בתמונה: שופטי בית המשפט העליון, לשנת 1992, יושבים על גג בית המשפט; c: wikipedia Flickr – Government Press Office (GPO) – Supreme Court JusticesCC BY-SA
בדבר התורה לפרשת "שופטים" הרבה מירה רז מבקשת לאחד בין שתי תפיסות של צדק. האחת של השופטים בתורה והשניה של בית המשפט העליון בדמוקרטיה. זאת בכדי ליצור תורת צדק שתלווה את מערכת המשפט בפרט וכנסת ישראל בכלל. שבת שלום.
יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
כלל ידוע הוא שכל חוק שנכתב, סימן שהיה בו צורך. כשהחוק מצווה "לא תטה משפט" סימן שהיטו משפט. אם הציווי הוא לא תקח שוחד, סימן שלקחו שוחד, ואם אנו מצוּוִים לרדוף אחר הצדק, סימן שאיננו עושים זאת. למדתי מהמשפטן, פרופ' מנחם מאוטנר, שמטרתה של מערכת משפטית היא להפחית את כמות הסבל בעולם. כלומר, באמצעות עקרונותיה וחוקיה של מערכת המשפט, אנו רוצים לקיים חברה שיש בה סדר ויציבות, אבל גם להעמיד ולכונן חברה שבה כל אדם זכאי לחרות אישית שתאפשר לו בניה של חיים משמעותיים וטובים.
משפט בעולם של ניגודים – בין דמוקרטיה לבין תורה
בעולמנו זה, עולם של 'טוב ורע' זהו אתגר גדול. שהרי יכול להיווצר מצב שהטוב שלנו יעשה רע למישהו אחר, כלומר דווקא יגרום לו סבל. ולהפך. מערכת המשפט חייבת למצוא את האיזון בין הטוב (שלי) והטוב (לזולת). את האיזון בין שני ערכים חיוביים, ולכן אומרת התורה ברמה העקרונית – "צדק צדק תרדוף". למה נאמר 'צדק' פעמיים? כיון שצדק חייב לקחת בחשבון תמיד שני גורמים – את הזולת ואותי.
בעולם דמוקרטי אנו אמונים על הפרדת הרשויות כתנאי לחיים דמוקרטיים. קיימות שלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. במשטרים דיקטטורים הרודן הוא המחוקק (גם אם למראית עין קיים פרלמנט), הוא השופט (גם אם למראית עין יש סדר דין – עדים והגנה) והוא גם הרשות המבצעת (משטרה, צבא וכד' כולם עושי דברו).
והנה, בעולם התורה, עולם שבו אלהים נוכח באמצעות נביאים, ורוח אלהים נאצלת על השופטים – השופט הוא המחוקק, והמחוקק הוא השופט. השופטים נקראים גם 'אלהים' (ראו שמות כא 6, כב 7) והם עוסקים ב'מלאכת שמיים'. והרשות המבצעת כפופה לחלוטין לאותו מחוקק ושופט. היתכן?
מצב כזה הוא חלום בלהות בעולם אנושי שחי רק על פי חוקי הטבע, כיון שמינעד התבונה האנושית בעולם כזה נע מהחוק הבסיסי של הההשרדות ועד החוק הבסיסי – שכמה שיותר – יותר טוב. זהו טבעה של מודעות החומר, והמטרה מקדשת את כל האמצעים.
לעומת זאת, בעולם אנושי שהמודעות שלו מוזנת מאיכותו של עולם הבריאה המצב מעולה. אותו עולם שנברא 'ברחמים', היינו, כ'רחם' לכל האלמנטים שבו (דצח"מ: דומם, צומח, חי, מְדַבֵּר). ומהי המשמעות של עולם שנברא כ'רחם'? המשמעות היא מצב של 'אחדות הניגודים'. כל השונוּת של הבריאה מתקיימת בהרמוניה, אין שולט ואין נשלט, יש אחדות ושלום. שופטים בעלי מודעות כזו יבנו בפסיקתם עולם שכזה.
הבה נודה על האמת – אם היינו בטוחים שבבית המשפט העליון יושבים שופטים שהם צדיקים וטהורים באמת, האם היה אכפת לנו שהם יהיו גם הרשות המחוקקת וגם הרשות השופטת? להיפך, היינו אומרים שעדיפה החקיקה השיפוטית שלהם על החקיקה בכנסת שהיא ברובה מוזנת מאינטריגות ואינטרסים ואין לה ולא כלום עם 'אחדות הניגודים'. ההפך – כל גורם (כל 'ניגוד') דואג לאינטרסים שלו ואין הרמוניה ואין איזון ואין שלום.
האדם – הוא מיקרו-קוסמוס לכל מה שנאמר לעיל
האדם מכיל בתוכו את שלושת הרשויות: הוא המחוקק הוא השופט והוא גם המבצע.
- הוא המחוקק – כי קיימת בפנימיותו מערכת של אמונות ודעות שהוא מאמין בהן.
- הוא השופט – כי על פיהן הוא מקבל החלטות בחייו
- הוא המבצע – כי הוא המוציא לפועל את החלטותיו.
האדם הוא יצור דואלי. בבית הזה הנקרא 'גוף' קיימים שני מחוקקים, שני שופטים ושני מבצעים – להלן מש"מ – לא להבהל, אנחנו לא בדרך לאישפוז, אנחנו בדרך להחכים!
מש"מ אחד יושב לו בֶּטַח ב'נפש חיה' – היא מקומו של העולם הגלוי, עולם הטבע, עולם החומר, עולם הפירוד והשונוּת, עולם ההישרדות וההתגוננות, הפחדים והחרדות, הקנאות והשנאות, המלחמות וכל דומייהם. חוקיו של מש"מ זה מיצגים את העולם הזה. החלטותיו / פסקיו במצבי-חייו יבטאו עולם זה וכך הוא יפעל ויצור את המציאות שלו, שהשפעתה קיימת גם במציאות הכללית.
והמש"מ השני יושב לו, ב'נשמת חיים' – היא מקומו של העולם הנסתר, עולם שיודע "ששון ושמחה, גילה רינה דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות." ומתוך מודעות זו יוצר את המציאות שלו ושלנו.
אומרת התורה: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ".
בפשט הכוונה לשערי החומה שהקיפה את העיר, בדרש ובסוד הכוונה לשערי המודעות: לשַעַר הנפש ולשַעַר הנשמה, אלו הם שני העדים שעל פיהם יקום דבר ככתוב בפרשתנו (פרק יט):
טולֹא-יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, לְכָל-עָוֹן וּלְכָל-חַטָּאת, בְּכָל-חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא:
עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל-פִּי שְׁלֹשָׁה-עֵדִים–יָקוּם דָּבָר.
בעולם הזה, הלא מתוקן עדיין, אנו זקוקים מאוד לשיתוף הפעולה של שני המש"מים הללו. את הראשון כדי להשאר בחיים, את השני כדי שתהיה משמעות לחיים. רק האחדות בין שני מחוקקים-שופטים-מבצעים הללו, השונים כל כך זה מזה, מבלי שכל אחד משנה את מהותו, אלא דווקא מתחבר אל תאומו הבלתי זהה, יבטיח לנו גם קיום פיזי וגם קיום רוחני גבוה. הצרה היא שבהרבה מצבים בחיי הפרט ובחיי הכלל המש"מ של ה'נפש חיה' נאבק על בלעדיות וזוכה בה, אבל בע"ה ובעזרת בני בריתו בעולם הזה תעלה ותגבַּר עוצמתו ונוכחותו של מש"מ 'נשמת החיים' עד להתגשמות נבואתו של ישעיהו הנביא (יא 9):
"לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים"
שבת שלום ומבורך
הרבה מירה רז
