הרב משה יהודאי חיבר את הטקסט המיוחד שנקרא "הזייה" כחלק ממכלול הקולות הרבניים שלנו, בשעות קשות שכאלו שבֵּין הַמְּצָרִים. 

הזייה

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה את יצחק.[i]

וַיִּקַּח אברהם לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר, שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-ישמעאל -וַיְשַׁלְּחֶהָ;

וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-ישמעאל תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.

 וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה: אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת ישמעאל וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. 

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה-לָּךְ הָגָר? אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. 

קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ,  כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ[ii]

וַיְהִי ישמעאל רֹעֵה צֹאן, וְיצחק הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. 

וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא יצחק מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. 

וְישמעאל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל-ישמעאל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.

  וְאֶל-יצחק וְאֶל מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְיצחק מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. [iii]

וַיֵּלֶךְ ישמעאל עַזָּתָה; [iv]

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא עַזָּה חָמָס. 

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת עזה , וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה,  כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ בעזה .  [v]

וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת עזה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד. [vi]

ויצחק אבה להִמְטִיר עַל עזה גָּפְרִית וָאֵשׁ מִן הַשָּׁמָיִם, ולהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הרצועה וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. [vii]

וַיִּגַּשׁ אַלהים וַיֹּאמַר ליצחק : יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה[viii]. 

הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.  אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? 

חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע![ix]

ּ והאם לֹא תָחוּס עַל עזה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ

אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה? [x]

ויצחק, הִמְטִיר עַל עזה גָּפְרִית וָאֵשׁ[xi]

ְ ואלהיָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. [xii]

[i] עפ"י בראשית כ"ב א'

[ii] עפ"י בר' כ"א י"ד-י"ח

[iii] עפ"י בר' ד' ב'-ה'

[iv] עפ"י שופטים ט"ז א'

[v] עפ"י בר' ו' י"א- י"ב

[vi] עפ"י בר' י"ח כ'

[vii] עפ"י בר' י"ט כ"ד- כ"ה

[viii] עפ"י יונה ד' ב'

[ix] עפ"י בר' י"ח כ"ג – כ"ה

[x] עפ"י יונה ד' י"א

[xi] עפ"י בר' י"ט כ"ד

[xii] עפ"י בר' י"ח ל"ג

שתפו את הממ בדף הפייסבוק שלנו

הסבר

למען אלה שקראו אך שכחו או לא קראו, ומבקשים להבין מהי ההזייה הזאת: שורש ההזייה המקראית הזו הוא כמה סיפורים תנכיים שהשתלבו יחדיו. מדובר בסיפור העקדה, לפיו אלהים ניסה את אברהם ולא את יצחק; סיפור גירושם של הגר וישמעאל ע"י אברהם – הדמויות לא שונו; סיפור קין והבל, אשר הוחלפו בהזייה לאחים ישמעאל ויצחק; סיפור שמשון שהלך עזתה, אלא שכאן הלך ישמעאל; סיפור סדום ועמורה, שבו סדום הוחלפה בעזה, אלוהים שרצה להמטיר על סדום אש וגפרית הוחלף ביצחק; תחנוני אברהם לפני אלוהים שלא יספה צדיק עם רשע הוחלפו בבקשת אלוהים מיצחק; סיפור יונה בו אלוהים הסביר ליונה למה חמל על נינוה ,שהשתלב בהזייה עם תחנוני אברהם; ולבסוף, שוב בסיפור סדום, כאשר במקור אברהם התייאש ושב למקומו, כאן מתייאש אלהים מיצחק שהחליט להמטיר על עזה אש וגפרית, והוא שב למקומו;  לסיכום, למרות בקשות אלהים הרחום והחנון, יצחק ממטיר אש וגפרית על עזה, מקום משכנו של ישמעאל, על הצדיקים ועל הרשעים שם; והמבין יבין.

• עוד קולות רבניים מן המלחמה

התמונה למעלה:  "John Martin – Sodom and Gomorrah" by John Martin – Former image source [1]; current image source [2] Location : Laing Art Gallery, Newcastle upon Tyne. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons – http://commons.wikimedia.org/wiki/File:John_Martin_-_Sodom_and_Gomorrah.jpg#mediaviewer/File:John_Martin_-_Sodom_and_Gomorrah.jpg