת הנגד.
בבחינה ראשונית ניתן לציין את תרומתנו להתדרדרות לאלימות בכמה צעדים עיקריים: חסימת כלל הייצוא מעזה על ידי ישראל שבוע לאחר הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית, באקט שפגע בכלכלה העזתית הקורסת והיווה עונש קולקטיווי על 1.8 מיליון עזתים; את המדיניות שחסמה העברת כספים לפקידים אזרחיים של ממשלחת החמאס ברצועה; ומעצרם של פעילי חמאס שלא ניתן היה למצוא ראיות כי שבו לטרור, במסגרת מבצע שובו אחים, ותוך כדי הפרה לכאורה של ההסכמות בין ישראל לחמאס בעת שחרור גלעד שליט ועוד
נוכל לפרט שורה של מקרים והיבטים של המלחמה המעלים סימני שאלה קשים האם אכן מיושמת מדיניות כנה ומאומצת למזער נפגעים לא מעורבים בעת המלחמה בעזה. הרג לא הכרחי אינו יהודי, אינו מוסרי, אינו חוקי ותורם רק למגייסי הדור הבא של השנאה והטרור. האם זה אנחנו?
.
מקרים מובהקים של ספק מוסרי לגבי השאיפה לצמצם נפגעים עזתים לא-מעורבים, שקשה למצוא לו מענה:
1. הפעלת "נוהל חניבעל" ברפיח – ירי ארטילרי מאסיבי אחרי חטיפת סגן גולדין ז"ל שהרג בין 60 ל-150 עזתים, לפי ההערכות רובם לא מעורבים. בכל תסריט שניתן להעלות על הדעת לא ברור מה ההצדקה לירי הזה: כאם סגן גולדין נחשב עדיין לחי ברגע האירוע הירי המאסיבי לא רק הרג עשרות עזתים, הוא גם סיכן (לפי תמונת המצב שהייתה זמינה ברגע האמת) את קצין צה"ל ההרוג. ואם אכן היה ידוע מראש שגולדין מת, הרי גם אז לא היה זה סביר להרוג אנשים חיים בשביל גופה, ובטח ובטח שלא בהפצצה אינטנסיבית וחסרת אחריות על שטח בנוי וצפוף, ללא אזהרה – הפצצה שאכן הרגה עשרות.
2. שימוש אינטנסיבי בירי ארטילרי: גם ביחס לנהוג ב"עופרת יצוקה" (שלא היה מבצע "עדין", בלשון המעטה), נחשב מבצע "צוק איתן" למשופע במיוחד בירי מנשק ארטילרי שמטבעו אינו מדוייק ומיועד להרג מקיף ברדיוסים רחבים.
3. הורדת בתי משפחות של פעילים בכירים בחמאס, כשלא היה ירי מהבית – ההפצצות מן הסתם לא הרגו את מפקדי החמאס שהיה ברור מראש כי אינם שוהים בבתיהם אלא בבונקרים. אין שום נתון שיכול לתמוך בראציונל כי הפצצה כזו עשויה להרתיע מי ממפקדי החמאס. ואם כבר יש ראיות שעשויות להצביע על חוסר התוחלת שבכך. ההפצצות הללו אומנם ניתנו לרוב לאחר אזהרה, אך לפי העדויות, לא תמיד הייתה זו אזהרה מספקת (הטיל הקטן של נוהל "הקש בגג" הרג לעיתים בעצמו, ומשך ההרתעה היה לעיתים קצר מדי). מהירי נהרגו בני משפחה, כולל משפחה מורחבת, וגם שכנים ועוברי אורח שלא חטאו.
.
שאלות קשות נוספות שנעשו מאוד רלוונטיות:
ציד רקטות מוטמנות – ירי על בניינים אזרחיים החשודים שתחתיהם מוטמנות רקטות שאינן מוכנות לשיגור מיידי. האם זו משימה שכשלונה ידוע מראש (יכולת הייצור העצמי של רקטות ושיקום המלאי לא נפגעה באף אחד מסבבי הלחימה בעזה) ולשווא הרגה חפים מפשע רבים?
לפי הנתונים שיש לנו כרגע, נדמה שמה שהטאקטיקה הזו הניבה, היא צמצום של המלאי הרקטי, שיחודש וישוחזר תוך מספר חודשים, אך בתהליך זה נהרגו עזתים לא מעורבים רבים, ושהיו הערכות כאלו במערכת הביטחון מראש. ראו הרחבה כאן
