תגובת "רבנים למען זכויות האדם" לחקירה הישראלית המסתמנת של הלחימה ב"צוק איתן":
אנו שמחים שישראל סוף סוף הולכת בקו שהציעו ארגוני הזכויות כבר בסבבי הלחימה הקודמים – חקירה ישראלית עצמאית של הלחימה.
אנו חושבים שוועדת בחינה או חקירה כזו תיהיה חייבת לבחון לפחות שתי נקודות עיקריות:
1. האם היה אפשר להימנע מלכתחילה ממצב בו יורים עלינו ואנו חייבים להגיב.
2. האם המטרה שלנו היא להכשיר כל תקרית שנכנסת ל"שטח האפור" בחוק הבינלאומי? האם זה באמת ייאפשר מרחב למיזעור נפגעים בלתי מעורבים
מיתוסים מופרכים על ארגונים זכויות אדם והלחימה בעזה
ישנם הרבה מיתוסים מופרכים לגבי יחסם של ארגוני זכויות האדם למבצע הנוכחי בעזה ואלו שקדמו לו, והללו מופצים על ידי כל מיני ארגונים ששמו לעצמם מטרה לקעקע את הלגיטימיות של ארגוני זכויות האדם בישראל. חשבנו לעשות קצת סדר בבלאגן. איננו יכולים לענות בשם כל ארגוני זכויות האדם, אלא רק בשם ארגון "רבנים למען זכויות האדם", אך חלק ניכר מהתשובות פה, אנחנו מאמינים, יישקף במידה רבה את עמדותיהם של רבים מהארגונים ואת רוח החוק ההומניטרי הבינלאומי. ניסוחו של החוק ההומניטרי הבינלאומי חופף במקרה, או שלא במקרה, עקרונות יהודיים חשובים, עקרונות של שכל ישר, ואיזון חכם בין צרכי ביטחון ושיקולים צבאיים ובין דאגה לאוכלוסייה לא-מעורבת בלחימה בצד השני.
- למה אתם נגד הלחימה בעזה? לא אכפת לכם שנופלים טילים בשדרות?
כארגון זכויות אדם אין לנו עמדה באם צריך להילחם ברגע קונקרטי. אנו מכירים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, וכואבים עד מאוד את הסבל של תושבי שדרות ועוטף עזה, כולל רבנים ואנשי צוות שלנו הגרים בדרום. על פי המסורת היהודית והחוק הבינלאומי הייתה לנו זכות להילחם מהרגע שהרקטות מעזה התחילו לנחות בישראל, ובוודאי לאחר שישראל הזהירה לגבי תגובתה אם הירי לא יפסיק. ועם זאת, אנחנו חושבים שיש לעשות כל מאמץ על מנת להגיע למניעת הירי הרקטי ללא לחימה במידת האפשר, וכך להימנע ממלחמה מלכתחילה. יש לנו סימני שאלה האם אכן עשינו הכל כדי להימנע ממלחמה ויש לזכור מה שכתוב בפרקי אבות, "חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין ". כך למשל פעולה ישראלית כמו חסימת הייצוא מעזה, שבוע לאחר הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית (לפי ארגון "גישה") ועוד בעת שכלכלתה כה קורסת, היא לא רק אקט של ענישה קולקטיווית, אלא ככל הנראה גם תרומה ישראלית להסלמה שהובילה לירי הרקטי מעזה ולמבצע "צוק איתן".
- אתם באמת חושבים שיש מלחמה בלי הרוגים חפים מפשע?
בפירוש לא. סביר שכמעט בכל לחימה ימותו חפים מפשע. לכן אנחנו רוצים שייעשה כל מאמץ להימנע ממלחמה מלכתחילה. ברגע שהמלחמה היא כבר עובדה קיימת, המטרה היא למזער את הנפגעים החפים מפשע והבלתי מעורבים על ידי הצבת קווים מוסריים אדומים, גם במלחמה המוצדקת ביותר.
- איך ישראל יכולה להגן על עצמה בלי לפגוע באזרחים אם חמאס מסתתר מאחוריהם?
חמאס אכן נטמע בתוך אוכלוסייה אזרחית בעזה וזה כשלעצמו הפרה של החוק הבינלאומי. כאן מגיע עיקרון המידתיות, לפיו לגבי כל פעולה או טקטיקה צבאית, שבפני עצמה הוא לגיטימית, צריך להיות יחס סביר בין מספר הנפגעים הלא מעורבים בלחימה הצפויים ממנה לעומת התועלת הצבאית\ביטחונית של אותה פעולה או טקטיקה. גם החוק הבינלאומי לא מסוגל לספק נוסחאות מדויקות ליישום עיקרון המידתיות, ויש הרבה מצבים שניתן להתווכח לגביהם, אבל יש מצבים שהם יחסית ברורים. ניקח למשל מצב בו כוח של צה"ל נקלע לסמטה ללא מוצא ויורים עליו מבניין אזרחי באש מקלעים כבדה המסכנת את החיילים, יהיה זה סביר להניח שלהפגיז את הבניין, גם אם יש חשש לנפגעים אזרחיים, צפויה להיחשב לפעולה במסגרת החוק הבינלאומי. לעומת זאת צריך לתהות לגבי טקטיקות כמו הפגזת בתי משפחה של מפקדים בחמאס שלא ניכר כי מרתיעה מישהו והמפקדים עצמם לרוב לא בבית המופצץ או לא מהווים סכנה מיידית, אך הפצצה מסוג זה בעת מבצע "צוק איתן" הסבה הרג רב של לא-מעורבים: בני משפחה של המפקדים וגם שכנים ועוברי אורח ברחוב.
- אתם לא חושבים שאתם קושרים בכך את הידיים של צה"ל לפעול ביעילות נגד טרור הרקטות?
ראשית, יש לשאול איזה מחיר נשלם אם נוותר על הערכים שלנו כדי להשיג מטרה טקטית או להיות "סתם עוד מדינה". ניתן לומר שמקום בטוח ליהודים בעולם הזה דבר מספיק חשוב, וניתן לשאול האם המדינה באמת מדינה יהודית רק כי רוב תושביה יהודים, גם אם היא לא חיה על פי ערכים יהודיים, וגם ניתן להתווכח מה הם ערכים יהודים. אך יש לזכור כי ישראל הרשמית וצה"ל טוענים בעצמם כי הם מקבלים את עקרונות החוק ההומניטרי הבינלאומי ופועלים על פיהם, וכי חוק זה עדיין מאפשר לחימה יעילה. הוויכוח הוא על הפרשנות של החוק ועל מנגנוני הפיקוח והחקירה שנועדו לוודא כי עקרונות אלו אכן מיושמים. צה"ל טוען שהוא מתחקר את עצמו, אנו דורשים חקירה ישראלית עצמאית, מחוץ לצבא, שתבדוק את המידה בה עמדנו בעקרונות שהצבנו לעצמנו, ובמקרה של מבצע "צוק איתן", מסתמן סוף סוף שהממשלה צועדת לפי תפישתנו וממנה את מבקר המדינה לחקור את התנהלות צה"ל. דמותנו המוסרית חשובה וחיונית יותר ממה שנדמה לנו. כעם יהודי וכמדינה המשקפת את דמותו של העם היהודי, חלילה לנו להידמות ולו במקצת למשטרים חשוכים באזורינו או בעולם בכלל.
שנית, ואל אף שזה לא המנדט של ארגוני זכויות האדם, יש לפקפק גם ב"יעילות" של לוחמה חסרת אבחנה – ישנן ראיות רבות כי קיימת גם חשיבות אסטרטגית לא מבוטלת לצמצום נפגעים אזרחיים לא מעורבים בעת לחימה בטרור. מעבר למעמדה של ישראל בעולם, מספר מחקרים ומומחי ביטחון עמדו על הקשר שבין הקצנה והעלאת המוטיווציה להצטרף לארגוני טרור ובין חווייה של הרג רב של בני עמך ו\או בני משפחתך. כפי שהציבור הישראלי הקצין לכיוון נצי יותר לאחר הפיגועים המחרידים של אינתיפאדת אל אקצה, כך גם קורה לציבור העזתי. השימוש שלנו בהפגזות לא מספיק ממוקדות על עזה כ"מנופי לחץ" לשבור את חמאס, משמשות גם כמנופי זעם, נקמה והקצנה המשרתים את מגייסי פעילי הטרור. ניסיון העבר מראה שלאורך זמן לא מתרחש תהליך של התמתנות, ואף באה הקצנה, כשמכים קשות באוכלוסייה ובמקביל מקיימים שליטה צבאית עליה או על המרחב הימי והאווירי שלה (במקרה של הרצועה). לכן מגבלות מוסריות לא "קושרות את הידיים של צה"ל", אלא שומרות על דמותינו המוסרית ומונעות מאיתנו לקיים מלחמה בטרור שמתדלקת את הדור הבא של הטרור.
- אם רוב העזתים תומכים בטרור, אולי זה לגיטימי לפגוע גם בהם כאמצעי לחץ? אולי הם לא חפים מפשע?
יש גם הטוענים שכל מתנחל היא מטרה לגיטימית כי עצם התיישבותו בשטחים הכבושים הופכת אותו לחייל נגד העם הפלסטיני. אבל ארגוני זכויות אדם דוחים את העמדה הזו. בעת לחימה פגיעה בבלתי מעורבים אינה לגיטימית והם אינם מטרות לגיטימיות. נקודה. כמו כן, ענישה קולקטיווית היא עוד עבירה על החוק ההומניטרי הבינלאומי ונוגדת את רוח היהדות – "איש בחטאו יומת" (דברים, כד; דברי הימים כה). בנוסף, וכאמור, ראיות רבות מראות שלרוב ענישה קולקטיווית מביאה לתוצאה הפוכה מהמקווה – במקום למרוד בשלטון החמאס כל העזתים חשים כנפגעים של ישראל ותומכים בשלטון בפועל, גם אם באופן עקרוני הם נגדו וגם אם יש להם ביקורת קשה נגדו. לפי סקר מכון PEW היוקרתי, שנעשה לאחרונה, 63% מהעזתים מתנגדים לחמאס. בנוסף, אפשר להניח שרבים מאלו התומכים בחמאס לא מכירים אלטרנטיבה אחרת או שהם תומכים בו מטעמי דת וללא חלופה דתית אחרת. כלומר אין הכרח שתמיכה בחמאס מהווה הסכמה גורפת ויציבה עם כלל האידיאולוגיה שלו – מה שנכון לגבי תומכי תנועות פוליטיות גם בישראל ובעולם כולו. להפוך את כל תושבי עזה או אפילו את רובם לפעילי חמאס אדוקים זה לא נכון עובדתית, לא מוסרי, ורק מביא לנזק לביטחון ישראל.
- אז מה אתם מציעים? איך אפשר לפתור את הבעייה?
אנחנו לא מומחים צבאיים, ומשאירים את החלופות למי שמתמחה בכך. אנחנו רק יכולים להצביע כי דרכים מסויימות הן לא מוסריות, נוגדות עקרונות ביהדות, עוברות על החוק ההומניטרי הבינלאומי, מסבכות את ישראל בעולם, וניסיון העבר מראה כי הן מביאות לרוב לתוצאות הפוכות מהמיוחל. מאחר ומדובר על הכרעות ערכיות, עם היבטים שחלקם אינם חסויים, אסור שהדיון עליהם יתקיים רק בישיבות סגורות בבסיס הקרייה ובממשלה. למומחי ביטחון ויחסים בין לאומיים צריכה להיות הרבה השפעה על הדיון הזה, אבל לא השפעה בלעדית.
- האם אתם פונים לגורמים בינלאומיים לשפוט את ישראל על פשעי מלחמה?
גם החוק הבין לאומי אומר שחקירה בין לאומית היא ברירת המחדל כאשר מדינה לא מתמודדת בעצמה עם חקירת חשדות על עבירות על החוק הבינלאומי. לכן אנו קוראים, כפי שקראנו גם בסבבי לחימה קודמים, לצעד פשוט והיגיוני שהפעם ממשלת ישראל אכן החליטה ליישמו – חקירה ישראלית עצמאית ושקופה(קרי: מחוץ לצבא, אבל בהשתתפותו)שתבדוק את הלחימה במסגרת מבצע "צוק איתן". ועדת חקירה כזו אף תאזן את מסקנותיה של ועדת חקירה בינלאומית באם תקום. ייתכן מאוד שאם אחרי "עופרת יצוקה" הייתה ממשלת ישראל מקשיבה לארגוני הזכויות ומקימה ועדת חקירה ישראלית, ועדת גולדסטון לא הייתה קמה כלל.
- למה אתם חושבים שצה"ל לא עושה כבר כל מאמץ להימנע מפגיעה בחפים מפשע?
אנו מקווים שחקירה עצמאית תוכיח שאנחנו טועים בחששות ובחשדות שלנו, אבל יש יותר מדי דוגמאות קונקרטיות למקרי מוות שמתעורר חשש כי נבעו מכך שלא עמדנו בערכינו ובקריטריונים של החוק הבינלאומי. אף גוף לא יכול לפקח ולחקור את עצמו ביעילות ובכנות, וכך גם הצבא. זה קריטי פי כמה כשמדובר בחיי אדם. אנו קוראים לפיקוח וחקירה ישראלית עצמאית על מנת לבחון שצה"ל עמד בסטנדרטים שאנו מצפים מעצמנו כעם.
- גם אם היו עבירות פה ושם, האם נכון להעמיד חיילים לדין כשר סה"כ ניסו להגן עלינו? אתם יודעים באילו תנאים הם נלחמים?
העניין הוא לא כוונה או שיקול דעת של חיל או קצין כזה או אחר בשטח, בוודאי לא כשהם תחת אש ותחת אימת הקרב הקשה. למעט מקרי קיצון שנקווה כי מטופלים, השאלות שלנו לא מופנות לחיילים והקצינים הזוטרים אלא לקצונה הבכירה והדרג המדיני – השאלה היא האם מראש וכמדיניות ננקטו כלל האמצעים, ונשקלו כלל השיקולים, בתוך הנוסחה המורכבת של המידתיות. חלק ניכר מהפעולות הצבאיות שיש סימני שאלה לגבי המידתיות שבהן לא נעשו תחת איום, והתבצעו ממטוסי קרב ולאחר תכנון מושכל. ועם זאת, זה לא עניין פשוט של שחור או לבן, ולא ניתן להשאיר זאת רק לבדיקה פנים-צבאית. בפרט לא כשאנו שומעים אמירות בעייתיות מפי קצינים בכירים, המבטאות רוח מפקד של לחימה חסרת אבחנה. אנו שומעים גם את נקיפות מצפון שעולות מעדויות של לוחמים לשעבר שאסף ארגון "שוברים שתיקה" על מה שעשו, ואפשר לומר שאחריותנו לחיילנו היא לשקול היטב אם לשלוח אותם לעשות דברים שחלק מהם יתייסרו בהם במשך כל חייהם.
- האם אתם לא חושבים שאתם מסייעים בפועל לחמאס? האם לא מדובר בארגון נפשע שיש לחסל?
ארגון החמאס מבצע עבירות חמורות על החוק ההומניטרי הבינלאומי ובכלל מבצע מעשי טרור ואכזריות קשים הן כלפי ישראלים והן כלפי עזתים שמסכימים ושאינם מסכימים עם שלטונו. כארגון זכויות אדם אנו מוקיעים בחריפות התנהלות כזו ויש לחתור לסיימה. אם זאת, גם בחתירה למטרה ראויה יש לשקול את האמצעים ואת הקווים האדומים המוסריים. בנוסף, וכפי שכבר הראנו, יש יסוד עובדתי להאמין כי "מנופי הלחץ" שמפעילה ישראל על חמאס, פוגעים בעיקר בכלל אוכלוסיית עזה, ובעצם מחזקים את התמיכה בחמאס. במובן הזה דווקא המדיניות הישראלית עשויה להתגלות בבחינה קפדנית כמסייעת לחמאס.
עידכון, 18.8.2014 – הרב יהוידע (יוקי) עמיר, התראיין היום בבוקר לרדיו שאמס, של המשדר למגזר הערבי בישראל, ודיבר על הצורך בחקירה ישראלית עצמאית של מאורעות הלחימה ב"צוק איתן" ומידת עמידתנו בסטנדרטים המוסריים שלנו ובכללי החוק ההומניטרי הבינלאומי:
"האינטרס העמוק, גם המדיני וגם המוסרי של מדינת ישראל, שתתבצע כאן חקירה אמיתית. אם המגמה תיהיה לטייח נחזור לנקודת האפס והקהילה הבינלאומית לא תקבל את החקירה. זהו אינטרס לאומי-ישראלי שלנו להגיע לחקר האמת".
