בתמונה: ליאונרד (לייבל) פיין ז"ל
הרב אריק אשרמן סופד לחברו היקר ליאונרד (לייבל) פיין ז"ל ומלמד אותנו על עומק ההשפעה של פיין על העולם היהודי בכלל ועל יהודי ארה"ב בפרט.
כבר לפני שנים רבות, התרשמתי מאוד מהיכולת המקורית של פיין להגיע אל ליבו של המרכז. עד היום אני מצטט את דבר המערכת, שהוא כתב כעורך המייסד (ביחד עם אלי וויזל) של הבטאון היהודי אמריקאי "Moment Magazine". בדבר המערכת הנ"ל הוא כתב שגם ליהודים וגם לפלסטינים זכויות לגיטימיות, וששניהם צודקים. יחד עם זאת, מאחר והזכויות הלגיטימיות הללו מתגשות אלו באלו, אנו חייבים לשים בצד את הזכויות, ולחשוב: מה מאפשר לכולנו לחיות בכבוד. דווקא מאחר שהיום אני (א. א) פעיל זכויות האדם, אני מוצא במילים הללו חוכמה והשראה ותזכורת למגבלות של המקצוע שלי. עם השנים למדתי להכירו באופן אישי.
מה הם ערכים יהודים, מה הם ערכים ישראלים
עשרות שנים לפני התובנות של פיטר ביינרט בנוגע ליהודי ארה"ב, היה זה פיין שהבחין בשנות השמונים בספרו "Where Are We?" שהניכור מהקהילה היהודית עלול לקבל תאוצה, ברגע שהצעירים היהודים בארה"ב יראו סתירה בין הערכים היהודיים, שקיבלו מרבנים/רבות ומנהיגים אחרים, ובין מה שאותם רבנים/ות אומרים בנוגע לישראל.
בפתח הספר הנ"ל, פיין המחיש שישראל היא המבחן האמיתי לכל מה שהרבה מאיתנו רוצים להאמין שהם ערכים יהודים. הן משום שדווקא בשכונה הכי קשה במזרח התיכון, ישראל מחזיקה הן בנשק, כחלק מהריבונות היהודית שלה, והן ברוב בכנסת. אך האם הערכים היהודים שלנו עומדים במבחן הכוח? המחשבה על שאלה זאת גרמה לי לגור בישראל.
היוזמה של פיין "מזון – תגובה יהודית לרעב", שימשה השראה לאלו מאתנו שהאמינו שלא המדרש הוא העיקר, אלא שחייבים ליישם את הערכים היהודיים שלנו בכדי להשפיע על העולם ולתקן אותו. וכך יצא שבשנות השמונים, אין ספור משפחות בחרו לתרום 3% מההוצאות שלהן כתרומה למלחמה ברעב. מפיין למדתי להכין תוספות להגדה ולחגים יהודים אחרים. אני חייב לספר כי ניסינו להפעיל את היוזמה בארץ, אבל לא הצלחנו. הגדוּלה של פיין היתה היכולת שלו לא רק לחלום, אלא לגייס אחרים בכדי ליישמה.
ובאמת, בכל פגישה שלי עם פיין, הוא היה מעיין נובע (ומאתגר) של רעיונות חדשים וחדשניים. הרבה מהם היו "מחוץ לקופסה." ראוי לציון שתמיד יצאתי מהמפגשים הללו מחוזק בגלל תמיכתו ברבנים למען זכויות האדם בכלל ובי באופן אישי. פיין ידע לפרגן. וידעתי כי הפירגון שלו, הוא לא מובן מאליו. זאת משום שפיין היה שייך למעמד חברתי אחר, אך כשנפגשנו הוא קודם כל היה בנאדם!
פיין גם שימש דוגמה שניתן לבקר ולאתגר את ישראל ממקום של אהבה רבה, קשר אדוק, ודאגה אמיתית לעתידה.
יהי זכרו ברוך!
